אסף שלג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אסף שלג
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1974 (בן 50 בערך)
פתח תקווה
מוקד פעילות ישראלישראל ישראל
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אנג'ל (2015)
פרס שניצר (2016)
באתר האוניברסיטה העברית בירושלים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אסף שלג (נולד ב-1974) הוא מוזיקולוג ופסנתרן ישראלי, מרצה בכיר למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

אסף שלג נולד בפתח תקווה להורים ילידי מרוקו. הוא למד בקולג' המלכותי למוזיקה בלונדון, והשלים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנים 2009–2011 לימד במחלקה לשפות ותרבויות היהדות, האסלאם והמזרח הקרוב באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס. בשנים 2011–2014 שימש כמרצה אורח בקתדרת שוסטרמן למוזיקולוגיה ולימודי יהדות במחלקה למדעי הדתות באוניברסיטת וירג'יניה. שלג מתמחה במוזיקה אמנותית של היהודים במאה העשרים. מאמריו התפרסמו בכמה מכתבי העת החשובים בתחומי המוזיקולוגיה ולימודי ישראל, בנושאים הנעים מהיסטוריוגרפיה של מוזיקה אמנותית יהודית מודרנית לתשתיות התאולוגיות של המוזיקה האמנותית הישראלית.

ספרו הראשון Jewish Contiguities and the Soundtrack of Israeli History ראה אור ב 2014 בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד. הספר דן בהתהוות בתי הגידול של מוזיקה אומנותית מודרנית יהודית באירופה ובהגירה של חלקים מאותם בתי הגידול לפלשתינה א״י בשנות השלושים. תגובות השרשרת התרבותיות שהגירה זו הניעה בתרבות העברית, עד שנות השבעים, ממופות בספר דרך התפכחותם של מלחינים מרומנטיקה לאומית על רקע תפוצתן של גישות כתיבה מודרניסטיות, ובמקביל להתפתחויות סמוכות בספרות העברית. בתוך כך, חותר שלג לקריאה מחדש, מקיפה וחתרנית, של ההיסטוריוגרפיה המוזיקלית היהודית, והציונית. הספר זיכה אותו בפרס אנגל למחקר מוזיקלי לשנת 2015[1] וכן בפרס ג'ורדן שניצר של האיגוד למדעי היהדות (Association for Jewish Studies, AJS) לשנת 2016[2].

ספרו השני של שלג Theological Stains: Art Music and the Zionist Project ראה אור ב 2020 גם כן בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד, והוא המחקר המקיף הראשון על מוזיקה אמנותית בישראל מאמצע המאה העשרים ועד מפנה המאה העשרים ואחת. הספר עוסק בתשתיות התאולוגיות והטריטוריאליות של התרבות העברית תוך קריאה ביקורתית ביצירות ובאוספים הארכיוניים של מרדכי סתר, פאול בן-חיים, עדן פרטוש, יוסף טל, בן-ציון אורגד, מרק לברי, אנדרה היידו, אבל ארליך, צבי אבני, בטי אוליברו וראובן סרוסי. בתוך כך, נידון גם האופן שבו כתיבות מודרניסטיות כוננו הן את תפישתן של מסורות מוזיקליות יהודיות במוזיקה אמנותית הן את פנייתם של מלחינים לתרבויות יהודיות גלותיות אגב איון מושאים לאומיים וטריטוריאליים.

שלג כותב בקביעות בעיתון "הארץ" בנושאי מוזיקה.[3][4][5][6][7][8][9][10][11][12]

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הזוכים בפרס אנגל, באתר של עיריית תל אביב-יפו
  2. ^ Jordan Schnitzer Book Awards, Association for Jewish Studies
  3. ^ "לא הרמונית, לא מלודית - תימנית". 23 בדצמבר 2011. נבדק ב-21 במאי 2018 – via Haaretz. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "גלויה מארץ-ישראל לוויימאר שאבדה". 7 ביוני 2012. נבדק ב-21 במאי 2018 – via Haaretz. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "מי צריך היום את קול המוסיקה". 23 ביוני 2012. נבדק ב-21 במאי 2018 – via Haaretz. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "המאה ה-19 הבלתי נגמרת של הפילהרמונית". 16 בנובמבר 2012. נבדק ב-21 במאי 2018 – via Haaretz. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "The Israel Philharmonic's Never-ending 19th Century". 9 בדצמבר 2012. נבדק ב-21 במאי 2018 – via Haaretz. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "ריצ'רד פרבר - מלחין לא לאומי". 19 במאי 2014. נבדק ב-21 במאי 2018 – via Haaretz. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "מיהו היוצר האוונגרדי שהלחין את "משחק של זמן"". 3 באוקטובר 2014. נבדק ב-21 במאי 2018 – via Haaretz. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "הפוליטיקה של האקזוטיקה במוסיקה הישראלית". 21 בנובמבר 2014. נבדק ב-21 במאי 2018 – via Haaretz. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ אסף שלג, חייבים לדבר על אטונאליוּת. כי אין דבר כזה, באתר הארץ, ‏08.04.2020
  12. ^ אסף שלג, רבי נחמן רוקד הורה, באתר הארץ, ‏15.06.2021