אסתרית בלצן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסתרית בלצן
1956 (בת 59 בערך)
אסתרית בלצן.JPG
מדינה ישראל
מקום מגורים ישראל
השכלה האקדמיה הישראלית למוזיקה ע"ש רובין
החוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב
ג'וליארד
מקצוע פסנתרן
מרצה למוזיקולוגיה
בן זוג משה זורמן

ד"ר אַסְתְרִית בַּלצָן (Astrith Baltsan; נולדה ב-24 באוקטובר 1956) היא פסנתרנית ישראלית בתחום המוזיקה הקלאסית, יוצרת ז'אנר הפסנתר המדבר, וחוקרת מוזיקה. ידועה בשל מחקרה על ההמנון הלאומי של ישראל, "התקווה".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסתרית בלצן נולדה בתל אביב בשנת 1956, אחות לד"ר רויטל בלצן-שסקין (1953) ואחותו התאומה של אביקם בלצן. אמה רוזליה רות גַרטי (1925–1999) הייתה רופאת ילדים ילידת סופיה, שעלתה לישראל ב-1949. אסתרית נקראת על שם סבתה מצד אביה, אסתר בלצן מקישינב, אשר נרצחה בשואה. שמה ניתן לה על ידי אביה, חיים בלצן (1910–2002), שחידש מילים רבות בעברית. אביה נולד בקישינב, עלה לארץ ישראל ב-1935, היה עיתונאי "הבוקר" ו"הארץ" מייסדה של סוכנות עתי"ם ("עיתונות ישראלית מאוגדת") ומנהלה הראשון.‏[1] סבו, ר' שמואל בלצן, הגיע לקישינב בשנות ה-80 של המאה ה-19, היה לסוחר ולאחד מראשי הציונים בקישינב, ממייסדי "המזרחי" בעיר, סגן נשיא התנועה בבסראביה וצירה לקונגרס הציוני ה-12.‏[2] בנו הבכור של שמואל, בן-ציון בלצן (1885–1941), המשיך בדרכו, היה סוחר וממשכילי העיר, סופר עברי וחוקר תנ"ך, פעיל הציונים הכלליים ובערוב ימיו ממארגני "העובד הציוני" ו"החלוץ" הכלל-ציוני. נספה בשואה. (אחיו ד"ר פנחס בלצן היה רופא ועסקן ציבור, עלה לארץ ישראל והיה היחידי מבין האחים ששרד.) חיים בלצן היה בנו הבכור של בן-ציון.

בלצן החלה ללמוד מוזיקה בגיל 8. זכתה במלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל, והיא בוגרת האקדמיה הישראלית למוזיקה ע"ש רובין ובוגרת החוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב (בהדרכתם של מינדרו כץ ואריה ורדי). זכתה במלגת לימודים לתואר שני בבית הספר למוזיקה ג'וליארד בניו יורק והיא בעלת התואר "ד"ר למוזיקה בהצטיינות יתרה" מבית הספר מנהטן למוזיקה בניו יורק, תלמידתו של ארתור בלזם (Artur Balsam). בין השנים 1981-1985 זכתה בפרסים בתחרויות פסנתר בארצות הברית, קנדה וצרפת. השתתפה כפסנתרנית אורחת בפסטיבל טנגלווד בבוסטון, נורפוק באוניברסיטת ייל בארצות הברית, באנף בקנדה ולה ג'ס בצרפת.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1985 הצטרפה כמרצה בכירה לסגל האקדמיה למוזיקה ולבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. הייתה ממנהלי וממקימי קבוצת מוזיקה נובה (פרס ביצוע המצטיין למוזיקה ישראלית 1993), עיצבה את תוכנית הלימודים בבית הספר לאמנויות בת"א (פרס החינוך 1990), ובבית הספר רימון למוזיקה עכשווית. בשנים 1989-1988 ניהלה את הפסטיבל הקאמרי ע"ש פייר מונטה במיין, ארצות הברית. הופיעה כפסנתרנית, עורכת ומנחה של תוכניות ייחודיות בתזמורת הקאמרית הישראלית (1988 - 1996), בתזמורת הפילהרמונית הישראלית (2000-2011) בפסטיבל ישראל (כולל נגינת כל הסונאטות של בטהובן ב-1987, שזכתה לביקורות נלהבות) ובאופרה הישראלית החדשה. ב-1992 הקליטה דיסק ביצועי בכורה ליצירות ישראליות (הוצאת איגוד הקומפוזיטורים).

החל מ-1990 מפיקה ומגישה סדרת קונצרטים "קלאסיקה במימד אישי", בה יצרה ז'אנר ייחודי המשלב קלאסיקה ומולטימדיה שהפך להצלחה רבתי ולמודל לחיקוי. הז'אנר, שכונה בפי נעמי שמר "הפסנתר המדבר, ההרצאה המזמרת", גרם למהפך באורחות התרבות בארץ, והביא המונים אל אולם הקונצרטים ואל תרבות המוזיקה הקלאסית. ברסיטלים שלה משלבת בלצן קטעי קישור המוסיפים ממד נוסף לממד המוזיקלי: תרגום ועריכה של מכתבי מוצרט בחריזה שנונה, באופן שתואם את ההתפתחות היצירתית של המלחין; השפעת המהפכה הצרפתית ונפוליאון על עולמו של בטהובן; הפילוסופיה של שופנהאואר והגל והשפעתם על ווגנר וברהמס ; המעשייה הספרותית של א.ת.א. הופמן והשפעתה על הכתיבה של שומאן , היחסים המורכבים בין שופן למיצקביץ' ולז'ורז' סאנד, ועוד. על כל אלה זכתה בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה של עיריית תל אביב ב-2001 תחת הכותרת "בלצן מהווה סיפור ענק של הצלחה שאין לו אח ורע בחיי התרבות בארץ . תרומה ייחודית של יוצרת בעלת ידע ועומק בלתי נדלים".

ב-1996 הקימה יחד עם בעלה פרופ' משה זורמן בלצן את "הקתדרה למוזיקה", מכללה מוזיקלית למבוגרים - הקתדרה למוזיקה במרכז ענב לתרבות בתל אביב. הקתדרה מהווה מרכז תרבות הכולל סדנאות מוזיקה ופגישות היכרות עם מוזיקאים, אמנים ויוצרים מתחומים שונים. הלימודים במכללה מוכרים לגמול על ידי משרד החינוך. מדי שנה לומדים בקתדרה מאות סטודנטים.

ב-2002 ערכה בלצן ביחד עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית ואולפני הרצליה סדרת קונצרטים מוסברים המשודרים בטלוויזיה החינוכית ובערוץ 1, תחת הכותרת "המסע המופלא אל הקלאסיקה". הסדרה זכתה לשבחי הקהל והביקורת.

ב-2003 בלצן כתבה שני ספרים, "מכתבים ממוצרט" ו"היידן ובטהובן - מורה ותלמיד" (הוצאת "מודן"), והוציאה שני תקליטורים בסדרה "מוזיקה במבט אחר".

ב-2005 החלו הקלטות של 50 תוכניותיה של בלצן ושידוריהן בקול המוסיקה ובתוכניות הרדיו של גבי גזית ב-103 FM. בינואר 2006 זכתה בפרס כפול – פרס חביבת הקהל של ידיעות אחרונות, ופרס היזמות והמעוף של מגזין ממון לאור תרומתה האדירה של בלצן לחברה הישראלית, הצלחתה חסרת התקדים בשטח התרבות בארץ והתעקשותה להיות הגוף התרבותי היחיד בארץ שאינו ממומן בכספי ציבור. ב-2006 הוציאה בהפקת הקתדרה למוזיקה את החוברת "מפתחות למוזיקה", ספר בסיסי להתמצאות ולהיכרות עם מוזיקה קלאסית, הכולל הגדרות של מונחים, סגנונות, ותהליכים במוזיקה אמנותית ומהווה תשתית לקורסים במכללת הקתדרה במרכז ענב לתרבות.

בפברואר 2008 זכתה בפרס לנדאו של מפעל הפיס בתחום המוזיקה הקלאסית על תרומתה המשמעותית לחיי התרבות והאמנות בישראל והפצת המוזיקה הקלאסית בקרב הקהל הרחב, לרבות נוער. ביולי אותה שנה קבלה את פרס שר התרבות למבצעי מוזיקה בישראל, עבור המצאת ז'אנר של "הפסנתר המדבר", ויצירת תכנים חדשים ברמה אמנותית מרשימה בפעילות רבת שנים בחיי המוזיקה בארץ. בקיץ 2008 השתתפה ב-3 תוכניות סולו בפסטיבל המוזיקה בכפר בלום שבגליל העליון.

ב-2009 השלימה את ספרה "התקווה – עבר, הווה, עתיד" , מסע רב-תחומי סביב ההמנון הלאומי, בהזמנת משרד החינוך. הספר נבחר כנושא מרכזי בבחינת הבגרות באזרחות, וכהרצאת-חובה לקציני צה"ל. המחקר כולל 200 עמודי מחקר, ושני דיסקים עם הקלטות היסטוריות ומבחר עיבודים אמנותיים נדירים של ההמנון. בעקבות הספר יצאה בלצן במופע יחיד "התקווה - מהרצל עד סאבלימינל", החוגג מאות הופעות בארץ ובעולם. ב-2012-2014 התרבו סיורי הופעות בכל רחבי תבל, מדי שנה בארצות הברית ובאירופה בנוסף לסיורים באוסטרליה, דרום אפריקה, סקנדינביה, דרום אמריקה, מרכז אמריקה והמזרח הרחוק

ב-2011-2010 יצאו לאור שני דיסקים נוספים "אור ירח" (מיצירות מוצרט, בטהובן, שופן, דביוסי, ואלתורים של בלצן) ו"גריג והקונצ'רטו לפסנתר (הכולל הרצאה וביצוע של בלצן לקונצ'רטו לפסנתר של גריג). ב-2012-2013 יצרה ביחד עם העיתונאי גבי גזית קורס מוזיקה רדיופוני, 50 פינות רדיו קצרות על מוזיקה קלאסית, מבאך ועד בכלל ששודרו באופן קבוע בימי ראשון ברדיו 103FM וזכו להדים רבים ולמועדון מעריצים ומגיבים קבוע.

ב-2012-2014 החל פרויקט הקלטות של כל הקונצ'רטים הגדולים לפסנתר, ומחזורי הואריאציות הגדולים לפסנתר ("ואריאציות דיאבלי" של בטהובן בצד "ואריאציות גולדברג" של באך), הביצועים משולבים בפרשנות, בהרצאות ובדיאלוגים באומר ובצליל עם מיטב המנצחים והתזמורות. חלק מארכיון ההקלטות של מאות תוכניות לאורך קריירה בת 25 שנה הועבר לקול המוסיקה, והוא משודר החל מאוגוסט 2012 בקביעות, פעמיים בשבוע, בימי ב' ובשבתות תחת הכותרת: קלאסיקה במימד אישי - אסתרית בלצן מנגנת ומפרשת.

בתום מבצע "צוק איתן" גויס מופע "התקווה" למטרות גיוס כספים לעוטף עזה בארצות הברית.

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלצן נשואה למלחין משה זורמן, והיא אם לכנר איתמר זורמן, לזמרת-יוצרת רעות זורמן ולפסנתרנית עלמה זורמן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "חיים בלצן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2172.
  2. ^ יצחק קורן, יהודי קישינוב, תל אביב: אבוקה, תש"י, עמ' 138, 146.