אסף שרון

אסף שרון
	אין תמונה חופשית
לידה	1975 (בן 49 בערך)
זרם	פילוסופיה אנליטית
תחומי עניין	פילוסופיה פוליטית, תורת ההכרה, פילוסופיה של המוסר, מדע המדינה, כלכלה
עיסוק	פילוסוף, מרצה באוניברסיטה
הושפע מ	ג'ון לוק, ג'ון סטיוארט מיל, לודוויג ויטגנשטיין, ג'ון רולס, ברנרד ויליאמס, אבישי מרגלית
מדינה	ישראל

אסף שרון (נולד ב-1975) הוא פילוסוף ישראלי, פרופסור חבר בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, וראש תוכנית פכ"מ (פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה) ללימודי תואר ראשון באוניברסיטה זו. שרון משמש כעמית בכיר במכון מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה, אותו ייסד ב-2012 יחד עם ד״ר אבנר ענבר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרון גדל בתל אביב במשפחה דתית-לאומית. בילדותו עבר עם משפחתו לארה״ב וכשחזר לישראל למד בישיבה תיכונית והיה חניך בסניף בני עקיבא תל אביב מרכז. עם סיום התיכון למד בישיבת הר עציון באלון שבות שבגוש עציון^[1] ובהמשך בישיבת עתניאל ובישיבת שיח יצחק שהקים הרב שג״ר.

בשירותו הצבאי שירת כחייל קרבי בחטיבת גולני. בבגרותו הפסיק לקיים אורח חיים דתי.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרון נשוי לעו״ד אביטל שרון, ואב לשלושה ילדים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרון הוא בעל תואר שני בפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת המאסטר שלו, אותה הנחה אבישי מרגלית, עסקה בכתיבתו של הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין ובשאלת הנורמטיביות. את לימודי הדוקטורט בפילוסופיה השלים באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה בהנחיית הפילוסוף הפוליטי ג׳ושוע כהן (אנ'). למשך מספר שנים שימש כעמית מחקר במכון ון-ליר בירושלים.

שרון שייך לזרם הפילוסופי הליברלי, ולוקח השראה רבה מכתיבתם של הוגים כגון ג'ון סטיוארט מיל, אלברט הירשמן, ג׳ושוע כהן (אנ') ואבישי מרגלית.

עבודתו האקדמית של פרופ׳ שרון מתמקדת באפיסטמולוגיה ובפילוסופיה פוליטית. שרון פרסם מספר מאמרים בכתבי עת אקדמיים בתחום בנושאים בתחום הפוליטי: דמוקרטיה דיונית ופופוליזם, עינויים והפרטה. ובתחום תורת ההכרה: עקרון הסגירות (אנ'), פרדוקס ההקדמה, האפשרות של לוגיקה אפיסטמית, אי הסכמה, רציונליות והיסק.

כתיבה פופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לפרסומיו האקדמיים, שרון פרסם מאמרים בכתבי עת בולטים כגון ה-Boston Review (Boston Review) ו–The New York Review of Books. וכן מאמרים בעברית במגזינים פוליטיים כגון ׳הזמן הזה׳ של מכון ון ליר, ׳תלם׳ של קרן ברל כצנלסון, טורי דעה בעיתון הארץ ועוד. מאמריו עוסקים בסוגיות פוליטיות והיסטוריות במדינת ישראל.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרון היה ממייסדי תנועת הסטודנטים "הקו הירוק" שנאבקה על קידום פתרון שתי המדינות בישראל, ממובילי תנועת "סולידריות" שנאבקה נגד ההתנחלות במזרח ירושלים, היה מעורב בארגון "שוברים שתיקה" בתחילת דרכו ושימש כיועץ להנהגת המחאה החברתית בישראל 2011 וכדובר צוות ספיבק-יונה, צוות מומחים אלטרנטיבי לוועדת טרכטנברג שהוקמה על ידי הממשלה באוגוסט 2011 כמענה לדרישות המוחים.

מכון מולד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2012 הקים שרון יחד עם ד״ר אבנר ענבר את מכון המחקר "מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה" במטרה לייצר התחדשות רעיונית במחנה הליברלי בישראל. את רוב פעילותו הציבורית כיום עושה שרון כחלק ממרכז זה. פרופ׳ שרון, בעזרת שותפיו במרכז מולד, מציג משנה פוליטית סדורה המשרטטת את הקו המפריד בפוליטיקה הישראלית: לא בין ימין רוויזיוניסטי ושמאל מערכניקי, אלא בין ציונות ליברלית על שלל גווניה, ובין ימין משיחי שמתנגד לסמכות החילונית של המדינה. הדרך להכריע את המאבק הזה, טוען שרון, היא בראש ובראשונה חתירה לפתרון שתי המדינות, והבאת הקץ על המשיחיות מבוססת הטריטוריה של המתנחלים האידאולוגיים. פעילותו הפוליטית של שרון משקפת עמדה אידאולוגית זו.

בעקבות עבודתם במולד, הפכו שרון ושותפיו לדמויות מרכזיות במחנה השמאל בישראל והיו מעורבים בצמתים משמעותיים בפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות כגון קמפיינים של מפלגות גדולות במהלך בחירות כלליות, יצירת איחוד המפלגות "המחנה הדמוקרטי" ועוד.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסומים בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסף שרון, ״מלחמת אזרחים במעמד צד אחד״, כתב העת תלם 1, 2019
אסף שרון, ״אשליית השיבה אל המסורת״, מגזין הזמן הזה, פברואר 2019.
אסף שרון, ״הפרטה רדיקאלית״ משפטים מז, תשע״ח, עמ׳ 287-326. 2018
אסף שרון, ״אתגר הלאומיות: על תיאוריה פוליטית לעם היהודי מאת חיים גנז,״ משפט חברה ותרבות, 2017.
אסף שרון, ״אשליית המדינה האחת״, מכון מולד, פברואר 2016.
אסף שרון, ״צוק איתן: הקץ לאשליית ניהול הסכסוך״, מכון מולד, אוגוסט 2014.
אסף שרון ואמיר אנגל, ״כיצד יכול שלא לקרות – על הסברים של אלימות צבאית״, כתם של עננה קלה – חיילים צבא וחברה באינתיפדה, הוצאת הקיבוץ המאוחד: 2012.

מבחר פרסומים באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Sharon, A. (2019). Populism and democracy: The challenge for deliberative democracy. European Journal of Philosophy, 27(2), 359-376.
Sharon, A. (2019). “Collective Reason or Individual Rights: Deliberative Democracy, and the Protection of Rights” in Debra Satz (ed.) Ideas that Matter: Democracy Justice Rights, Oxford University Press
Sharon, A. (2018). Solidarity without sentimentality. Raisons politiques, (2), 97-116.
Harel, A., & Sharon, A. (2018). Dignity, Emergency, Exception. In The Rule of Crisis (pp. 101-118). Springer, Cham.
Sharon, A., & Spectre, L. (2017). Evidence and the openness of knowledge. Philosophical Studies, 174 (4), 1001-1037.
Sharon, A. (2016). Action, Voluntariness and Consent: On John Hyman’s Action, Knowledge, and Will.
Sharon, A. (2016). Domination and the Rule of Law. Oxford Studies in Political Philosophy, 2, 128-155.
Sharon, A., & Spectre, L. (2013). Epistemic closure under deductive inference: what is it and can we afford it?. Synthese, 190 (14), 2731-2748.
Harel, A., & Sharon, A. (2011). ‘NECESSITY KNOWS NO LAW’: ON EXTREME CASES AND UNCODIFIABLE NECESSITIES. University of Toronto Law
Sharon, A., & Spectre, L. (2010). Dogmatism repuzzled. Philosophical Studies, 148(2), 307-321.Journal, 61(4), 845-865.
Sharon, A., & Spectre, L. (2008). Mr. Magoo’s mistake. Philosophical Studies, 139(2), 289-306.
Harel, A., & Sharon, A. (2008). What is really Wrong with Torture?. Journal of International Criminal Justice, 6(2), 241-259.