אסף יגורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אסף יגורי
יגורי, 1977
יגורי, 1977
לידה 13 בפברואר 1931
יגור, פלשתינה (א"י)
פטירה 18 במרץ 2000 (בגיל 69)
מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
מקום קבורה בית הקברות, כפר שמריהו
מפלגה התנועה הדמוקרטית לשינוי עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה התנועה הדמוקרטית לשינוי, יעד
חבר הכנסת
13 ביוני 197720 ביולי 1981
(4 שנים ו־5 שבועות)
כנסות 9
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אסף יגורי (13 בפברואר 193118 במרץ 2000) היה מפקד גדוד שריון בצה"ל, בדרגת סגן-אלוף, שנפל בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים. לאחר מכן כיהן כחבר הכנסת מטעם התנועה הדמוקרטית לשינוי ולאחר מכן מטעם סיעת יעד.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסף פרובר נולד בקיבוץ יגור לנח ועדה פרובר, ממייסדי המשק. למד בבית-הספר היסודי והתיכון בקיבוצו. אחרי הקמת מדינת ישראל החליפה כל המשפחה את שם המשפחה ל"יגורי". התגייס לצה"ל ב-1950 והשתחרר בדרגת סגן-משנה. בשירות המילואים שירת כמפקד פלוגה, מפקד יחידת סיור, סמג"ד ומפקד גדוד. באזרחות עבד כגזבר קיבוץ יגור, ממונה על המסחר ברשות הנמלים, ממונה על פיתוח התיירות בסיני מטעם החברה הממשלתית לתיירות[1], מנהל החברות חפציבה והחברה לכפרי נופש ומלונאות של משפחת יונה.

במלחמת יום הכיפורים היה מפקד גדוד שריון במילואים שלחם בסיני (גדוד 113 של חטיבה 217). ב-8 באוקטובר 1973 השתתף גדודו במתקפת הנגד הכושלת של אוגדה 162. גדוד 113 נכנס לשטח הריגה בין שתי חטיבות החי"ר המצריות שבקו הראשון ובין החטיבה הממוכנת שהייתה בקו השני. בתוך דקות מפתיחת האש על ידי הכוחות המצריים ספג גדוד 113 תחת פיקודו 32 הרוגים, ו-18 טנקים הושמדו. הטנק של יגורי נפגע, וכאשר הוא ואנשי צוותו מצאו מסתור במכתש של פגז הם נשבו[2]. יגורי נודע כשבוי הבכיר ביותר של צה"ל במלחמה זו, מכוחות היבשה (הטייס סגן-אלוף אבי לניר נפל בשבי הסורי), והמצרים התגאו בשבייתו[3]. לאחר 46 ימי שבי שוחרר במסגרת חילופי שבויים. אסף יגורי היה הבכיר מבין השבויים הישראלים ששידרו בקול הרע"ם מקהיר. מוחמד עבד אל-ע'ני אל-גמאסי טען שיגורי נלקח לביקור בקהילה היהודית במצרים ואמר שהתעמולה הישראלית על יחס גרוע כלפי היהודים במצרים הייתה שקרית[4]. בשובו לישראל נמתחה עליו ביקורת בציבור על כי כקצין בדרגתו הסכים לשדר ברדיו המצרי[דרוש מקור]. לאחר חזרתו מהשבי ניסה יגורי להתחמק מהחקירות שנערכו לפדויי השבי, הדבר גרם לממונים על חקירת השבויים לחשוד, שבזמן שהותו בשבי, גויס על ידי המודיעין המצרי. בעקבות כך, כאשר ניבחר לכנסת פעלו השב"כ ואמ"ן למנוע את צירופו לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.[5][6]

לאחר שובו מהשבי השתתף בעצרת למען השבויים בסוריה[7] ובאפריל היה בין מייסדי ארגון של שבויי צה"ל[8]. את זכרונותיו מהמלחמה והשבי פרסם בשנת 1978 בספר "לחיות איתם, כולם שלי".

לאחר המלחמה מונה למפקד אגד תחזוקה באוגדה 440 ובמאי 1977, בעקבות בחירתו לכנסת שחייבה את פרישתו משירות מילואים, הוקדמה העלאתו בדרגה לדרגת אלוף-משנה[9]. בשנת 1982 שירת במילואים במלחמת לבנון הראשונה.

בדצמבר 1976, לקראת הבחירות לכנסת התשיעית, פרש ממפלגת העבודה והצטרף לתנועת "המרכז החופשי"[10], ויחד אתה הצטרף לתנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש). יגורי הוצב במקום העשירי ברשימת ד"ש ונבחר לכנסת. בספטמבר 1977 יגורי היה ממחייבי הכניסה של ד"ש לממשלה של מנחם בגין[11], אולם בינואר 1978 חבר ליוצאי מפלגת שינוי באיום לפרישה מד"ש[12]. ביוני 1978 הקים עם עקיבא נוף סיעה ניצית בד"ש[13].

הוא היה חבר בוועדת הכלכלה, ועמד בראש ועדה שבחנה את עלות רכישת ואחזקת רכב בישראל[14]. הוועדה המליצה להוריד את המיסים על כלי הרכב ולהעלות את המיסוי על הדלק[15]. כן היה חבר בוועדת העלייה והקליטה, ועמד בראש ועדת משנה להשבת יורדים[16].

לקראת פילוג ד"ש, שבוצע ב-14 בספטמבר 1978, עלה שמו של יגורי כמי שעשוי ללכת עם מאיר עמית[17]. אולם לאחר שעמית הגיע להסכם עם מפלגת שינוי, בחר שלא להצטרף לשתי הסיעות שהתפלגו[18], אלא להקים סיעת יחיד בשם "יעד". ביולי 1979 הקים את תנועת יעד שנלוותה לסיעה. בין חברי התנועה מנה יגורי את זאב שחם[19]. בבחירות לכנסת העשירית, רץ ברשימה עצמאית אך לא נבחר.

בשנת 1982 יצא לאור רומן פרי עטו, "פגישה ברוח".

קברו של אסף יגורי, בבית הקברות בכפר שמריהו

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אסף יגורי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנחם תלמי, מה שלום התיירות בסיני, מעריב, 19 ביוני 1970
  2. ^ Gawrych, Dr. George W. (1996). The 1973 Arab-Israeli War: The Albatross of Decisive Victory. Combat Studies Institute, U.S. Army Command and General Staff College, עמ' 49
  3. ^ תמונה של הטנק של אסף יגורי, דבר, 3 בדצמבר 1973
  4. ^ חיים רביב, מצרים מוכנה למלחמה, מעריב, 22 באוגוסט 1974
  5. ^ מתי גולן, ‏החיים על המת, באתר גלובס, 3 בינואר 2005
  6. ^ ד"ר יאיר דוד, היתר ביטחוני לחברי כנסת - דו"ח חקר תולדות החרגת נבחרי הציבור מהצורך בהיתר ביטחוני והצעה לשינוי, מוגש למוקד לחקר שלטון החוק בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה.
  7. ^ ככר מלכי ישראל תהיה היום לככר שבויי סוריה, מעריב, 27 במרץ 1974
    להחזיר את השבויים מסוריה לפני כל שיחות, מעריב, 28 במרץ 1974
  8. ^ פדויי השבי הקימו ארגון, מעריב, 10 באפריל 1974
  9. ^ אסף יגורי הועלה לדרגת אלוף משנה, דבר, 30 במאי 1977
  10. ^ אסף יגורי הצטרף למרכז החופשי, דבר, 27 בדצמבר 1976
  11. ^ מחייבי ההצטרפות לממשלה בד"ש, דבר, 9 בספטמבר 1977
  12. ^ מחר ישיבה גורלית של מזכירות ד"ש, דבר, 15 בינואר 1978
  13. ^ סיעה ניצית בד"ש, דבר, 22 ביוני 1978
  14. ^ בטיחות נמוכה של הרכב בישראל, דבר, 31 במאי 1978
  15. ^ ועדת הכלכלה בעד הפחתת מיסוי הרכב ב-70% בשלוש שנים, דבר, 27 ביולי 1978
  16. ^ עובדה תוכנית סיוע מקיפה ליורדים, דבר, 30 בנובמבר 1977
  17. ^ חגי אשד, ראשי ד"ש סיכמו סדרי הפילוג, דבר, 24 באוגוסט 1978
  18. ^ הוקם הגוף החדש שינוי וקבוצת עמית, דבר, 3 בספטמבר 1978
  19. ^ יגורי: ביעד 2500 חברים, מעריב, 16 ביולי 1979