אפלטוקסין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אפלטוקסין - Aflatoxin - אפלטוקסינים הם מסרטנים רעילים ומוטגנים המיוצרים על ידי עובשים מסוימים (Aspergillus flavus ו- Aspergillus parasiticus) הגדלים באדמה, צמחייה מתפוררת, חציר ודגנים. הם נמצאים בקביעות במצרכים עיקריים המאוחסנים שלא כראוי כמו קסאבה, פלפלי צ'ילי, זרעי כותנה, דוחן, בוטנים, אורז, זרעי שומשום, סורגום, גרעיני חמניות, קפיצים, אגוזי עץ, חיטה, ומגוון תבלינים. כאשר מזון מזוהם מעובד, אפלטוקסינים נכנסים לאספקת המזון הכללית במקום שבו הם נמצאים, הן במזון לחיות מחמד והן בבני אדם, כמו גם במזון לבעלי חיים חקלאיים. בעלי חיים הניזונים ממזון מזוהם יכולים להעביר את מוצרי ההפצה של אפלטוקסין לביצים, מוצרי חלב ובשר. לדוגמה, חשד שמזון עופות מזוהם נמצא בממצאים של אחוזים גבוהים של דגימות של בשר עוף מזוהם עוף-אטלטוקסין וביצים בתת-היבשת ההודית.

ילדים מושפעים במיוחד מחשיפה לאפטלוקסין, הקשורה לגדילה המום, התפתחות עוכבת, נזק לכבד וסרטן הכבד. במחקרים מסוימים דווח על קשר בין פעלולים בילדים לבין חשיפה לאפלתוקסין, אולם לא ניתן היה לאתר אותם בכלל. יתרה מזאת, קשר סיבתי בין פעלולים בילדים לבין חשיפה לאפלטוקסין טרם הוכח באופן סופי על ידי מחקרים אפידמיולוגיים, אם כי חקירות כאלה בעיצומן.

למבוגרים סובלנות גבוהה יותר לחשיפה אך הם גם בסיכון. שום מין של בעלי חיים אינו חסין. אפלטוקסינים הם בין החומרים המסרטנים ביותר הידועים. לאחר הכניסה לגוף, אפלטוקסינים יכולים לעבור שינויים מטבוליסטיים על ידי הכבד לחומר ביניים אפוקסיד תגובתי או להידרוקסילציה כדי להפוך לאפטלטוקסין המזיק פחות. אפטלטוקסינים נבלעים לרוב. עם זאת, הסוג הרעיל ביותר של אפלטוקסין, B1, יכול לחדור דרך העור רמות הפעולה של ארגון המזון והתרופות האמריקני (FDA) לרמות האפללטוקסין הקיימות במזון או בהזנה עומדות על 20 עד 300 עמ'. ל- FDA הייתה הזדמנות להכריז על זיכרונות המזון האנושי וגם מחיות המחמד כאמצעי זהירות למניעת חשיפה. המונח "aflatoxin" נגזר משמה של אחת התבניות המייצרות אותו, Aspergillus flavus. הוא נטבע סביב 1960 לאחר גילויו כמקור "מחלת טורקיה ה- X". אפלטוקסינים מהווים את אחת הקבוצות העיקריות של המיקוטוקסינים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אפלטוקסין בוויקישיתוף