אסף גיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אסף גיל
N618300678 8986.jpg
לידה 3 באוגוסט 1962 (בן 59) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1989–הווה (כ־33 שנים)
עיסוק מפיק טלוויזיה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אָסַף גִּיל (נולד ב-3 באוגוסט 1962) הוא מפיק טלוויזיה, מייסד ומנהל חברת "גיל הפקות".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסף גיל הוא בנו של הבמאי חיים גיל. כנער, שיחק בתיאטרון הנוער של החאן עם ענת וקסמן, והיה פעיל בתנועת הנוער השומר הצעיר. בתיכון למד בבית הספר בויאר, ובצבא שירת כקצין במודיעין[1].

קריירה כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השירות הצבאי נסע גיל ללונדון ועבד תחילה כקציו ביטחון באל על. אחר כך למד משחק ובימוי בבית הספר למשחק "The Poor School" (אנ'). במהלך לימודיו שיחק בתפקיד ראשי במחזה "חיי גליליאו" מאת ברטולט ברכט בתיאטרון שוליים מקומי[1].

בתחילת 1989 חזר לישראל[2], תרגם וביים את המחזה "גוף להשכיר" שעלה בתיאטרון הספרייה[3].

ב-1990 החל לשחק בתיאטרון העירוני בחיפה והשתתף במחזה הלילה השנים עשר מאת ויליאם שייקספיר בבימוי רוני פינקוביץ'[4], במחזה "המעברה ליד חדרה נסגרת" מאת יוסי הדר[5], ובמחזה ״שבת, ראשון, שני״ שביים עודד קוטלר[6].

קריירה כמפיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב - 1989 עם שובו מלונדון, עבד גיל ככותב ומנחה במסגרת טלעד שהיו אחראים על שידורי המקור על ערוץ הילדים של הכבלים שנוסדו בשנה זו. קצת אחרי כן התמנה למפיק שידורים אלה אך בחר להתמקד במשחק ועזב את תחום ההפקה. זאת עד ל-1992, בגיל 29, אז החליט להקים את חברת "גיל הפקות" יחד עם אביו, הבמאי חיים גיל. מ-1994 מנהל גיל הבן את החברה, המתמקדת בייבוא פורמטים (בעיקר בריטיים) לישראל. ההפקות הראשונות שלו היו: "אותותו" ששודר בכבלים, "למה מי?" ששודר בערוץ 2 הניסיוני בהנחייתו של גיל[7], ו"התקדם וזכה" בטלוויזיה הכללית. בשנים 19931995 הפיק גיל את "המטמון" ו"אהבה ראשונה" בחינוכית 2.

ב-1996, כפעיל בוועד אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטראנסקסואלים בישראל, היה שותף להפקה היחידה (עד היום) של מגזין טלוויזיוני בהנחיית רבקה נוימן שעסק בציבור ההומו-לסבי ואשר שודר בערוץ הקהילתי בכבלים - "גאים להציג". תוכניות נוספות שהפיק בין 1996–2001 כללו את: "קזינו עולמי" ברשת, "החצי השני" ו"מסיבות MTV" עבור ICP, "תופסים קו" לחינוכית 2, "כן או לא" לרשות השידור, "של מי השורה הזאת?" עבור טלעד ו"הסצנה" עבור ערוץ 3 בכבלים.

עד שנת 2005 הפיק את סרטי התעודה: "משחקים עליזים", "I love Ori" "עדויות" ואת הסרטים: "סיבת המוות הומופוביה" ו"אחרוני העדים". כמו כן, ב-1998 הקים את מועדון הסרט הוורוד שייבא סרטי איכות בנושא הומוסקסואליות, והקרין אותם בסינמטקים ברחבי הארץ. המועדון פעל עד שנת 2001. באותה שנה פתח גיל את "קולנוע לונדון" שפעל עד שנת 2004 - שנה שבה הפסיק לפעול בתחום הפצת הסרטים והחליט להתמקד בהפקת תוכניות איכות.

את הפריצה המרכזית שלו לפריים טיים בערוץ 2 ביצע בשנת 2004 בתוכניות "דייט לסטרייט" (טלעד), תוכנית השידוכים של אביעד קיסוס[8], ועם קומדיית מערכונים "קצרים" ((פורמט של ערוץ ITV בגרסה ישראלית)[9], שגם נמכרה גם להפקה במדינות ברית המועצות לשעבר בשותפות עם גיל[10]. בהמשך עסק גיל ביצירה והפקה של פורמטים טלוויזיוניים של שעשועונים ותוכנית מציאות, כולל: "גריז", "רוקדים עם כוכבים", "בוס בהסוואה", "גומרות הולכות", "אינסטינקט בסיסי", "קצרים", "תוצאות האמת", "שחקו אותה בגדול", "חכמים בריבוע" ו"כפיות" (רשת); מאסטר שף, "תמיד נישאר אבא ואמא", "הצילו! אני לא יודע לבשל" ו"סופר נני" (פורמט של ערוץ 4 הבריטי) בשידורי קשת; בייבי בום, "של מי השורה הזאת?" (עונות 3–4), "החוליה החלשה", "מתלהבת" ו"הכרישים" (ערוץ 10); "דיוקן", "מי אתה חושב שאתה?" (פורמט של ה-BBC בגרסה ישראלית), "קול מן העבר" ו"בואו לאכול איתי" (פורמט של ערוץ 4 הבריטי) ברשות השידור; "של מי השורה הזאת?" (עונות 1–2); "חברים מהתנ"ך" (ערוץ תכלת); "הכלב של המדינה" (ערוץ הילדים)[11].

ב-2009 זכתה התוכנית "קצרים" בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה בקטגוריית תוכנית המערכונים הטובה ביותר[12].

בשנת 2010 הפיק גיל את משדר קדם האירוויזיון עם הראל סקעת ששודר ברשת[13], ובאוקטובר 2010 עלו למסך הטלוויזיה במקביל התוכניות "מתלהבת" עם מיה דגן בערוץ עשר, העונה השישית של "רוקדים עם כוכבים" ברשת, "מאסטר שף" בקשת ו"שחקו אותה בגדול" ברשת. גיל שבר שני שיאים במקביל: הוא הצליח להיות המפיק הראשון שתוכניות בהפקתו שודרו בשישה ערבים באותו שבוע על מסך ערוץ 2 (בקשת וברשת במקביל), וכן השיג את הרייטינג הגבוה ביותר לתוכנית טלוויזיה שאינה משדר ספורט בעשור האחרון (משדר הגמר של מאסטר שף) - 41.6%[14], שיא שנשבר בגמר העונה השנייה של מאסטר שף ב-2011 - 46.1%[15], ונשבר בשנית בגמר העונה השלישית של מאסטר שף - 46.6%[16]. גמר העונה הרביעית הייתה התוכנית הנצפית ביותר מאז תחילת מדידת הרייטינג בישראל, שיותר ממחצית מהאוכלוסייה צפתה[17].

בתחילת 2013 עלתה העונה הראשונה של הסדרה "בוס בהסוואה" ברשת בהפקתו של גיל, התוכנית זכתה לממוצע רייטינג של 34.1%[18]. עם זאת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו קבע שהתוכנית כוללת[19]. הסדרה גם קיבלה ביקורות שליליות באופן גורף ממבקרי הטלוויזיה[20].

בתחילת 2014 עלתה הפקה חדשה של גיל - "בייבי בום" בערוץ עשר. במהלך השנה הפיק גיל גם את "קול מן העבר", פורמט מקורי, בערוץ הראשון, וכן את "הצילו! אני לא יודע לבשל", פורמט מקורי נוסף, בקשת. בשנה זו הפיק את התוכנית הנצפית ביותר בשנה בערוץ 2 ("מאסטר שף") ובערוץ 10 ("בייבי בום") גם יחד.

בינואר 2015 זכה גיל בפרס הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה על תרומתו ארוכת השנים לנראות להט"בית בערוצי המדיה השונים.

בפברואר 2015 עלתה לשידור גרסת הסלבס של "מאסטר שף", מאסטר שף ויאייפי בהפקתו של גיל, באפריל באותה שנה עלתה לאוויר ברשת העונה השנייה של בוס בהסוואה[21], ביולי עלתה לראשונה ברשת הסדרה "ארבע חתונות", במהלך אוקטובר שודרו בקשת שני סרטים תיעודיים בשם "לשמוע בפעם הראשונה" ובנובמבר 2015 עלתה לשידור עונה נוספת של "בייבי בום" בערוץ 10 בהפקת גיל, עונה שזיכתה את התוכנית בתואר התוכנית הנצפית ביותר בערוץ 10 לשנה זו.

באוגוסט 2015 הקים גיל חברה חדשה בשם "גיל פורמטס" שמתמחה ביצירת ומכירת פורמטי טלוויזיה בעולם[22].

ביוני 2016 עלו לשידור בעת ובעונה אחת שלש הפקות של גיל שכולן פורמטים מקוריים שנוצרו על ידו - "גיבורים" בערוץ 10 (בשיתוף יובל כהן) העוקבת אחרי אנשים שעובדים במשטרה, בתי החולים ומכבי האש בשגרה המבצעית שלהם ובחייהם הפרטיים[23], "קרב השפים הגדול" בערוץ 2 (קשת) ו"בחזרה אל הרגע" בערוץ הראשון (בשיתוף אמיר בן סירא, יובל כהן ודורית גבירצמן)[24]. בחודש זה זכה גיל גם בשני פרסי אקדמיה לשנת 2015 - לתוכנית הריאלטי הטובה ביותר (מאסטר שף) ולתוכנית הדוקו-ריאלטי הטובה ביותר (בייבי בום)[25].

במהלך 2017 עלתה עונתה הראשונה של הסדרה "החיפוש" בהנחיית ענת גורן, שיזם והפיק עבור ערוץ 10[26]. באוקטובר עלתה העונה הראשונה של התוכנית "חתונה ממבט ראשון" שגיל יזם את יבוא הפורמט שלה לישראל והפיק אותה[27].

בפברואר 2018, הושקה מחדש בקשת 12 בהפקת גיל הסדרה "הכרישים", ששתי עונות שלה הופקו על ידי גיל יותר מעשור לפני כן בערוץ 10.

בסוף 2018 השלים גיל עסקה למכירת הפורמט "הכלב של המדינה" לפייסבוק שמופקת בארצות הברית תחת השם "World's Most Amazing Dog". זו עסקת התוכן האודיו-ויזואלית הראשונה של גוף ישראלי לפייסבוק[28].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיל הוא הומוסקסואל, רווק, ולו בן. מתגורר בתל אביב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 ויקטור לוי, נוע ינוע, חדשות, 7 בנובמבר 1988
  2. ^ יואב בירנברג, ג'ון גילגוד היה אומר, חדשות, 17 באפריל 1989
  3. ^ אמיר בן-דוד, "גוף להשכיר", מחזה שעניינו זנות הומוסקסואלית, מוצג בתיאטרון הספריה ברמת־גן. אסף גיל תרנם וביים, חדשות, 16 באוגוסט 1989
  4. ^ חיים נגיד, הלילה ה־12, מספר שלוש, מעריב, 14 בנובמבר 1990
  5. ^ הגר רם, כל האנשים הבודדים, חדשות, 23 בנובמבר 1990
    אליקים ירון, למה היא לא נסגרת, מעריב, 2 בינואר 1991
  6. ^ שוש אביגל, אהבה, כבוד ופסטה, חדשות, 7 ביוני 1991
  7. ^ אסף גיל, מגיש "למה מי", חדשות, 21 באוגוסט 1992
  8. ^ רותה קופפר, גם לנו יש הומו, באתר הארץ, 10 ביוני 2004
  9. ^ רותה קופפר, רשת קנתה מטלעד את התוכנית "קצרים", באתר הארץ, 29 ביוני 2005
  10. ^ רוני קורן-דינר, התוכנית "קצרים" נמכרה להפקה מחודשת בחבר המדינות במאות אלפי שקלים, באתר הארץ, 05 באפריל 2007
  11. ^ רוני קורן-דינר, של מי הפורמט הזה?, באתר הארץ, 13 בספטמבר 2006
  12. ^ עכבר העיר, רד בנד היא הזוכה הגדולה של טקס פרסי האקדמיה, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2009
  13. ^ לי-אור אברבך, ‏רשת תשקיע מאות אלפי שקלים בשליחת הראל סקעת לאירוויזיון, באתר גלובס, 29 בדצמבר 2009
  14. ^ עכבר העיר, רייטינג: גמר "מאסטר שף" שובר שיאים עם 41.6%, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2010
  15. ^ עכבר העיר, רייטינג: שיא של כל הזמנים ל"מאסטר שף", באתר הארץ, 25 בספטמבר 2011
  16. ^ לי-אור אברבך, ‏רייטינג: שבוע של שבירת שיאים - "מאסטר שף" בראש עם 41.1%, באתר גלובס, 23 בדצמבר 2012
  17. ^ לי-אור אברבך, ‏"מאסטר שף" שברה שיא: 52.3% רייטינג בתוכנית הגמר, באתר גלובס, 30 בינואר 2013
  18. ^ נתי טוקר, הראו מי הבוס: רייטינג של 37.5% ל"בוס בהסוואה" של רשת, באתר TheMarker‏, 1 בפברואר 2013
  19. ^ לי-אור אברבך, ‏לפני ששודרה: הליך נגד רשת על התוכנית "בוס בהסוואה", באתר גלובס, 31 בינואר 2013
    גילי איזיקוביץ, פרסומות לא חוקיות בתוכנית “בוס בהסוואה”, באתר הארץ, 20 בפברואר 2013
  20. ^ ביקורות:
    רוגל אלפר, אין בישראל פרסומת משתלמת יותר מ"בוס בהסוואה", באתר הארץ, 21 במאי 2015
    איילה פנייבסקי, עכבר העיר, "בוס בהסוואה" מסווה את הצד הלא אנושי של הקפיטליזם, באתר הארץ, 01 בפברואר 2013
    סמדר שילוני, "בוס בהסוואה 2": עוד ריאליטי בלתי אמין, באתר ynet, 19 באפריל 2015
    סמדר שילוני, "בוס בהסוואה": גם המסר האמיתי מוסווה, באתר ynet, 1 בפברואר 2013
  21. ^ לי-אור אברבך, ‏פתיחה חזקה ל"בוס בהסוואה": מעל למיליון צופים במוצ"ש, באתר גלובס, 19 באפריל 2015
  22. ^ ענת ביין-לובוביץ', ‏תוכן כחול לבן בסכנה: תעשיית ההפקות המקוריות בטלוויזיה גוססת. איך ממשיכים מכאן?, באתר גלובס, 25 במאי 2019
  23. ^ יואב מלמד, עכבר העיר, "גיבורים": שוטרים זה השחור החדש, באתר הארץ, 13 ביוני 2016
  24. ^ צפו: בת ה-79 חוזרת לרומנטיקה של גיל 16, באתר ynet, 23 ביוני 2016
  25. ^ איתי שטרן, טקס פרסי הטלוויזיה: "פאודה" ו"שטיסל" קטפו שישה פרסים כל אחת, באתר הארץ, 10 ביוני 2016
  26. ^ רוית הכט, מה בין ענת גורן וצופית גרנט? מסתבר שיותר מדי, באתר הארץ, 22 במאי 2017
  27. ^ הדס גרופר, "חתונה ממבט ראשון" מסוכנת למשתתפים וגם לצופים, באתר הארץ, 19 במאי 2020
  28. ^ נתי טוקר, [https://www.themarker.com/1.6572853 לראשונה: הפקת טלוויזיה ישראלית נמכרה לפייסבוק], באתר TheMarker‏, 18 באוקטובר 2018