אפליית גברים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אפליית גברים הוא מצב חברתי בו גברים מופלים לרעה על רקע מינם, יש הקושרים זאת לאפליית נשים.[1] אחרים קושרים זאת לפמיניזם האידאולוגי והרדיקלי, שלטענתם מונע על ידי מיזאנדריה – שנאת גברים.[2] חלק מהחוקים המפלים נגד גברים במדינת ישראל נחקקו על מנת לשמש כאפליה מתקנת ונועדו לאזן אפליות שקיימות נגד נשים.

חוסר השוויון המגדרי הפוגע בגברים אינו נובע רק מחוקים מפלים, אלא לפעמים גם מהבדלים פיזיולוגיים[3] או חברתיים. האי־שוויון מתבטא על פי מחקרים גם בשיעור הנרצחים הגבוה פי 4 אצל גברים לעומת נשים,[4] שיעור ההתאבדויות גבוה פי 3 אצל גברים לעומת נשים,[5] שיעור הגברים הנפגעים בתאונות העבודה הקטלניות בבניין.[6]

יום הגבר הבינלאומי המצוין ב-19 בנובמבר נועד לציין את המצב הזה.

הקשרה החברתי של אפליית הגברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי, בחברות המסורתיות הקדם-מודרניות, הכוח הפוליטי היה בידי גברים, ולכן מרבית השיח האקדמי סביב נושא המגדר עוסק בדיכוי נשים על ידי החברה לאורך ההיסטוריה.[7] לצד זאת, ישנם קולות הטוענים שבמקביל לדיכוי נשים על ידי החברה, התקיים גם דיכוי גברים על ידי החברה.

הפסיכולוג גבריאל בוקובזה, בספרו, "הדרמה של הגבריות החדשה", נותן מספר דוגמאות המייצגות לטענתו את הדיכוי החברתי הגברי, למשל, ההקרבה המצופה מגברים כלוחמים בצבא ובנסיבות אחרות של גבורה (לדוגמה, בחילוץ נוסעי הטיטניק, חולצו קודם כל נשים וילדים, ורק לאחר מכן גברים); הציפייה החברתית לשאת כל סוג של סבל; סירוס רגשי המונע פיתוח יכולת לדבר על רגשות או להביע אותם (לדוגמה, במסגרת שירות בכוחות ביטחון לעיתים לא מקובל לבכות בהלוויות); לחץ מהחברה "לבצע" – אם בהקשר של פרנסה ואם במיניות; הסללת גברים לתעסוקה מסוכנת (בוקובזה מציג נתונים לפיהם 95% מתאונות העבודה שמובילות לפציעות ומוות הן של גברים, שלטענתו לא הייתה להם ברירה אחרת מבחינת ההסללה החברתית); ועוד.[8]

החל מאמצע המאה ה-20 החל בהדרגה להיווצר מודל של גבריות חדשה הנותנת יותר מקום לאבהות, אולם על פי בוקובזה, גם גברים שמעוניינים לפתח זהות גברית חדשה יתקשו לממש אותה בפועל, למשל, בגלל לחצים של נורמות חברתיות וחוקים שונים בנושא חופשת לידה. עם זאת, על פי מחקרו של בוקובזה, מדור לדור לחצים אלו פוחתים.[8]

חלק מהטענות הנגדיות, המפחיתות בחשיבות אפליית הגברים, מתייחסות לכך שהכללים החברתיים שגורמים לדיכוי הגברי עוצבו על ידי חברה בהנהגה גברית.[8]

אפליה מגדרית נגד גברים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביטוח לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אישה או ידועה בציבור שאינה עובדת מחוץ למשק ביתה ובן זוגה מבוטח בביטוח לאומי זכאית לפטור מתשלום דמי ביטוח לאומי.[9] לעומת זאת גבר בסטטוס דומה מחויב לשלם את דמי הביטוח, הפטור ניתן גם אם בני הזוג פרודים.
  • לעניין קבלת דמי אבטלה, המרחק המזכה בקבלת דמי אבטלה עקב מעבר דירה מצומצם יותר עבור אם לילד שלא מלאו לו שבע בהשוואה לאב לילד כזה (40 ק"מ לאם, לעומת 60 ק"מ לאב).[10] כמו כן הגדרת התלויים במובטל לצורך חישוב מספר ימי קבלת הקצבה שונה בין גברים לנשים.[11]
  • במקרה של התאלמנות (לרבות התאלמנות ידועים בציבור וזוגות חד מיניים), רק אישה זכאית לקצבת שאירים ללא תלות בהכנסתה וגם אם אין לה ילדים.[12] ההעדפה לנשים מעוגנת גם בתקנות הקובעות את זכויות הפרישה של נושאי משרה שונים. לדוגמה, אשתו וילדיו של שר לשעבר שנפטר זכאים לקצבה לה היה זכאי בחייו, אך אלמן של שרה מכהנת או לשעבר אינו זכאי לקצבה "אם הוא עוד ברשות עצמו".[13] אלמנת נשיא המדינה לשעבר זכאית לדירת שרד, למכונית צמודה ולנהג, ויחד עם שאר שאריו (ילדיו עד גיל עשרים) זכאית לגמלה בגובה משכורת נשיא המדינה, אך אלמן של נשיאת המדינה אינו זכאי להטבות מיוחדות.[14]
  • חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 קובע בסעיף 69(א) כי "קצבת ילדים תשולם לאם", בכל מקרה, גם אם שני ההורים חיים בשיתוף מוחלט וגם אם בנפרד או בגירושין. כמו כן, זכאויות שונות נוספות הקשורות בילדים כגון: מענק לימודים, קצבת נכות, ועוד, מגיעות לאם בלבד.
  • חוק סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי (חד הורי), תשנ"ב-1992 קובע סיוע במקרים המשויכים לנשים באופן מובהק ומפורש. סעיף 1(2)(ב) קובע זכאות לעגונה, מצב משפחתי שמבחינה משפטית מתקיים גם בגברים, אך הם אינם נכללים בחוק.

דיני עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פקודת מס הכנסה מעניקה לנשים חצי נקודת זיכוי ממס.
  • מס הכנסה שלילי מזכה גברים בסכום של עד 3,000 ש"ח לעומת נשים שיכולות לקבל עד 4,500 ש"ח.[15]
  • אימהות זכאיות, בניגוד לאבות שאינם חד-הוריים, ל-1.5 נקודות זיכוי בגין כל ילד עד גיל 6 ולנקודת זיכוי אחת בגין כל ילד בגיל שש עד שמונה עשרה, גם אם ההורים גרושים ומגדלים את הילדים בחלוקת זמני שהות שווים. נכון ל-2016, כל נקודת זיכוי שוות ערך להנחה של 2,592 ש"ח בחבות המס השנתית.
  • גיל הפרישה שנקבע לנשים (המעוניינות בכך) הוא 62 לעומת 67 לגברים, פער המקדים בחמש שנים את זכאותן לקצבת זקנה, לקצבאות נוספות, לפטור מתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות ולהנחה של 4,096 ש"ח לחודש (נכון ל-2017)[16] במס הכנסה על תשלומי פנסיה, ולהנחות בשירותים שונים. בשנת 2016 קיצבת הזקנה המלאה ליחיד הייתה 1,531 ש"ח לחודש.
  • חוק עבודת נשים (תשי"ד-1954) מפלה גברים לעומת נשים בשעות עבודה בלילה ובדיני הראיות על ידי ציון זכויות ספציפיות לנשים.
  • אמא לילד עד גיל 12 אשר עובדת בשירות המדינה זכאית למשרת הורה (הפחתה בשעות), ואם היא תעבוד מעבר לשעות המופחתות היא תפוצה על השעות הללו כאילו הן שעות נוספות. אבות לא יפוצו על שעות אלה.[17]
  • בשנת 2000 תוקן חוק שיווי זכויות האישה, תחולתו הוגבלה למניעת אפליית האישה לרעה, ונקבע בו שהוא בא להוסיף על זכויות האישה ולא לגרוע מהן. עוד נקבע בחוק שיש להעדיף נשים על פני גברים באיוש תפקידי דירקטורים בחברות הממשלתיות, עד להשגת ביטוי הולם לייצוגם של בני שני המינים.[18] בג"ץ אכף חקיקה זו, והורה לבית המשפט להעביר מתפקידיהם כמה דירקטורים, משום שבמינוים לא נעשה מספיק מאמץ למצוא לתפקיד זה נשים.[19] מחקרים סטטיסטיים שנעשו מלמדים כי בעשר השנים שלאחר מתן פסק דין זה עלה אחוז הנשים בתפקידי דירקטורים בשיעור ניכר.[20] בשנת 2013 רשות החברות הממשלתיות השיקה את נבחרת הדירקטורים שמיסדה את העדפת הנשים באמצעות תנאי הסף ושיטת הניקוד ובגמר ההליך כללה 53% נשים. תיקון משנת 2002 לחוק חובת המכרזים מחייב העדפת "עסק בשליטת אישה" במקרה של שוויון מול הצעה אחרת במכרז.
  • בקרנות הפנסיה הוותיקות גודל הפנסיה זהה לגברים ולנשים, תוך התעלמות[דרוש מקור] מכך שתוחלת משך קבלת הקצבה של נשים ארוך יותר, עקב כך שתוחלת החיים שלהם ארוכה יותר, באופן היוצר סבסוד צולב של גברים לנשים בתוך כל קרן. בנוסף, במשך שנים רבות נקבע ששיעור פנסיית השאירים לאלמן יהיה חצי משיעור פנסיית השאירים לאלמנה. בעקבות עתירה לבג"ץ[21] החליטה הכנסת לבטל העדפה זו, והובילה להשוואת שיעור הפנסיה לאלמנים לזה של אלמנות.[22]
  • בשנת 2014 תוקן חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), ונקבע בו שסיעה במועצת רשות מקומית שלפחות שליש מבין חברי הסיעה המכהנים כנציגיה הן נשים, תזכה לתוספת של 15% למימון הבחירות.[23]
  • בחוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, תשס"א-2001, הדרישה לאישור היעדר הרשעה קודמת חלה רק על גברים ולא על נשים.[24]

צבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אפליה בחוקי הגיוס לצבא, הקובעים משך שירות צבאי חובה ארוך יותר לגברים. כמו כן, ניתן לחייב גברים בלבד לשרת בשירות קרבי. זוהי אפליה גם ברמת הסיכון הפיזי והנפשי, גם ברמה הכלכלית (השכר לחיילי חובה נמוך בהרבה משכר המינימום במשק, אותו יכולות נשים המשתחררות להרוויח בשנה שהן באזרחות וגברים עוד משרתים) וגם ברמת אחוז הזמן מהחיים המוקדש לשירות צבאי. הביטוי הבולט ביותר לכך שהגברים מסתכנים יותר בשירותם הצבאי הוא ששיעור הגברים שנפלו או נפצעו במערכות ישראל גבוה לאין ערוך משיעור הנשים. כמו כן, שיעור החללים שלא נודע מקום קבורתם ושיעור הנעדרים והשבויים במערכות ישראל, הוא גבוה לאין ערוך מזה של הנשים.
  • אפליה במשך שירות המילואים, נשים מקבלות פטור בגיל 38 לעומת 40 או 45 לגברים. כמו כן, למרות שישנן נשים שמשרתות במילואים באופן קבוע, באופן כללי ניתן לומר שגברים אשר משרתים בשירות המילואים, נתבעים לשירות הרבה יותר ממושך ותובעני מאשר נשים. כמו כן, שיעור הגברים המשרתים במילואים גבוה לאין ערוך משיעור הנשים המשרתות במילואים.
  • אפליה במתן פטור משירות צבאי. נשים יהודיות דתיות יכולות להצהיר כי מטעמי דת ושמירת מצוות הן אינן יכולות לשרת בצבא ודי בכך כדי לפוטרן לגמרי מחובת השירות הצבאי. לעומת זאת, גברים דתיים לא זוכים לאף פטור משירות צבאי רק עקב היותם שומרי תורה ומצוות (ישנו שירות צבאי מקוצר לבני ישיבות מסוימות וכן דחיית שירות זמנית לגברים חרדיים, אבל מדובר בעניין אחר ובכל מקרה אין המדובר בפטור מלא או קבוע מחובת השירות הצבאי). כמו כן, נשים דתיות יכולות לבקש להמיר את שירותן הצבאי בשירות לאומי ובכך לזכות בכל הפריווילגיות הניתנות לנשים ששירתו בצבא (במידה והשירות נמשך שנתיים ולא שנה בלבד). לעומת זאת, גברים דתיים לא יכולים להמיר את שירותם הצבאי בשירות אזרחי. לנשים בנות מיעוטים כמו בדואיות, דרוזיות, צ'רקסיות ונוצריות, יש פטור אוטומטי מחובת השירות הצבאי (בניגוד לנשים יהודיות הן אינן חייבות להצהיר על היותן דתיות אדוקות). זאת בניגוד לגברים בני מיעוטים (פרט לרוב המגזר הערבי שאינו בדואי).
  • פטור משירות צבאי עקב נישואין. חיילת או מועמדת לשירות ביטחון שעומדת להתחתן, מקבלת פטור מיידי משירות צבאי, בניגוד לגבר, שלכל היותר זכאי לקיצור שירותו הצבאי עקב חתונה.
  • פטור משירות צבאי עקב הורות. חיילת או מועמדת לשירות צבאי שהיא אם לילדים, זכאית לפטור מלא משירות צבאי עקב כך, בניגוד לגבר.
  • הגיל המקסימלי שבו חייבים בשירות סדיר. נשים שמסיבה כלשהי לא התגייסו בגיל 18 (לדוגמה: עולות חדשות שעלו לארץ בגיל מאוחר), ניתן לחייב בגיוס עד הגיען לגיל 26. לעומת זאת, גברים ניתן לחייב בגיוס עד גיל 29.
  • אפליה בתחבורה ציבורית לחיילים. במשך שנים רבות מאוד, חיילות היו זכאיות לפטור מלא מתשלום באוטובוסים בניגוד לחיילים.
  • אפליה בפקודת הדיגום (תספורת) בשירות צבאי.[25]

זוגיות, חיי משפחה וגירושין[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חובת מזונות הילדים. ישנה אפליה בולטת בחוקי הגירושין, המטילים על האב אחריות כלכלית בלעדית לתשלום דמי המזונות, גם כאשר בת זוגו לשעבר והוא חולקים משמורת משותפת והוצאות זהות. זאת אף במקרים בהם בת זוגו לשעבר נהנית מהכנסה גבוהה יותר[26] ואפילו אם הגבר הוא אסיר או נכה שאינו מסוגל לעבוד כלל[דרוש מקור]. חובת מזונות הילדים על הגבר בלבד היא חובה אבסולוטית.
  • חובות הגבר כלפי אשתו. נישואי יהודים במדינת ישראל עצמה יכולים להתבצע רק דרך הרבנות הראשית לישראל. לפי חוקי הרבנות, הגבר הוא החייב במזונות אשתו וכן בחובה לדאוג לכסותה (ביגוד), קורת גג, טיפול רפואי ואף קבורה, אם חלילה נפטרה בחייו. חובות אלו תקפות[דרוש מקור][מפני ש...] אפילו אם הגבר הוא נכה שאינו מסוגל לעבוד ואילו אשתו עובדת ומשתכרת שכר מכובד. הגבר הוא החייב בכל החובות השונות האלו כלפי אשתו ולא להפך[דרוש מקור].
  • אפליה במקרה של כפיית גירושין ברבנות. בהתאם לתקנת רבי גרשום מאור הגולה, כדי לגרש את אשתו, חייב הגבר לקבל את הסכמתה. ללא הסכמה זו, יישאר הגבר נשוי לה בעל כורחו[דרושה הבהרה].
  • תשלום דמי כתובה. גבר הרוצה לגרש את אשתו, חייב (בדרך כלל[דרוש מקור]), בתשלום דמי הכתובה שלה, כפיצוי על הנזק ועוגמת הנפש הכרוכים בגירושין. זאת, גם אם סכום הכתובה מגיע, לעיתים, לסכום עתק. לעומת זאת, אישה המבקשת להתגרש מבעלה לא חייבת בתשלום פיצוי דומה.
  • הריגת ילד עד גיל שנה. החוק הישראלי קובע שאישה שהרגה את תינוקה עד גיל שנה, הדבר לא ייחשב לה לרצח אלא היא תיענש בענישה מופחתת שלא תעלה על חמש שנות מאסר (הנימוק הוא שהרקע למעשים שכאלו הוא בדרך כלל דיכאון אחרי לידה). לעומת זאת, גבר שיעשה מעשה דומה יואשם ברצח לכל דבר ועניין.
  • משמורת על ילדים. לפי חזקת הגיל הרך, במקרה שהורים גרושים לא מגיעים להסכמה על משמורת הילדים, יגדלו ילדים עד גיל 6 בלעדית אצל האם,[27] הסדר זה ימשיך גם אחרי שהילדים יעברו את גיל 6.[28]
  • הכרה באבהות. אם אישה נשואה (בנישואין הלכתיים ברבנות) הרתה וילדה ילד/ה, ובעלה חושד שהילד אינו שלו, מדינת ישראל לא תתיר לו בשום אופן לבצע בדיקת דנ"א על מנת להתיר את ספקותיו. זאת, על מנת שהילד/ה לא ייחשב לממזר אם יתברר שבעל האישה אינו אביו. הילד/ה ייחשב כצאצא שלו לכל דבר, לעניין חיוב במזונות, מדור, ירושה וכו'. לעומת זאת, אם גבר שנשוי לאישה אחת עיבר אישה אחרת, שאינה נשואה לאחר כדת וכדין ברבנות, אפשר לחייבו לבצע בדיקת דנ"א על מנת לברר האם הילד/ה הוא שלו. אם יתברר שהוא אבי הילד, הוא יחויב במזונות, מדור וכו'. אם יסרב להיבדק, בית המשפט רשאי לפרש את סירובו כהודאה מלאה באבהותו.
  • ניכור הורי. מקרים של ניכור הורי והסתת הילדים על ידי אחד ההורים כנגד ההורה השני, הם שכיחים יותר מצד נשים מאשר מצד גברים ולו מן הסיבה הפשוטה שברוב המוחלט של המקרים, נשים הן ההורה המשמורן על הילדים המשותפים של הזוג הגרוש/פרוד.

נושאים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מעשה אונס נגד גברים לא מוגדר בחוק באותו אופן כאונס נגד נשים.[29] עבירת האינוס מוגדרת בחוק כבעילת אישה. גבר המבצע בכפייה מין אנאלי בגבר צפוי להעמדה לדין בגין מעשה סדום, וגבר הכופה על גבר מין אוראלי או אישה הכופה על גבר מעשה מיני כלשהו, צפויים להעמדה לדין בגין מעשה מגונה, עברה קלה מאונס או מעשה סדום, שדינה עשר שנות מאסר לכל היותר.
  • חוק העונשין, תשל"ז-1977, סעיף 260(א), מסייע לאחר מעשה [א/26(1), 27], קובע כי: "היודע שפלוני עבר עבירה ומקבל אותו או עוזר לו בכוונה שיימלט מעונש, הריהו מסייע לאחר מעשה, זולת אם היה בן זוגו, הורהו, בנו או בתו של העבריין; ואולם אישה שבנוכחותו ובמרותו של בעלה קיבלה עובר עבירה שבעלה השתתף בה או עזרה לו, כדי שיימלט מעונש – אינה בגדר מסייעת; לעניין סעיף זה, "עבירה" – למעט חטא." – החוק לסיוע בדבר עבירה מוחרג מנשים נשואות ולא מגברים נשואים.
  • החל משנת תשס"ב המחלקה למחוננים ומצטיינים של משרד החינוך נוקטת במדיניות של העדפה מתקנת לטובת בנות.[30]
  • התייחסות לאלימות כנגד נשים לעומת אלימות כנגד גברים. לעומת תקציבים ממשלתיים ומאמצי הסברה הממוקדים במאבק באלימות נגד נשים, לא מתקיים מאבק ממוקד באלימות נגד גברים.
  • הפסקת היריון. במקרה בו אישה הרה פונה לוועדה להפסקת היריון בבקשה להפסיק את הריונה, אין לגבר האחראי להתעברותה כל זכות להשתתף בוועדה להפסקת היריון ולדרוש את הפסקת ההיריון, אף על פי שאם ההיריון ימשיך יהיו לו חובות הוריות. כמו כן, לא בהכרח יהיה נוכח גבר בוועדה, למרות שבהכרח תהיה נוכחת אישה.[31] מצד שני, במידה ואישה מעוניינת להפסיק את הריונה ואילו אבי הילד/ה העתיד להיוולד הוא המסרב לכך, אין לגבר שום זכות או יכולת חוקית למנוע זאת מן האישה.
  • אפליה בעבודות הנחשבות כנשיות. ישנן עבודות הנחשבות עבודות נשיות מובהקות כמו טיפול בתינוקות וילדים, סייעות וגננות בפעוטונים, גני ילדים וכדומה. לגברים קשה מאוד[דרוש מקור], הן מבחינה חברתית והן מבחינה מעשית, להתקבל לעבודה בעבודות אלו.
  • עבודות מסוכנות. גברים הם הרוב המוחלט של המועסקים בעבודות מסוכנות כמו כיבוי אש וחילוץ נפגעים, מלחמה בטרור ופשיעה קשה, עבודות בניין ועוד. כתוצאה מכך, גם מספר הגברים הנפצעים או הנהרגים בתאונות עבודה הוא גבוה לאין ערוך מזה של הנשים ובהתאם גם שיעור הגברים הנכים באוכלוסייה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Paul Nathanson and Katherine K. Young, Legalizing misandry: From Public Shame to Systemic Discrimination Against Men, Montreal Ithaca: McGill-Queen's University Press, 2006
  • David Benatar, The Second Sexism: Discrimination Against Men and Boys, Malden, MA Oxford: Wiley-Blackwell, 2012
  • Martin van Creveld, The Privileged Sex, Createspace, 2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תומר קמרלינג, ‏רצחתן, באתר ‏מאקו‏‏, ‏2 בנובמבר 2016‏
  2. ^ Sociologist Anthony Synnott argues that the reality of misandry is undeniable when one looks to cultural, academic, and media depictions of men. He states that "misandry is everywhere, culturally acceptable, even normative, largely invisible, taught directly and indirectly by men and women, blind to reality, very damaging and dangerous to men and women in different ways and de-humanizing ( Why Some People Have Issues With Men: Misandry, Psychology Today, October 6, 2010)."He also criticizes modern scholarship on men as"dehumanizing" and lacking in awareness of statistical reality.
  3. ^ מערכת וואלה! בריאות‏, זו הסיבה שגברים חולים יותר בקורונה מאשר נשים, באתר וואלה!‏, 12 במאי 2020
  4. ^ ניצב-משנה ד"ר בשורה רגב, גיא נגר, רצח עולמי, ביטחון פנים / גיליון 8 / ינואר 2015
  5. ^ מבקר המדינה, היבטים ביישום התוכנית הלאומית למניעת התאבדויות – פעולות משרדי הממשלה, מבקר המדינה | דוח שנתי 70ב | 2020
  6. ^ ניצן צבי כהן, ‏ההפקרות נמשכת / דו"ח: עלייה של 14% במספר ההרוגים בתאונות בענף הבניין ב-2018, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 2 בינואר 2019
  7. ^ פמיניזם, בריטניקה
  8. ^ 1 2 3 YouTube play button icon (2013–2017).svg 22:00s חוצה ישראל עם קובי מידן - ד"ר גבריאל בוקובזה, סרטון בערוץ כאן חינוכית, באתר יוטיוב (אורך: 27:54)
  9. ^ פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי לאישה נשואה או לידועה בציבור שלא עובדת, באתר כל זכות
  10. ^ התפטרות בנסיבות המזכות בדמי אבטלה ללא תקופת המתנה, באתר כל זכות
  11. ^ הגדרת תלויים בביטוח אבטלה, באתר כל זכות
  12. ^ קצבת שאירים, באתר כל זכות, סעיף "מי זכאי?"
  13. ^ החלטת ועדת הכספים של הכנסת מכוח חוק גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון, סעיף 14
  14. ^ החלטת ועדת הכספים של הכנסת מכוח חוק גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון, סעיף 6
  15. ^ צבי לביא, הוגדל ב-50% מענק מס הכנסה שלילי לנשים, באתר ynet, 20 במרץ 2012
  16. ^ אתר פרישה
  17. ^ תקשי"ר - 31.15 - שעות עבודה של הורה, archive.csc.gov.il
  18. ^ Emblem of Israel.svg חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 6) (מינויים), התשנ"ג-1993, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
    חוק החברות סעיף 239(ד)
  19. ^ בג"ץ ייצוג הולם בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות
  20. ^ נשים מנהיגות - נשים בדירקטוריונים תמונת מצב, באתר שדולת הנשים בישראל
  21. ^ בגץ 2911/05 משה אלחנתי ואחרים נגד שר האוצר ואחרים, פ"ד סב(4) 406
  22. ^ צבי לביא, בשורה לאלמנים: השוואת זכויות פנסיה לאלמנות, באתר ynet, 24 בנובמבר 2010
  23. ^ תיקון מספר 12 לחוק
  24. ^ חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, תשס"א-2001, www.nevo.co.il
  25. ^ איך מותר ואסור לי להסתפר?, צה"ל, ‏15.6.2021
  26. ^ אלפי אליהו שאולי, תשלום מזונות כששכר ההורים דומה: האם העליון יתקן את העיוות?, גלובס המהדורה הדיגיטלית, ‏06/11/2016
  27. ^ עכשיו כבר אפשר לבטל את חזקת הגיל הרך, ynet, ‏28 במאי 2019
  28. ^ חוק "חזקת הגיל הרך" - למי זה טוב?, ynet, ‏2007-10-09
  29. ^ אבירם זינו וטל רבינובסקי, מדוע אונס של גבר אינו מוגדר בחוק כאונס?, באתר ynet, 14 באפריל 2008
  30. ^ "העדפה מתקנת ושוויון הזדמנויות בקרב בנות מחוננות", דו"ח במימון משרד החינוך משנת 2008, עמ' 97
  31. ^ הפסקת היריון, באתר כל זכות