אסף יגורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסף יגורי
Yaguri asaf.jpg
תאריך לידה 13 בפברואר 1931
תאריך פטירה 18 במרץ 2000 (בגיל 69)
כנסות 9
סיעה התנועה הדמוקרטית לשינוי, יעד

אסף יגורי (13 בפברואר 1931 - 18 במרץ 2000) היה מפקד גדוד שריון בצה"ל, בדרגת סגן אלוף, שנפל בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים. לאחר מכן כיהן כחבר כנסת מטעם התנועה הדמוקרטית לשינוי ולאחר מכן מטעם סיעת יעד.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסף פרובר נולד בשנת 1931 בקיבוץ יגור לנח ועדה פרובר, ממייסדי המשק. למד בבית-הספר היסודי והתיכון בקיבוצו. אחרי הקמת מדינת ישראל החליפה כל המשפחה את שם המשפחה ל"יגורי". התגייס לצה"ל ב-1950 והשתחרר בדרגת סגן-משנה. בשירות המילואים שירת כמפקד פלוגה, מפקד יחידת סיור, סמג"ד ומפקד גדוד. באזרחות עבד כגזבר קיבוץ יגור, ממונה על המסחר ברשות הנמלים, ממונה על פיתוח התיירות בסיני מטעם החברה הממשלתית לתיירות[1], מנהל החברות חפציבה והחברה לכפרי נופש ומלונאות של משפחת יונה.

במלחמת יום הכיפורים היה מפקד גדוד שריון במילואים שלחם בסיני (גדוד 113 של חטיבה 217). ב-8 באוקטובר 1973 השתתף גדודו במתקפת הנגד הכושלת של אוגדה 162. גדוד 113 נכנס לשטח הריגה בין שתי חטיבות החי"ר המצריות שבקו הראשון ובין החטיבה הממוכנת שהייתה בקו השני. בתוך דקות מפתיחת האש על ידי הכוחות המצריים ספג גדוד 113 32 הרוגים ו-18 טנקים שהושמדו. הטנק של יגורי נפגע, וכאשר הוא ואנשי צוותו מצאו מסתור במכתש של פגז הם נשבו.[2] יגורי נודע כשבוי הבכיר ביותר של צה"ל במלחמה זו (שני שבויים נוספים של צה"ל היו בדרגה זו: אבי לניר וגור-ארי פלטי), והמצרים התגאו בשבייתו[3]. לאחר 46 ימי שבי שוחרר במסגרת חילופי שבויים. אסף יגורי היה הבכיר מבין השבויים הישראלים ששידרו בקול הרע"ם מקהיר. מוחמד עבד אל-ע'ני אל-גמאסי טען שיגורי נלקח לביקור בקהילה היהודית במצרים ואמר שהתעמולה הישראלית על יחס גרוע כלפי היהודים במצרים הייתה שקרית[4]. בשובו לישראל נמתחה עליו ביקורת בציבור על כי כקצין בדרגתו הסכים לשדר ברדיו המצרי[דרוש מקור]. את זכרונותיו מהמלחמה והשבי פרסם בשנת 1978 בספר "לחיות איתם, כולם שלי".

לאחר שובו מהשבי השתתף בעצרת למען השבויים בסוריה[5] ובאפריל היה בין מייסדי ארגון של שבויי צה"ל[6].

לאחר המלחמה מונה למפקד אגד תחזוקה באוגדה 440 ובמאי 1977, בעקבות בחירתו לכנסת שחייבה את פרישתו משירות מילואים, הוקדמה העלאתו בדרגה לדרגת אלוף משנה[7]. בשנת 1982 שירת במילואים במלחמת לבנון הראשונה.

בדצמבר 1976, לקראת הבחירות לכנסת התשיעית, פרש ממפלגת העבודה והצטרף לתנועת "המרכז החופשי"[8], ויחד אתה הצטרף לתנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש). יגורי נבחר למקום העשירי ברשימת ד"ש לכנסת, על פי הערכות הודות לתמיכה רחבה בקרב הדרוזים[9]. בספטמבר 1977 יגורי היה ממחייבי הכניסה של ד"ש לממשלה של מנחם בגין[10], אולם בינואר 1978 חבר ליוצאי מפלגת שינוי באיום לפרישה מד"ש[11]. ביוני 1978 הקים עם עקיבא נוף סיעה ניצית בד"ש[12].

הוא היה חבר בוועדת הכלכלה, ועמד בראש ועדה שבחנה את עלות רכישת ואחזקת רכב בישראל[13]. הוועדה המליצה להוריד את המסים על רכבים ולהעלות את המיסוי על הדלק[14]. כן היה חבר בוועדת העלייה והקליטה, ועמד בראש ועדת משנה להשבת יורדים[15].

לקראת פילוג ד"ש, שבוצע ב-14 בספטמבר 1978, עלה שמו של יגורי כמי שעשוי ללכת עם מאיר עמית[16]. אולם לאחר שעמית הגיע להסכם עם מפלגת שינוי, בחר שלא להצטרף לשתי הסיעות שהתפלגו[17], אלא להקים סיעת יחיד בשם "יעד". ביולי 1979 הקים את תנועת יעד שנלוותה לסיעה. בין חברי התנועה מנה יגורי את זאב שחם[18]. רץ ברשימה עצמאית לבחירות לכנסת העשירית, אך לא נבחר.

בשנת 1982 יצא לאור רומן פרי עטו, "פגישה ברוח".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנחם תלמימה שלום התיירות בסיני, מעריב, 19 ביוני 1970
  2. ^ Gawrych, Dr. George W. (1996). The 1973 Arab-Israeli War: The Albatross of Decisive Victory. Combat Studies Institute, U.S. Army Command and General Staff College, עמ' 49
  3. ^ תמונה של הטנק של אסף יגורי, דבר, 3 בדצמבר 1973
  4. ^ חיים רביב, מצרים מוכנה למלחמה, מעריב, 22 באוגוסט 1974
  5. ^ ככר מלכי ישראל תהיה היום לככר שבויי סוריה, מעריב, 27 במרץ 1974
    להחזיר את השבויים מסוריה לפני כל שיחות, מעריב, 28 במרץ 1974
  6. ^ פדויי השבי הקימו ארגון, מעריב, 10 באפריל 1974
  7. ^ אסף יגורי הועלה לדרגת אלוף משנה, דבר, 30 במאי 1977
  8. ^ אסף יגורי הצטרף למרכז החופשי, דבר, 27 בדצמבר 1976
  9. ^ אריה ארד, 20 המקומות הראשונים בד"ש, דבר, 20 במרץ 1977
  10. ^ מחייבי ההצטרפות לממשלה בד"ש, דבר, 9 בספטמבר 1977
  11. ^ מחר ישיבה גורלית של מזכירות ד"ש, דבר, 15 בינואר 1978
  12. ^ סיעה ניצית בד"ש, דבר, 22 ביוני 1978
  13. ^ בטיחות נמוכה של הרכב בישראל, דבר, 31 במאי 1978
  14. ^ ועדת הכלכלה בעד הפחתת מיסוי הרכב ב-70% בשלוש שנים, דבר, 27 ביולי 1978
  15. ^ עובדה תוכנית סיוע מקיפה ליורדים, דבר, 30 בנובמבר 1977
  16. ^ חגי אשדראשי ד"ש סיכמו סדרי הפילוג, דבר, 24 באוגוסט 1978
  17. ^ הוקם הגוף החדש שינוי וקבוצת עמית, דבר, 3 בספטמבר 1978
  18. ^ יגורי: ביעד 2500 חברים, מעריב, 16 ביולי 1979
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.