אסמא אל-אסד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסמא אל-אסד, 2003
אסמא אל-אסד ובשאר אל-אסד בעת ביקור במוסקבה בשנת 2005

אסמא אל-אסדערבית: أسماء الأسد, תעתיק מדויק: אסמאא' אלאסד; נולדה ב-11 ביולי 1975) היא אשת נשיא סוריה בשאר אל-אסד, לו נישאה בדצמבר 2000.

נעוריה והשכלתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסמא אל-אסד נולדה בלונדון בשם אסמא אל-אח'רס (الأخرس), בתו של אב קרדיולוג בעל שם ואם שעבדה בשגרירות סוריה בלונדון.[1] משפחתה הייתה מוסלמית סונית ממוצא סורי, מהעיר חומס.[2] בצעירותה נודעה בשם האנגלי אמה (Emma) ולמדה בבית ספר נוצרי יוקרתי.[3] ב-1996 סיימה תואר ראשון במדעי המחשב וספרות צרפתית בקינגס קולג'.[4]

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הלימודים החלה לעבוד כאנליסטית בבנק השקעות בבעלות דויטשה בנק בלונדון. בבנק עבדה המחלקת קרנות גידור עם לקוחות באירופה ומזרח אסיה.[1][5] ב-1998 הצטרפה לחברת ג'יי. פי. מורגן ושות', שם התמחתה בתחום המיזוגים ורכישות בענפי הביוטכנולוגיה והתרופות.[6] במהלך שלוש השנים שעבדה בג'יי פי מורגן שהתה תקופות ממושכות בפריז ובניו יורק. במקביל לעבודתה הייתה פעילה גם באגודה הסורית-ערבית, אגודה שייסד אביה במטרה לחזק את הקהילה הסורית בלונדון.

הגברת הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסמא אל-אח׳רס פגשה בבשאר אל-אסד, נשיא סוריה לעתיד, בזמן שהלה למד אופתלמולוגיה בלונדון, והם נשארו בקשר.[1] לאחר שנשיא סוריה חאפז אל-אסד נפטר ביוני 2000, בשאר הפך לנשיא סוריה. אסמא עברה לסוריה בנובמבר 2000 והתחתנה עם בשאר בדצמבר של אותה שנה. הנישואין תפסו רבים בהפתעה, היות שלא היו דיווחים תקשורתיים על הקשר ביניהם או על מהלכי חיזור לפני הנישואין.[1] אסמא עזבה את עבודתה ונטשה את כוונתה ללמוד מנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד לטובת המעבר לסוריה ונישואיה לבשאר.[7]

למשפחתה של אסמא קשרים טובים עם משפחת אסד, ואביה הוא שסייע לבשאר למצוא התמחות ברפואת עיניים בלונדון. שנה לאחר חתונתם נולד לזוג בנם הראשון חאפז, שנקרא על שם סבו חאפז אל-אסד. מאז נולדו לזוג שני ילדים נוספים.

בניגוד לחותנתה אניסה אל-אסד, מגלה אסמא מעורבות רבה בפעילות ציבורית, חברתית ודיפלומטית. היא מרבה להשתתף באירועי צדקה ובאירועים חברתיים אחרים: בשנת 2001 הקימה את ארגון F.I.R.D.O.S (ראשי תיבות: Fund for Integrated Rural Development of Syria; נשמע גם כמילה "גן עדן" בערבית), שבמסגרתו היא מקדמת פרויקטים בתחומי החינוך, ופיתוח האזורים הכפריים בסוריה. בשנת 2003 נתנה את חסותה להקמת ארגון להגברת מעורבותן של נשים בכלכלת סוריה.

בראיונות עמה ציינה כי "על הנשים ליטול חלק בקבלת החלטות פוליטיות וביצירת מדיניות"[8] וכי "יש להשקיע מאמצים נוספים ביצירת שוויון הזדמנויות בין גברים לנשים ובמניעת אפליה ביניהם"[9]

בשנת 2008 זכתה אסמא אל-אסד בתואר הגברת הראשונה הערבייה של השנה מטעם המרכז לחקר הנשים הערביות ובשיתוף עם הליגה הערבית. כמו כן קיבלה את מדליית נשיא איטליה על פעילותה החברתית.

במהלך מלחמת האזרחים בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן ההתקוממות בסוריה שמרה אל-אסד על שתיקה אותה הפרה רק במכתב ששלחה בפברואר 2012 לעיתון ה"טיימס", בו הביעה תמיכה בבעלה והשתתפות בצער ההרוגים[10]

בפברואר 2011 רואיינה למגזין "ווג" וזכתה לכתבת פרופיל מחמיאה תחת הכותרת "ורד המדבר"[11], העיתון גונן בתחילה על החלטתו[12], אך בהמשך הוסרה הכתבה מאתר המגזין וכשנה אחר כך התנצלה העורכת הראשית של "ווג", אנה וינטור, על הכתבה.[13]

במסגרת הסנקציות נגד המשטר הסורי, הקפיא האיחוד האירופי את נכסיה של אל-אסד והטיל איסור על כניסתה לתחומו (מלבד לבריטניה בה יש לה אזרחות).[14]

על אל-אסד נמתחת ביקורת על אורח חייה הראוותני בשעה שבני עמה נהרגים.[15][16]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Shmuel Bar, [http://www.herzliyaconference.org/_Uploads/2590Bashars.pdf Bashar’s Syria: The Regime and its Strategic Worldview], Herzliya Conference, ‏2006
  2. ^ Zvi Bar'el, In Syria, the Army's Loyalty to Assad Runs Deep, Haaretz, ‏Apr 27, 2011
  3. ^ Adrian Shaw, President Assad's wife banned from travelling to Europe... but not Britain, Mirror, ‏March 23, 2012
  4. ^ Oliver Harvey, Sexy Brit bringing Syria in from the cold, The Sun, ‏2009
  5. ^ Maria Golovnina, Asma al-Assad: a "desert rose" crushed by Syria's strife, Reuters, ‏March 19, 2012
  6. ^ James Bennet, The Enigma of Damascus, The New York Times Magazine, ‏July 10, 2005
  7. ^ Nick Taranto, I Met Bashar Al Assad. He Was Pretty Cool., The Huffington Post, ‏May 9, 2013
  8. ^ אל-ת'ורה (סוריה), 28.8.08 באתר ממר"י
  9. ^ העיתון אל-וטן (סוריה), 2.7.08 באתר ממר"י
  10. ^ עמית ולדמן, אסמה אסד שוברת שתיקה: "תומכת בבעלי, מנחמת את הקורבנות", אתר רשת, 7 בפברואר 2012
  11. ^ הכתבה באתר יח"צני של משפחת אסד
  12. ^ Vogue Defends Profile of Syrian First Lady, אתר theatlantic.com ‏ 28 בפברואר 2011
  13. ^ ‫nrg סגנון, ב"ווג" מתנצלים על הראיון עם אסמה אסד, באתר nrg‏, 12 ביוני 2012‬
  14. ^ החלטת האיחוד
  15. ^ שירות גלובס, ‏"לאסמא אסד אין לב; אובססיבית לגבי היופי שלה וחיה בראוותנות", באתר גלובס, 1 בספטמבר 2013
  16. ^ יעל קישון, ‏אשתו של אסד שומרת על פרופיל נמוך, באתר ‏mako‏‏, ‏29 באוגוסט 2013‏