אפוריזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אָפוֹרִיזְםיוונית: ἀφορισμός aphorismos, "תיחום". בהגדרת האקדמיה ללשון העברית: מֵימְרָה), הוא אימרה תמציתית המביעה אמת כללית, עקרון או אבחנה פקחית אשר נאמר או נכתב באופן לקוני וקליט. השימוש במונח נעשה לראשונה בחיבורו של היפוקרטס האפוריזמים.

המשפט הראשון מעבודתו הוא:

החיים קצרים, ארוכה האומנות, הזדמנות חומקת, נסיון מטעה, שיפוט קשה.

המונח יושם בהמשך לעקרונות מדעי הטבע ולאחר מכן לעקרונות פילוסופיים, מוסריים, וספרותיים. שימוש מודרני לאפוריזם הוא בדרך כלל אמירה או טענה תמציתית המבטאת אמת סובייקטיבית, או הבחנה באופן קצר וחכם.

דוגמה מפורסמת היא:

כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית לחלוטין.

לורד אקטון

בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאוסף של אפוריזמים, ידוע לעתים גם כספרות חכמה, היה משקל חשוב במערכת הערכים של מספר תרבויות בעבר כגון, כתבי הסוטרא בהודו, מגילת קהלת, החדית' באסלאם. אפוריזם מהווה חלק חשוב גם בכתביהם של סופרים מודרניים לדוגמה הפתגמים ההולנדיים של פיטר ברויגל האב. האוסף הידוע של אפוריזמים שייך לארסמוס מרוטרדם. בנוסף ידועות עבודותיהם של בלז פסקל, ופרנסואה דה לה רושפוקו.

בחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבויות רבות יש חכמים או גיבורי תרבות אשר מייחסים להם את האפוריזם. דוגמאות לכך הן: שבעת חכמי יוון, קונפוציוס ושלמה המלך. כמו כן, נהוג לצטט באופן שגוי או באופן הפוך אפוריזם לשם הומור. לדוגמה ביצירותיהם של פ. ג. וודהאוס, טרי פראצ'ט ודאגלס אדמס יש משחקי מילים המשנים את משמעות האפוריזמים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אפוריזם בוויקישיתוף