אסף גרטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

אסף גרטי (נולד ב-1974) הוא ישראלי ששימש עד 2003 רכז בכיר ביחידת האכיפה של עובדים זרים במשרד הפנים וחשף שחיתויות ביחידה זו. פסק הדין שקיבל[1] בעניינו נשיא בית הדין לעבודה השופט סטיב אדלר, היווה תקדים[2][3] בנושא הסיוע לחושפי שחיתויות.

חשיפת הפרשה במשטרת ההגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2003 החל גרטי לדווח לממונים עליו במשרד הפנים, לנציבות שירות המדינה, וכן למבקר המדינה על המתרחש[4] ביחידה ובמשטרת ההגירה. גרטי העביר למנהליו במחוז הצפון של משרד הפנים מכתב שכותרתו "בעיות ואירועים חמורים, הקשורים ליחידת האכיפה"[5]. במכתב זה ובדיווחים נוספים, ציין כי "יחסם של השוטרים כלפי העובדים הזרים משפיל ואף אלים". בין היתר תיאר כיצד שוטר הכה עובד זר באמצעות צינור[6], כיצד שוטרים "לקחו תעודות מעובדים חוקיים, זרקו את הדרכון לפח, ואמרו 'עכשיו אתם לא חוקיים'", וכיצד "שוטרים העורכים שימועים לעובדים זרים מרבים לנבל את פיהם ולאיים על העצורים והשימועים מתבצעים באופן לא תקין". לאחר שנודע לממונים עליו כי דווח על פעולותיהם, נאסרה כניסתו לעבודה, ומעסיקיו הגישו עשר תלונות משמעתיות כנגדו. בנוסף הגישו כנגדו תלונה פלילית למשטרת ישראל בגין "שימוש במחשב משטרתי ללא רשות", התיק נסגר בשל "חוסר אשמה". כמו כן נטען שלא עמד בבחינות ההסמכה לרכזי-אכיפה למרות שמנהלת מחלקת האשרות במשרד -הפנים, בתיה כרמון, בדקה את טופס הבחינה וקבעה כי עבר את הבחינה בהצלחה. ב-26 ביוני 2003 הורה[7] ראש מנהל האוכלוסין הרצל גדז' לפטר את גרטי. גרטי פנה למבקר המדינה וביקש הגנה מנציבות תלונות הציבור בהתאם לסמכותו[8] אך הנציבות קבעה כי "לא מצאה בסיס לטענותיו בעניין התנכלות". בפברואר 2004 קיבל גרטי הודעה על פיטוריו, ופנה לבית הדין האזורי לעבודה כדי ששם יתבררו טענותיו.

תום ההליך המשפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום ההליך המשפטי נמתחה ביקורת נוקבת על המדינה ועל יחידת האכיפה של משרד הפנים. השופטת איטה קציר קבעה בין היתר[9] כי "אנשי המשטרה כעסו על התובע בגין תלונותיו נגדם, רדפו, החרימו והשמיצו אותו". בית הדין קבע שהממונים במשרד הפנים היו חייבים להתערב ולהגן על גרטי אולם לא עשו זאת בשל "אוזלת יד". בית הדין הורה לפצות את גרטי בכסף על הנזק שנגרם לו, אבל לא להחזירו לעבודה[10]. הסכום שנפסק לגרטי הוא 57,990 ש"ח, שהורכב משישה חודשי שכר כפיצוי, ונוסף 30,000 ש"ח בגין עגמת נפש.

ב-13 ביולי 2005 פנתה התנועה לאיכות השלטון לשר הפנים בדרישה לא להסתפק בפיצוי כספי זה, אלא להגדילו וכן להחזיר את גרטי לעבודה. שר הפנים אופיר פינס-פז בדק את הבקשה מול גורמי המקצוע במשרד, ללא נוכחות גרטי. בתום הבדיקה דחה את הבקשה, ובתשובתו לגרטי ציין שר הפנים כי "כל הגורמים המקצועיים במשרד, ללא יוצא מן הכלל, היו תמימי דעים כי יש לכבד את החלטת בית הדין לעבודה ולא להחזירך לעבודה".

הערעור[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרטי ערער על ההחלטה ועל פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה, ובמקביל פנה לפרקליטות המדינה. בתום בדיקה מחודשת, קבעה[11] הפרקליטות כי יש להשיבו לעבודה, למרות עמדת משרד הפנים. זאת בשל חשיבות הטמעת המסר הציבורי לחושפי שחיתויות, כשבנימוקי הפרקליטות הודגש כי "המערער... הגיש את תלונתו, בתום לב ומתוך רצון להתריע על תקלות חמורות שהיה עד להן... התגבשה הדעה כי מתוך החשיבות הנודעת למסר לציבור מזה, ולשירות המדינה מזה, הרי שלמרות שבית הדין לא מצא לנכון להשיב את המערער לשירות המדינה, ככל שהמערער אכן מבקש למצוא את מקומו בשירות המדינה - מן הראוי לסייע בידו להיקלט בשירות המדינה".

בעקבות כך, הוסכם כי גרטי יעבוד במשרד הקליטה כ"מתאם קליטת עולי אתיופיה". במקביל, בערעור שהגישה התנועה לאיכות השלטון לבית הדין הארצי לעבודה כדי לקבוע "נורמה עקרונית" התקבלה[11] עמדת גרטי, ונקבע שיש להגדיל את הפיצוי הכספי שנפסק לו, כך שיכלול גם החזר מלא בגין כל התקופה בה היה מפוטר ונמנע ממנו לעבוד.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]