אפליה סטטיסטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אפליה סטטיסטית (בהקשרים ביטחוניים נקראת גם פרופיילינג) היא אפליה הנובעת מכך שהאדם או הגורם המפלה, מודע לכך שלקבוצה א' באוכלוסייה (קבוצה אתנית, גזעית, מגדרית וכו') יש תכונות שונות בממוצע מאשר לקבוצה ב', וכתוצאה מכך מפלה בין הקבוצות.

למשל, אם מעסיק חושב שלקבוצה א' יש כישורי עבודה טובים יותר בממוצע מאשר לקבוצה ב', והעלות של מבחנים פרטניים לכל מועמד למשרה היא גבוהה והמעסיק רוצה להימנע ממנה (או שהמבחנים לא מסוגלים לבדוק את כל הכישורים בצורה טובה), המעסיק יעדיף להעסיק עובד המשתייך לקבוצה א' מאשר עובד המשתייך לקבוצה ב', על אף שייתכן שהעובד מקבוצה ב' הוא בעל כישורי עבודה טובים יותר.[1] כך אפליה סטטיסטית תעסוקתית תיווצר באופן טבעי על ידי כוחות השוק על סמך התאוריה הכלכלית.[2]

בניגוד ל"אפליית טעמים" ולאפליות ממניעים גזעניים, אפליה סטטיסטית אינה נובעת מדעות קדומות או מגזענות; זו אפליה שצפויה להיווצר באופן טבעי גם אם כל האנשים מתנהגים בצורה רציונלית, במקרים בהם אכן ישנן מספר אוכלוסיות ניתנות להבחנה בעלות מאפיינים שונים המוכחים באופן סטטיסטי. אף על פי שאפליה זו היא "רציונלית", עדיין היא נהוג להתייחס גם אליה כאל בעיה חברתית וכאל דבר שיש לנסות להימנע ממנו כמה שניתן, שכן היא מקשה על לכידות חברתית ועל יצירת שוויון הזדמנויות, במיוחד בחברות הטרוגניות.[2] עם זאת, ייתכן שהמפלה סבור שמדובר באפליה סטטיסטית בעוד בפועל מדובר בדעות קדומות ובסטראוטיפים בהם הוא מחזיק.

תאוריה כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג "אפליה סטטיסטית" (Statistical Discrimination) הוצג לראשונה בתור תאוריה בתחום הכלכלה, על ידי הכלכלנים אדמונד פלפס וקנת' ארו, במאמרים אקדמיים אותם פרסמו בשנים 1972 ו-1973.[3][4][5] השניים פיתחו תאוריה כלכלית לפיה במציאות של היעדר מידע ישיר לגבי עניין עובדתי מסוים, עשוי מקבל החלטות רציונלי להשתמש בממוצע במקום בערך עצמו, שאינו ידוע לו. למשל, אפליה בשוק העבודה עשויה להיגרם מכך שהמעסיקים לא יודעים בוודאות את כישוריהם של העובדים, ולפיכך אין להם ברירה אלא לבסס את החלטתם לגבי אילו עובדים להעסיק על תכונות הנראות בקלות בעין, כגון שיוך לקבוצה אתנית, דתית או חברתית מסוימת. המעסיקים במקרה זה ישתמשו בכך שיש קורלציה מסוימת בין התכונות הרצויות למעסיק לבין השיוך לקבוצה זו או אחרת, על מנת לקבל החלטה מושכלת ככל האפשר, בהיעדר מידע לגבי העובד הספציפי.

מעמד משפטי והתייחסות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי, במדינות המפותחות אפליה סטטיסטית מחמת שיוך לקבוצה אתנית או דתית, מחמת מין, גיל, נטייה מינית, עמדה פוליטית וכו' היא אסורה, למעט במקרים חריגים בהם האפליה הגיונית ומתבקשת (כמו תחום הביטוח), או במקרים בהם יש צורך ביטחוני שלא ניתן לספקו באופן אחר.

התחום בו האיסור על אפליה סטטיסטית הוא כנראה הרופף ביותר, הוא תחום הביטוח. חברות ביטוח רשאיות בדרך כלל להפלות מבוטחים שונים במחירי הפוליסה אותם הם נדרשים לשלם, וזאת על סמך הערכת סיכונים עבור כל מבוטח לפי ניתוח סטטיסטי המתחשב בגילו, מינו, שיוכו האתני ועוד. בישראל טרם הייתה פסיקת בית משפט האוסרת על חברות הביטוח להשתמש בכלים אלו בעת קביעת מחיר הפוליסה, אך במדינות אחרות בעולם קבעו בתי משפט שיש לאסור על סוגים מסוימים של אפליה; למשל, בעוד בארצות הברית אין איסור על אפליה במחיר פוליסה על רקע מגדרי, באירופה קבע בית הדין האירופי לצדק בשנת 2012 שאפליה במחירי פוליסה על רקע מגדרי היא אסורה.[6] בארצות הברית אסורה אפליה במחירי פוליסה על בסיס גזע, על אף שהוכח סטטיסטית שישנם הבדלים בתוחלת החיים בין לבנים לבין אפרו-אמריקאים.[7] ההצדקה של חברות הביטוח בישראל לבצע הפליה זו, על אף קיומו של חוק איסור הפליה, היא שלפי דעתן חל על חברות ביטוח החריג לחוק הכתוב בסעיף 3(ד)(1), לפיו אין זו הפליה "כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר".[6]

ישנן גישות שונות לגבי השימוש באפליה סטטיסטית. גורמים מסוימים, בהם האו"ם,[8] האגודה לזכויות האזרח בישראל[9] ועוד, מחזיקים בדעה שאפליה על בסיס שיוך אתני, גזעי או דתי, גם אם יש לה הצדקה סטטיסטית, היא פסולה מיסודה ולעולם לא ניתן להצדיקה.

גישה אחרת היא שאמנם אין להפלות בהקשרים כלכליים (הפליה של לקוח, צרכן או עובד שכיר), אך מותר לעשות זאת על מנת להתמודד עם פשיעה, במיוחד כשמדובר במניעת פשיעה אלימה ופעולות טרור, והאפליה עשויה לאפשר הצלת חיי אדם. כך במדינת ישראל חוק איסור הפליה במוצרים אוסר על אפליה בהקשרים כלכליים, אבל חוקים אחרים מאפשרים שימוש בפרופיילינג בהקשרים ביטחוניים. גם בבריטניה קיימים חוקים המאפשרים לשוטרים במקרים מסוימים להתחשב בלאום או במוצא אתני של אדם, אם כי בארצות הברית אין חוק המאפשר זאת.[8]

יש הגורסים כי כשיש קשר כמעט הדוק בין קבוצה מסוימת לבין תכונה שהמעסיק לא מעוניין בה, השימוש באפליה סטטיסטית עשוי להיות מוצדק. מאידך יש הגורסים כי דווקא במקרה שכזה הפגיעה בכבוד האדם היא קשה ביותר, עקב ייחוס התכונה באופן אוטומטי לכל חברי הקבוצה, ולכן לדעתם אפליה סטטיסטית על ידי מעסיקים אסורה בכל מצב. עם זאת, ישנה הסכמה גורפת שבמקרים בהם הקשר בין הקבוצה לבין התכונה לא הדוק במיוחד, מדובר באפליה אסורה.[10]

אחת הביקורות על השימוש באפליה סטטיסטית היא שעל אף שהמשתמשים בה אינם מונעים על ידי רצון להפלות, כלומר הם אינם בהכרח מונעים מגזענות, שוביניזם או דעה קדומה אחרת, עדיין התוצאות בפועל אינן שונות מכל סוג אחר של אפליה. האנשים המופלים לרעה עדיין סובלים את אותו הנזק כמו של אפליה רגילה, ומרגישים פגיעה, השפלה והדרה חברתית באותה המידה.[11]

ביקורת נוספת על אפליה סטטיסטית היא שהיא יוצרת מעגל קסמים המקשה על צמצום פערים בין קבוצות באוכלוסייה ועל הקטנת אי השוויון. אנשים המשתייכים לקבוצות אוכלוסייה בעלות השכלה (אקדמית או מקצועית) נמוכה יותר יתויגו על ידי מעסיקים כעובדים פוטנציאליים פחות טובים עקב השתייכותם לקבוצה שלהם, וכך ימנעו מהם להתקדם ולשנות את המצב. כמו כן האפליה מקטינה את סיכוייו של אדם המשתייך לאוכלוסייה זו להצליח להתקבל למקום העבודה בו הוא רוצה או להתקדם במקום העבודה, וכיוון שהוא יודע זאת מראש הוא יהיה מוכן להשקיע פחות משאבים (כמו זמן לימודים ותשלומי לימודים) על מנת להגיע להישגים גבוהים ולמשרות נחשקות, כיוון שה"החזר על ההשקעה" שלו נמוך יותר.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשוק הביטוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף קיומו של חוק איסור הפליה במוצרים, בהיעדר פסיקה האוסרת על כך, מפלות חברות הביטוח בישראל בין מבוטחים שונים במחירי הפוליסה אותם הם נדרשים לשלם, וזאת על סמך הערכת סיכונים עבור כל מבוטח לפי ניתוח סטטיסטי המתחשב בגילו, מינו, שיוכו האתני ועוד. חברות הביטוח בישראל מסתמכות על הכתוב בסעיף 3(ד)(1) לחוק איסור הפליה במוצרים, לפיו אין זו הפליה "כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר".[6]

בשוק התעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל קיים חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, האוסר על אפליה בשוק התעסוקה על רקע מין, נטייה מינית, מעמד אישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ גופית, הורות, גיל, גזע, דת, לאומיות, ארץ מוצא, מקום מגורים, השקפה אידאולוגית, השתייכות למפלגה, או שירות מילואים. על אף קיומו של החוק, סקרים שונים שנעשו לאורך השנים מראים שעדיין קיימת אפליה בהיקף מסוים בשוק התעסוקה הישראלי, דבר אותו ניתן לייחס להיעדר אכיפה, לקושי בהוכחת אפליה, לאריכות תהליך הגשת תלונה נגד מעסיק מפלה, וכן ליכולתם של מעסיקים לעקוף בצורה מתוחכמת פסיקות בית משפט בנושא אפליה. האפליה יכולה לבוא לידי ביטוי בקבלה לעבודה, בפיטורים, בגובה השכר או בקידום בעבודה.[2]

האפליה בשוק העבודה אינה נובעת רק מאפליה סטטיסטית, אלא גם משתי סוגי אפליות נוספות: "אפליית טעמים" - אפליה עקב סלידה רגשית של המעסיק מקבוצת אוכלוסייה מסוימת, ו"אפליית טרום-שוק" - אפליה על בסיס שיקולים רלוונטיים לשוק העבודה, אשר מבטאים אפליה מחוץ לשוק העבודה (כמו הפערים בין קבוצות אוכלוסייה עקב אפליה במערכת החינוך היוצרת פערים השכלתיים).[2]

כשנדרשו להתייחס לכך, קבעו בתי המשפט בישראל שאסור לבצע אפליה סטטיסטית על בסיס מין, כגון על סמך העובדה שלנשים בממוצע יש פחות כוח פיזי מאשר לגברים, וכן אסור לבצע אפליה סטטיסטית על סמך גיל (גילנות), על סמך העובדה שיש מתאם בין גיל לבין יופי חיצוני וכוח פיזי.[12]

מקומות עבודה עם דרישה לסיווג ביטחוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיכוי של אזרח ערבי בישראל לעבור סיווג ביטחוני נמוך משמעותית מזה של אזרח יהודי בישראל. לכן מעסיקים הדורשים סיווג ביטחוני מסוים, וצריכים לשלם על בדיקת רקע ביטחונית יקרה עבור כל מועמד, יעדיפו לשלוח לבדיקות מועמד אשר סיכוייו לעבור בהצלחה את הבדיקה גבוהים יותר, ולא מועמד אשר סיכוייו לעבור בהצלחה נמוכים. תופעה זו יוצרת אפליה כנגד ערבים בישראל במקומות בהם יש צורך בסיווג ביטחוני, וכן במקומות אשר החליטו להטיל מגבלות של סיווג ביטחוני על משרות מסוימות, לעיתים ללא הצדקה מספקת.[10] מרכיב האפליה הסטטיסטית הוא רק הימנעות של מעסיק מלבצע בדיקה ביטחונית עבור מועמד שסיכוייו לעבור את הבדיקה בהצלחה נמוכים; אפליה הנובעת מעצם הדרישה של סיווג ביטחוני היא עניין בפני עצמו.

בבידוק ביטחוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי סעיף 3(ד)(1) לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, מותר לבצע אפליה (ובפרט אפליה סטטיסטית): "כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי". על מנת שאפליה סטטיסטית בבידוק ביטחוני תהיה חוקתית, עליה לעמוד ב-3 מבחנים מצטברים:[13]

  1. השימוש באפליה משפר את הבדיקה הביטחונית
  2. לא ניתן להשיג תוצאה דומה תוך שימוש באמצעים אחרים שהנזק החברתי שהם גורמים קטן יותר
  3. התועלת שבשימוש באפליה עולה על הנזק הנגרם ממנה

במקומות רבים בישראל בהם מתבצע בידוק ביטחוני, כגון בכניסה לקניונים, בכניסה לתחנות רכבת ואוטובוס, וכן בשדות תעופה, מתקיימת אפליה סטטיסטית כנגד אוכלוסיות אשר סטטיסטית הסיכוי שלהן להיות מעורבות בפיגועי טרור גבוה יותר (בעיקר האוכלוסייה הערבית). נהוג לקרוא לאפליה מסוג זה, אשר מפלה קבוצה בגלל שיש לפרטיה סיכוי גבוה יותר להיות מעורבים בפעילות פלילית או טרוריסטית, "פרופיילינג" (או "אפיון גזעי"). הפרופיילינג בישראל כנגד האוכלוסייה הערבית מהווה מוקד לדיון ולחילוקי דעות רבים, במיוחד בנושא הבידוק בשדות תעופה. מספר פעמים עוכבו אזרחים ערבים בשדות תעופה לפרקי זמן ממושכים במיוחד על אף שלא היה כל חשד ספציפי נגדם, וכן מספר פעמים פסקו בתי המשפט פיצויים לנוסעים שנפגעו כתוצאה מהבידוק בין היתר על בסיס חוק איסור הפליה במוצרים.[14][15][16]

בשנת 2007 עתרה האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ בעניין אפליית ערבים בבידוק בשדות התעופה.[17][18] על אף תעודת חיסיון שהוטלה על נוהלי וכללי הבידוק הביטחוני בשדות תעופה, במהלך הדיונים בבית המשפט הוצג מידע לגבי הנהלים לשופטים במעמד צד אחד.[9] בשנת 2011 בעת הצגת הנהלים, טען השב"כ בפני בג"ץ כי מאז הגשת העתירה שופרו הנהלים על מנת להקטין את הפגיעה בנוסעים, אם כי עדיין ישנו הכרח בשימוש מסוים בפרופיילינג.[19] לאורך הדיונים המשפטיים התברר כי עוד טרם הגשת התביעה החלו מאמצים למען הקטנת האי-שוויון בבידוק הביטחוני ולמען הקלת הבדיקות, זאת תוך הטמעת אמצעים טכנולוגיים חדשים. על מנת לאפשר את סיום הטמעת הטכנולוגיות, דחה בית המשפט את פסיקתו מספר פעמים, ולבסוף בשנת 2015 החליט שהשיפורים שנעשו משמעותיים מספיק ולכן העתירה מתייתרת, אך הותיר לאגודה לזכויות האזרח את הזכות לעתור שוב במידה והשינויים לא יביאו בעתיד ל"תוצאה הרצויה".[9][20] בית המשפט לא אסר על שימוש בפרופיילינג, בניגוד לתביעת האגודה לזכויות האזרח שדרשה שהשימוש בפרופיילינג ייאסר לחלוטין.

בבידוק ביטחוני בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות טענות רבות שקיימת אפליה סטטיסטית כנגד מוסלמים ובעלי חזות ערבית בבידוק ביטחוני של שדות תעופה בארצות הברית.[21][22][23] עם זאת, העמדה הרשמית של רשויות ארצות הברית היא שאפליה כזו לא נהוגה, ובדיקה שנעשתה פעם אחת על ידי עיתון שעקב אחרי יותר מ-1,000 נוסעים, העלתה שכ-5% עד 10% מהנוסעים נבחרים לבידוק מקיף, ורק 2 מתוך עשרות שהיו בעלי חזות "מזרח תיכונית" נבחרו לבידוק מקיף.[24]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב גלבוע, כלכלת משאבי אנוש, פרק 9: פערים בשכר, עמוד 130 (תקציר באתר כותר), בהוצאת פרדס הוצאה לאור, 2015
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 ד"ר רובי נתנזון, איתמר גזלה, רון לייזר, אי שוויון במקומות עבודה בישראל, המרכז לכלכלה מדינית, דצמבר 2016
  3. ^ Phelps, Edmund S. (1972). "The Statistical Theory of Racism and Sexism". American Economic Review. 62: 659–61
  4. ^ Arrow, K. J. (1973), “The Theory of Discrimination”, in Discrimination in Labor Markets, edited by O. Ashenfelter and A. Rees, Princeton University Press, 3-33
  5. ^ Fang, Hanming and Andrea Moro, 2011, "Theories of Statistical Discrimination and Affirmative Action: A Survey," in Jess Benhabib, Matthew Jackson and Alberto Bisin, eds: Handbook of Social Economics, Vol. 1A, Chapter 5, The Netherlands: North Holland, 2011, pp. 133-200. ‏קישור למאמר אונליין
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 כתב הגנה ת"א 12345/17 עמותת "שלך" נגד אי.בי.סי. חברה לביטוח
  7. ^ מיכל רז-חיימוביץ', ‏ביטוח מגדרי: נשים משלמות יותר על בריאות ופחות על רכב, באתר גלובס, 9 במרץ 2016
  8. ^ 8.0 8.1 ראויה חנדקלו, אדוני הערבי, גש הצידה בבקשה, כתב עת עורך הדין, ינואר 2012
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 בג"ץ 4797/07 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' רשות שדות התעופה ואח', 10 במרץ 2015
  10. ^ 10.0 10.1 טליה שטיינר (בהנחיית מרדכי קרמניצר), שוברים אי־שוויון: התמודדות עם אפליית ערבים בשוק העבודה הישראלי, מחקר מדיניות 97, עמודים 25–28, המכון הישראלי לדמוקרטיה
  11. ^ הפליה סטטיסטית בשירות הביטחון, עמוד 329 (עמוד 7 ב-pdf)
  12. ^ הפליה סטטיסטית בשירות הביטחון, עמוד 326 (עמוד 4 ב-pdf)
  13. ^ הפליה סטטיסטית בשירות הביטחון, עמוד 327 (עמוד 5 ב-pdf)
  14. ^ ת"א 07–16528 שלבי ואח' נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, 6 באפריל 2010
  15. ^ ג'קי חורי ויואב שטרן‏, דו"ח: היחס לנוסעים ערבים בשדות התעופה - כאל "איום ביטחוני", באתר וואלה! NEWS‏, 4 בדצמבר 2006
  16. ^ מיכל רז-חיימוביץ', ‏אל-על תפצה נוסעים ערבים-ישראלים שהושפלו בבדיקה ביטחונית, באתר גלובס, 29 בנובמבר 2016
  17. ^ אפשרת פורשר, "הפסיקו את הבדיקות המשפילות לערבים", באתר nrg‏, 1 ביוני 2007
  18. ^ רועי מנדל, המדינה: לא כל ערבי עובר בידוק מחמיר בנתב"ג, באתר ynet, 6 ביוני 2008
  19. ^ שמואל מיטלמן, "השפלת אזרחים ערבים בבידוק פסולה", באתר nrg‏, 2 במרץ 2011
  20. ^ ג'קי חורי, רויטל חובלאחרי 8 שנים: בג"ץ דחה את העתירה לביטול אפלייה על בסיס אתני בבידוק בנתב"ג, ללא הכרעה עקרונית, באתר הארץ, 11 במרץ 2015
  21. ^ The unapologetic racial profiling of Muslims has become America’s new normal, ‏20 באפריל 2016
  22. ^ ניל א. לואיס, Arab-Americans Protest 'Profiling' at Airports, ‏11 באוגוסט 1997
  23. ^ אנאי רודס, Ethnic and Religious Profiling in America, ‏13 בנובמבר 2002
  24. ^ אלן בייקר, Flying While Arab - Racial Profiling and Air Travel Security (עמוד 20), גיליון 67 של Journal of Air Law and Commerce, ‏2002