אפלה בצהריים
 | |
| כריכה קדמית של תרגום הספר לעברית מהדורת 2011 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ארתור קסטלר |
| שפת המקור | גרמנית |
| תורגם לשפות | עשרות שפות |
| סוגה | רומן פוליטי |
| נושא |
משפטי מוסקבה  |
| מקום התרחשות |
ברית המועצות |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1940 (מקור) 2011 (מהדורה עדכנית של התרגום) |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | מחברות לספרות |
| תרגום | צבי ארד |
| סדרה | |
| ספר קודם |
The Gladiators |
| הספר הבא |
Arrival and Departure |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 002061039, 000886895, 003442186, 002061043 |
  | |
אפלה בצהריים (בגרמנית, בה נכתב במקור: Sonnenfinsternis; באנגלית, בה ראה אור לראשונה: Darkness at Noon), הוא רומן פוליטי מאת ארתור קסטלר. הספר, שפורסם לראשונה ב-1940 נכתב על רקע הטיהורים הגדולים שביצע סטלין בשורות המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בין 1935 ל-1938 ובפרט על רקע הודאתם של ניקולאי בוכארין ובכירים אחרים במפלגה בפשעים שלא עשו בעת משפטי מוסקבה. הרומן בא לענות על השאלה מה הם המנגנונים המביאים אישים בעלי מעמד, אידאולוגיה וכושר עמידה שחושל בבתי הכלא של המשטרים הקפיטליסטים, להודות בפשעים כגון בגידה במולדת ובמהפכה וניסיון רצח של מנהיגיה. התשובה אותה מספק קסטלר באמצעות דמותו של גיבורו, ניקולאי זלמנוביץ' רובשוב, בולשביק מוותיקי מהפכת אוקטובר הנכלא ומואשם בחברות באופוזיציה, היא שדווקא הלכי המחשבה והחובה המוטמעים בתודעתו ובאישיותו מאפשרים לחוקריו להשפיע עליו באופן פסיכולוגי להכיר בכך שתפקידו הוא להיות "כלי להצלחת המהפכה" על ידי שיהווה דוגמה להמונים למה עלולות לגרום מחשבות כפירה וסטייה מן הקו המפלגתי, גם אם פירוש הדבר הודאה נלעגת בבית משפט מבוים והוצאה להורג. הרומן אינו נוקב בשמה של ברית המועצות או כל מדינה אחרת, ואף אינו נוקב בשמו של סטלין (המנהיג מכונה "מספר אחד"), אך הרמזים שבו שקופים. נחשב לאחד הספרים הקלאסיים ורבי ההשפעה במאה העשרים[1] ומוקם במקום השמיני ברשימת מאה הספרים החשובים של המאה ה-20 שפרסם בית ההוצאה מודרן ליבררי ב-1998[2].
חיבור הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
קסטלר כתב את הספר כחלק מטרילוגיה שנושאה הוא מוסר האלימות: האם ובאיזו מידה מצדיקה מטרה נעלה אמצעים שפלים?[3]. הספר הראשון בטרילוגיה, "הגלדיאטורים" נכתב בהונגרית בהונגריה בשנת 1939 ומגולל את דיכוי מרד ספרטקוס ברומא העתיקה. הספר השלישי, "המראות ונחיתות", נכתב באנגלית בלונדון ב-1943 ודן בפליטי מלחמת העולם השנייה. הספר "אפלה בצהריים" הוא השני מבין ספרי הטרילוגיה, המוכר והמפורסם שבהם. קסטלר כתב אותו בגרמנית בעת שהותו פריז. הספר תורגם לאנגלית על ידי חברתו דפנה הרדי מיד לאחר מכן, עם בריחתם מצרפת לאנגליה והטקסט הגרמני המקורי אבד. הספר ראה אור בלונדון ב-1941. כאשר ראה הספר אור עדיין היה קסטלר עצור על ידי השלטונות הבריטים כאזרח מדינת אויב והספר סייע לידידיו במאמציהם לשחררו.
העלילה והדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיבור הספר והמספר הראשי והעיקרי הוא ניקולאי זלמנוביץ' רובשוב, מוותיקי המהפכה, החולק מאפיינים משותפים עם ניקולאי בוכארין. מבחינה חיצונית (משקפי המצבט והזקן המחודד) מזכיר רובשוב את קארל ראדק ולאון טרוצקי (למרות שאין בדמות כל סממן יהודי, מרמז השם זלמנוביץ' כי ייתכן שרובשוב, כמו בולשביקים רבים מוותיקי המהפכה, הוא יהודי[4]). הספר נפתח עם כליאתו ומסתיים עם הוצאתו להורג מספר שבועות לאחר מכן. באמצעות טכניקה של פלאש בק אנו מתוודעים להיסטוריה האישית של רובשוב, שהוביל בעצמו כמה מעמיתיו הסוררים למפלגה אל מותם כבוגדים וסוטים מן הקו. דרך מחשבותיו וכתיבתו ביומנו נחשף הקורא לצורת החשיבה הבולשביקית/ מרקסיסטית-לניניסטית בה לא מתקיים כלל "אני" (מושג הנקרא בשיחותיו של רובשוב עם עצמו "הפיקציה הדקדוקית") אלא רק חובה ותפיסה בה היחיד משרת מגמה היסטורית המשנה את העולם. גונורווי ריס מונה בהקדמה למהדורה האנגלית מ-1970 את ה"אני" של רובשוב בתור דמות נוספת ברומן, נוסף על דמותו כבכיר במפלגה[5].
את רובשוב חוקרים שניים, בתחילה איבאנוב, בן-דמותו, גילו ומעמדו של רובשוב, אף הוא וותיק המהפכה ובעל גישה לוגית ורציונלית. לאחר שאיבאנוב נאסר חוקר את רובשוב בן הדור השני למהפכה, גלטקין, קומוניסט קשוח, ישר ואטום, בן כפר החב את כל השכלתו למהפכה. שיטתו של גלטקין היא עינוי פסיכולוגי הכולל מניעת שינה וסינוור באמצעות מנורה רבת-עוצמה, אך ללא עינוי פיזי. רובשוב מכנה את גלטקין "ניאנדרטל", הן במובן של אדם חדש הבא לרשת את הארץ והן במובן של יצור ברברי, חסר תרבות ועידון. עם זאת, מצליח רובשוב להעריך את יכולתו של גלטקין לחלץ ממנו תובנות ומסקנות לוגיות המובילות אותו להודאה במעשים שלא עשה (קשירת קשר לרצח "מספר אחד", ריגול עבור מעצמה זרה ועוד).
בעת שהותו בתא מבודד משוחח רובשוב עם חבריו הכלואים אף הם בבידוד משני צדדיו באמצעות שיטת נקישות. שיטת הנקישות היא אמצעי אחד מני רבים המדגים לקוראים את ההתנהלות הייחודית לעולם בתי הכלא. קסטלר עצמו היה כלוא על ידי כוחות פרנקו בעת שנטל חלק במלחמת האזרחים בספרד, הוא מוזג ברומן את ניסיונו האישי ומקנה בכך לחוויות הכליאה תחושה עזה של מציאותיות. רובשוב כלוא בתא 404. בתא 402 כלוא איש הצבא הלבן במאסר ארוך ובתא 406 כלוא מהפכן זקן שנכלא בארץ זרה במשך עשרים שנה וכששב למולדתו התהפכו היוצרות והוא נכלא שנית. רובשוב מכנה אותו בינו לבין עצמו "ריפ ואן וינקל", על שם גיבור הסיפור על האיכר שנרדם לעשרים שנה ומשהתעורר לא הכיר את העולם.
בנוסף כלוא באותו כלא "שפתי ארנבת", אסיר צעיר בעל שפה שסועה, עובד מאפיה ובנו של ידיד של רובשוב, אותו כביכול הסית רובשוב להרעיל את "מספר אחד".
הספר ערוך כמחזה בשלוש מערכות ואפילוג[6]. כל מערכה מורכבת מחקירה (הראשונה על ידי איבאנוב והאחרות על ידי גלטקין) ושהיה אפופת-מחשבות, דיאלוג פנימי של רובשוב עם עצמו, דיאלוג הקשות עם שכניו ורישום ביומן. חלק זה כולל תהליך פסיכולוגי וזכרונות מחייו כקומוניסט אדוק המובילים את רובשוב למסקנות בלתי נמנעות המושכות אותו לכיוון ההודאה באשמה. האפילוג כולל את משפטו והודאתו של רובשוב והוצאתו להורג. הודאתו של רובשוב במשפטו הפומבי מזכירה מאוד את הודאתו של בוכארין.
התגובות לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר דיבר עם צאתו לאנשי שמאל שלא היו קומוניסטים ולמאוכזבי הקומוניזם, כקסטלר עצמו. קסטלר לא היה ריאקציונר ימני, אלא אדם שהכיר היטב ואף העריך את הסוציאליזם וביקר את הגישה הסטליניסטית, מתוך ניסיון להבנה שיטתית ועמוקה שלה. לפיכך התקבל הספר עם צאתו בברכה, אם כי בתפוצה קטנה בשל המלחמה (מן ההדפסה הראשונה נמכרו פחות מ-4,000 עותקים), והועלה על נס על ידי אנשי הפלג השמאלי של מפלגת הלייבור, בהם ריצ'רד קרוסמן (שערך אחרי המלחמה את הקובץ "האל שהכזיב", בו השתתף קסטלר), ג'ון סטרייצ'י, עורך "מועדון הספר השמאלי", קינגסלי מרטין, עורך כתב העת השמאלי "ניו סטייטסמן" ומייקל פוט, מראשי הלייבור ולימים ראש המפלגה.
שנתיים לאחר צאתו בבריטניה ראה הספר אור בארצות הברית וזכה להצלחה ניכרת. לאחר מכן תורגם הספר לעשרות שפות והיה בעת המלחמה הקרה לאחד מעמודי התווך של הביקורת האנטי-סובייטית, מצד חוגים ליברליים וסוציאל-דמוקרטיים.
בצרפת הודפס הספר ב-1946, תקופה בה זכתה המפלגה הקומוניסטית הצרפתית לשגשוג והצלחה ככוח המאורגן האנטי-פשיסטי הגדול ביותר. הקומוניסטים הצרפתים לא יכלו לבטל את הספר כתעמולה ולכן ניסו לאיים על המו"ל (המתרגם לצרפתית נרשם מרוב פחד תחת שם עט). כאשר נכשלו רכשו מלאים שלמים של ספרים מן החנויות על מנת להשמידם. כך הודפס הספר בצרפת במספר שיא של 400,000 עותקים[7].
לעברית תורגם הספר לראשונה ב-1947 על ידי יוסף נדבה ולאחר מכן ב-1983 על ידי צבי ארד. בשנת 2011 ראתה אור מהדורה מחודשת עם אחרית דבר מאת המחבר שפורסמה במקור בניו סטייטסמן ב-1978 ומאמר פרשנות ("אפלה בצהריים והפיקציה הדקדוקית") מאת גונורווי ריס, בו הוא כותב בין היתר כי:
אחת המעלות הגדולות של "אפלה בצהריים" היא היכולת של קסטלר לצמצם את המורכבות העצומה של החומר ההיסטורי, הפוליטי והפסיכולוגי של הרומן לפשטות קלאסית כמעט של צורה ומבנה.
— גונורווי ריס, "אפלה בצהריים והפיקציה הדקדוקית". בתוך אחרית הדבר למהדורה העברית מ-2011, עמ' 257
בשנת 1952 בוצע טיהור סטאליניסטי בצ'כוסלובקיה שהגיע לשיאו במשפטי פראג, שהיוו גרסה חוזרת של משפטי מוסקבה. בין הנאשמים היה גם ידידו של קסטלר, אוטו כץ (שנודע גם בשם אנדרה סימון), הודאתו הפומבית הייתה ציטוט פארודי של הודאתו של רובשוב, איתות ליודעי ח"ן שהודאתו מזויפת[8].
מהדורות בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אפלה בצהרים, עברית: יוסף נדבה, מו"ל: ערי ז'בוטינסקי, ירושלים תש"ז
- אפלה בצהריים מאת ארטור קסטלר, עברית צבי ארד, זמורה ביתן, 1983
- אפלה בצהריים מאת ארתור קסטלר, מגרמנית: צבי ארד; עם אחרית דבר מאת המחבר, מחברות לספרות, 2011
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלמה אבינרי, האל שהכזיב: על אפלה בצהריים של ארתור קסטלר, באתר הארץ, 25 בינואר 2012
- ישי קרוב, כשחשוך בצהריים, צריך לבדוק איפה השמש, באתר ערוץ 7, 29 בנובמבר 2011
- על הספר באתר טקסט
- אושי שהם קראוס, על אפלה בצהריים ועל סטלין
- אפלה בצהריים, באתר OCLC (באנגלית)
- אפלה בצהריים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ על הספר באתר ההוצאה
- ^ מודרן ליבררי, מקום 8 מתוך 100
- ^ אחרית דבר מאת ארתור קסטלר, עמ' 240 במהדורת מחברות לספרות 2011
- ^ שלמה אבינרי, האל שהכזיב: על אפלה בצהריים של ארתור קסטלר, באתר הארץ, 25 בינואר 2012, פסקה אחרונה
- ^ גונורווי ריס, "אפלה בצהריים והפיקציה הדקדוקית". בתוך אחרית הדבר למהדורה העברית מ-2011, עמ' 258
- ^ גונורווי ריס, "אפלה בצהריים והפיקציה הדקדוקית". בתוך אחרית הדבר למהדורה העברית מ-2011, עמ' 257
- ^ אחרית דבר מאת ארתור קסטלר, עמ' 242 במהדורת מחברות לספרות 2011
- ^ גונורווי ריס, "אפלה בצהריים והפיקציה הדקדוקית". בתוך אחרית הדבר למהדורה העברית מ-2011, עמ' 263