אסתטיקה יפנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

המחקר המודרני של האסתטיקה היפנית במערב החל רק לפני 200 שנים. האסתטיקה היפנית היא אוסף של אידיאלים עתיקים הכוללים את ה וואבי-סאבי (היופי הטבעי שבחלודה וההזדקנות) והיוגאן (חסד ודקות עמוקים). האידיאלים האלו, ועוד אחרים, תומכים ברוב המוסכמות של החברה והתרבות היפנית על מה שנחשב לטעם טוב או יפה. לכן, למרות שהאסתטיקה היפנית נתפסת כפילוסופיה בעולם המערבי, המושג של אסתטיקה ביפן נחשב כחלק מהותי מחיי היום יום. האסתטיקה היפנית כעת מכילה בתוכה מגוון רב של אידיאלים, חלקם מסורתיים בעוד אחרים מודרניים ולעיתים מגיעים גם מתרבויות אחרות.

שינטו - בודהיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – שינטו, בודהיזם

שינטו נחשב לרוב כבסיס לחברה ולתרבות היפנית. עם הדגש הזה על האחדות של הטבע, עם דגש באתיקה, והחגיגה השינטואיסטית של הנופים, הוא קובע חלקים מהאסתטיקה היפנית. עם זאת, האידיאלים היפניים לאסתטיקה מושפעים רבות גם מהבודהיזם. במסורת הבודהיסטית, כל הדברים נחשבים למתפתחים מהכלום או נהפכים אליו. הכלום הבודהיסטי אינו חלל רק, הוא ליתר דיוק חלל לפוטנציאל. אם הים ייצג פוטנציאל, אז כל דבר יהיה גל היוצא מהים וחוזר אליו, כאשר אין גלים נצחיים או מושלמים. בכל נקודה בזמן הגל אינו שלם, אפילו לא כאשר הוא בגובהו המרבי. הטבע נתפס כמכלול שלם ומשתנה שיש להעריך. הערכה זו לטבע היא הבסיס להרבה אידיאלים יפניים באסתטיקה, אומנות ועוד היבטים רבים של התרבות היפנית. מהבחינה הזאת גם האמנות היפנית שונה רבות מהאומנות המערבית.

אנסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנסו (ביפנית: 円相 באנגלית: Ensō ) היא מילה יפנית אשר משמעותה "מעגל". היא מייצגת את המוחלט, ההארה, כוח, אלגנטיות, היקום והריק; לעיתים יהיה ניתן להשתמש בו גם כדי לייצג את האסתטיקה היפנית בעצמה. נזירי זן - בודהיזם לעיתים יאמינו כי "האופי של האומן נחשף לחלוטין כאשר היא או הוא מציירים את האנסו. רק אדם שהוא מושלם רוחנית ושכלית יכול לצייר אנסו אמיתי. אמנים מסוימים יתרגלו ציור אנסו על בסיס יומי, כתרגול רוחני".

אסתטיקה והזהות התרבותית של יפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

"נוף של סתיו וחורף", מאת ☀סשו טויו (Sesshū Tōyō), אמן יפני בן המאה ה-15, המוזיאון הלאומי בטוקיו

בגלל הטבע שלה, לאסתטיקה היפנית יש רלוונטיות יותר גדולה מאשר יש לאסתטיקה לרוב במערב. בספרה המהפכני, אייקו איקגאמי (Eiko Ikegami) מגלה היסטוריה מורכבת של חיי חברה אשר בהם אידיאלים אסתטיים נהפכים משמעותיים לזהות התרבותית של יפן. היא מראה כיצד רשתות תקשורת באומנות הייצוגית, טקס התה ושירה עצבו מנהגים תרבותיים ומנהגים פוליטיים. היא מראה כי מה אשר המערב לרוב מפולג, פוליטיקה ואומנות, ביפן היה מאוחד. לאחר ההיכרות של יפן עם האומות המערביות, האידיאלים היפנים של אסתטיקה נבחנו, בידי יפנים ולא יפנים כאחד, תחת תפיסת העולם המערבית ונמצאו כמשקפים את המסורת היהודית-נוצרית והפילוסופיה המערבית.