אסף בן ברכיהו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אָסָף בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ הוא דמות מקראית מהלויים המשוררים. אסף השתתף בהעלאת ארון הברית לירושלים בימי דוד המלך. שמו מופיע בספר דברי הימים[1] ומוקדשים לו שנים-עשר מזמורים בספר תהילים.

בספר דברי הימים מתואר אסף אשר עומד מימינו של הימן: " וְאָחִיו אָסָף, הָעֹמֵד עַל-יְמִינוֹ - אָסָף בֶּן-בֶּרֶכְיָהוּ".[2] רשימה זו לפי הסדר הימן, אסף ואיתן מופיעה בספר דברי הימים, בסיפור העלאת ארון הברית לירושלים.[3] כמו כן מופיעה רשימה זו בסיפור טקס חנוכת בית המקדש הראשון בימי שלמה.[4] יש הסוברים כי זוהי מגמת בעל ספר דברי הימים לבסס את מעמדם של משוררי בית הימן כאשר היא מתחילה במשפחת קהת.[5] מסדר הופעת משפחות המשוררים המופיע בסיפור בו הוצב האוהל לארון הברית בירושלים, מינה דוד את אסף לדבר בשבח ה' ואילו הימן וידותון עמדו ליד הבמה בגבעון.[6] משמעות תפקידו החשוב בא לידי ביטוי באופן בו הוא מוצג בספר דברי הימים[7]: "עַל, יַד-אָסָף, הַנִּבָּא, עַל-יְדֵי הַמֶּלֶךְ." אסף אם כן הוא הראשון, אשר מונה על ידי דוד לשרת בכלי הנגינה מבין שלושת הלויים.[8] מצודת דוד מסביר בפירושו: "עַל, יַד-אָסָף" - רוצה לומר הם השכילו בחכמת הניגון על יד אסף אביהם כי הוא למדם. השירה בספר דברי הימים נתפסה כהינבאות.[9] ייתכן כי הנביאים נמנו עם אנשי הקודש במשכן ובבמות הפולחן וזאת בנוסף על תפקידם כמשוררים.[10] בספר דברי הימים[11] מכונה "אָסָף הַחֹזֶה".

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי יהושפט, אחד מצאצאיו של אסף, יחזיאל הלוי, שאף מודגש שהוא "מן בני אסף", מנבא ליהושפט כי ה' יושיעו במלחמה על עמון ומואב.[12] בזמן שיבת ציון השתתפו בני אסף בחנוכת בית המקדש השני.[13] בני משפחת משוררים זו שימשו בבית המקדש כמשוררים. בספר עזרא[14] מצוין מספרם כ-128, ובספר נחמיה[15] מספרם 148. בסיפור זה מורה המלך חזקיהו לשרים ולאסף בראשם להלל ולשבח את ה': "וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לַלְוִיִּם לְהַלֵּל לַה' בְּדִבְרֵי דָוִיד וְאָסָף הַחֹזֶה וַיְהַלְלוּ עַד לְשִׂמְחָה וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲו".

אסף מוזכר בכותרת של שנים-עשר מזמורים בספר תהילים המכונים מזמורי אסף.[16]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אסף בן ברכיהו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוק כ"ד
  2. ^ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוק כ"ד
  3. ^ ספר דברי הימים א', פרק ט"ו, פסוקים ט"ו-י"ז, י"ט
  4. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ה', פסוקים י"ב-י"ג.
  5. ^ מיכאל קוכמן, עולם התנ"ך: דברי הימים א', תל אביב, דוידזון עתי, 1995, עמ' 102.
  6. ^ ספר דברי הימים א', פרק ט"ז, פסוקים כ"ט-מ"ב.
  7. ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"ה, פסוק ב'
  8. ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"ה, פסוק א'.
  9. ^ שרה יפת, אמונות ודעות בספר דברי הימים ומקומן בעולם המחשבה המקראית, ירושלים, מוסד ביאליק, 1995, עמ' 394.
  10. ^ בנימין אופנהיימר, הנבואה הקדומה בישראל, ירושלים, מאגנס, תשל"ג, עמ' 4.
  11. ^ ספר דברי הימים ב', פרק כ"ט, פסוק ל'
  12. ^ ספר דברי הימים ב', פרק כ'
  13. ^ ספר עזרא, ג', י'.
  14. ^ ספר עזרא, פרק ב', פסוק מ"א
  15. ^ ספר נחמיה, פרק ז', פסוק מ"ד
  16. ^ ספר תהילים נ', ע"ג-פ"ג.