אסתטיקה יפנית
המחקר המודרני של האסתטיקה היפנית במערב החל רק לפני 200 שנים. האסתטיקה היפנית היא אוסף של אידיאלים עתיקים הכוללים את הוואבי-סאבי (היופי הטבעי שבחלודה וההזדקנות) והיוגן (מסתורין). האידיאלים האלו ואחרים תומכים ברוב המוסכמות של החברה והתרבות היפנית לדברים שנחשבים לטעם טוב או יפה. לכן, למרות שהאסתטיקה היפנית נתפסת כפילוסופיה בעולם המערבי, המושג של אסתטיקה ביפן נחשב כחלק מהותי מחיי היום יום. האסתטיקה היפנית בימינו מכילה בתוכה מגוון רב של אידיאלים, חלקם מסורתיים בעוד אחרים מודרניים ולעיתים הם אף מגיעים מתרבויות אחרות.
שינטו - בודהיזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]שינטו נחשב לרוב כבסיס לחברה ולתרבות היפנית. עם הדגש הזה על האחדות של הטבע, עם דגש באתיקה, והחגיגה השינטואיסטית של הנופים, הוא קובע חלקים מהאסתטיקה היפנית. עם זאת, האידיאלים היפניים בתחום האסתטיקה מושפעים רבות גם מהבודהיזם. במסורת הבודהיסטית, כל הדברים נחשבים למתפתחים מהכלום או נהפכים אליו. הכלום הבודהיסטי אינו רק חלל, הוא ליתר דיוק חלל לפוטנציאל. אם הים ייצג פוטנציאל, אז כל דבר יהיה גל היוצא מהים וחוזר אליו, כאשר אין גלים נצחיים או מושלמים. בכל נקודה בזמן הגל אינו שלם, אפילו לא כאשר הוא בגובהו המרבי. הטבע נתפס כמכלול שלם ומשתנה שיש להעריך. הערכה זו לטבע היא הבסיס לאידיאלים יפניים רבים שקיימים בתרבות היפנית בתחומי האסתטיקה, האומנות ועוד. מהבחינה הזאת גם האמנות היפנית שונה מאוד מהאומנות המערבית.
אנסו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנסו (ביפנית: 円相 באנגלית: Ensō ) היא מילה יפנית אשר משמעותה "מעגל". היא מייצגת את המוחלט, ההארה, כוח, אלגנטיות, היקום והריק; לעיתים יהיה ניתן להשתמש במילה זו גם כדי לייצג את האסתטיקה היפנית עצמה. נזירי זן - בודהיזם לעיתים יאמינו כי "האופי של האומן נחשף לחלוטין כאשר היא או הוא מציירים את האנסו. רק אדם שהוא מושלם רוחנית ושכלית יכול לצייר אנסו אמיתי. אמנים מסוימים יתרגלו ציור אנסו על בסיס יומי, כתרגול רוחני".
אסתטיקה והזהות התרבותית של יפן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגלל הטבע שלה, לאסתטיקה היפנית יש רלוונטיות יותר גדולה מאשר יש לאסתטיקה לרוב במערב. בספרה המהפכני, אייקו איקגאמי (Eiko Ikegami) מגלה היסטוריה מורכבת של חיי חברה אשר בהם אידיאלים אסתטיים נהפכים משמעותיים לזהות התרבותית של יפן. היא מראה כיצד רשתות תקשורת באומנות הייצוגית, טקס התה ושירה עצבו מנהגים תרבותיים ומנהגים פוליטיים. היא מראה כי מה אשר המערב לרוב מפולג, פוליטיקה ואומנות, ביפן היה מאוחד. לאחר ההיכרות של יפן עם האומות המערביות, האידיאלים היפנים של אסתטיקה נבחנו, בידי יפנים ולא יפנים כאחד, תחת תפיסת העולם המערבית ונמצאו כמשקפים את המסורת היהודית-נוצרית והפילוסופיה המערבית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קינצוגי - אמנות תיקון כלי חרס