אפנון עצבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אפנון עצבי או נוירומודולציה הוא שינוי מאפיינים עצביים וסינפטיים על ידי תאי עצב או חומרים המופקים על ידי תאי עצב‏[1].

ההשפעות של האפנון העצבי אינן סטטיות, הן יוצרות ויסות דינמי של מעגלים עצביים‏[1].

אופן הפעולה במערכת העצבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפנון העצבי משנה את אופן פעולתם של תאי עצב במסגרת מעגל עצבי‏[1]. בכך הוא מאפשר למעגלים המובחנים מבחינה אנטומית לייצר פלטים מרובים המובילים לשינוי התצורה (reconfiguring) של רשתות עצביות על עבר מעגלים תפקודיים אחרים‏[1].

פעולות של אפנון עצבי מתווכות לרוב על ידי קולטנים המצומדים לחלבון G[1]. הן משפיעות על תעלות יונים וחלבוני ממברנה אחרים‏[1]. על ידי כך הן יוצרות שינויים בדחף העצבי, באקסוציטוזה (פליטה תאית) או תכונות התגובה של תאי עצב‏[1].

השפעות על התפקוד הקוגניטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאפנון עצבי של יחס אות לרעש בתהליך עיבוד המידע יש השלכות על הקיבולת והתנודתיות של העיבוד‏[2]. היחס בין התפקוד הקוגניטיבי לרמת הרעש במערכת העצבים הוא בצורת U הפוכה, כך שהביצוע המיטבי מתרחש ברמות רעש מתונות והוא נפגע ברמות רעש גבוהות או נמוכות מידי‏[3]. כתוצאה מכך מחסור או עודף של אפנון עצבי פוגע ביכולת עיבוד המידע העצבי‏[2]. סטייה מרמת האפנון העצבי המיטבית מובילה לירידה במובחנות של ייצוגים עצביים ופגיעה ביעילותן של התנהגויות תפקודיות‏[2].

המוליך העצבי דופמין משפיע על יחס האות-רעש של תהליכי עיבוד מידע עצביים‏[2][4] וכתוצאה מכך גם על יעילות עיבוד האותות של מערכת העצבים[5] בעקבות זאת הדופמין משפיע על רמת התנודתיות והקיבולת של המערכת הנוירו-קוגניטיבית‏[2].

היבטים התפתחותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פסיכולוגיה התפתחותית

נראה שהתפתחות האדם לאורך החיים מווסתת לפחות באופן חלקי על ידי ההבשלה וההזדקנות של תפקודי האפנון העצבי‏[6].

שימושים טיפוליים ברפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במובן הרחב יותר האפנון העצבי מוגדר כשינוי תפקודו של איבר באמצעות שינוי של הפעילות העצבית‏[7].

תאי עצב ושריר ניתנים לשפעול חשמלי ועל כן אפשר להשפיע עליהם באמצעות גירוי חשמלי‏[7]. כתוצאה מכך, אלקטרותרפיה (electrotherapy) יכולה לעשות שימוש באפנון העצבי למטרות רפואיות‏[7].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 Larry R. Squire (2009). Encyclopedia of Neuroscience. ACADEMIC PressINC
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Molenaar, Peter C. M. (Ed); Newell, Karl M. (Ed), (2010). Individual pathways of change: Statistical models for analyzing learning and development. , (pp. 23-35). Washington, DC, US: American Psychological Association, xv, 227 pp.
  3. ^ Söderlund, G.,B.W., Sikström, S., Loftesnes, J. M., & Sonuga-Barke, E. (2010). The effects of background white noise on memory performance in inattentive school children. Behavioral and Brain Functions, 6, 55.
  4. ^ Bertolino, A., Di Giorgio, A., Blasi, G., Sambataro, F., Caforio, G., Sinibaldi, L., ... & Dallapiccola, B. (2008). Epistasis between dopamine regulating genes identifies a nonlinear response of the human hippocampus during memory tasks. Biological psychiatry, 64(3), 226-234.‏
  5. ^ Kroener, S., Chandler, L., Phillips, P. M., & Seamans, J. K. (2009). Dopamine Modulates Persistent Synaptic Activity and Enhances the Signal-to-Noise Ratio in the Prefrontal Cortex. Plos ONE, 4(8), 1-14.
  6. ^ Li, S. C. (2012). Neuromodulation of behavioral and cognitive development across the life span. Developmental psychology, 48(3), 810.‏
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 van Wunnik, B. P. W., Baeten, C. G. M. I., & Southwell, B. R. (2011). Neuromodulation for constipation: Sacral and transcutaneous stimulation. Best Practice & Research, 25(1), 181-91.