אפקט ביפלד-בראון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אפקט ביפלד-בראון הוא אפקט שנתגלה סביב שנת 1920 על ידי ד"ר פאול אלפרד ביפלד משווייץ, ועוזר המחקר שלו, תומאס טאונסנד בראון מארצות הברית.

האפקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי ריחוף מסוג Ionocraft המדגים את עיקרון אפקט ביפלד-בראון

כאשר מחברים מקור מתח ישר (DC) בעל מתח גבוה (20KV ומעלה) לקבל שהלוחות שלו הם בעלי צורה שונה אחד מהשני (א-סימטרי), מופעל כח וקטורי כלפי הלוח הקטן יותר. האפקט מתגלה גם בעוצמות זרם נמוכות במיוחד (0.5ma).

שימושים אפשריים ומחקרים תעשייתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך עשרות שנים הדעה המקובלת הייתה שמדובר בתופעה שולית וחסרת תועלת. בעשורים האחרונים נחשף כי מספר חברות נחשבות, וביניהן בואינג ונאס"א קיימו מחקרים בנושא, שתוצאותיהם לא פורסמו - אם בשל תוצאות דלות ואם בשל סודות תעשייה.

אם נכונות טענות חלק מהחוקרים בתחום מדובר בשיטת הינע שיש לה פוטנציאל עצום, ועלולה להחליף את מנגנוני העילוי המקובלים ואת ההינע הרקטי בתוכניות החלל.

מחלוקת על מקור התופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך עשרות שנים מקובל היה שהאפקט מקורו בתנועת יונים. בשנים האחרונות נסיינים רבים קוראים תיגר על הסבר זה, ולעת עתה אין הכרעה סופית בשאלת מקור התופעה, או אפילו בשאלה באילו תנאים היא מתקיימת.

לטענת חוקרים צרפתיים ניסויים בני כמה ימים רצופים שעשו השניים באותן שנים במכון מחקר בצרפת גילו כי קיים יחס ישר בין עוצמת המתח לבין עוצמת הכח. כמו כן, גילו החוקרים כי קיימים הבדלים בעוצמת הכח בין יום ללילה ואפילו בין זמני גאות לשפל. כמו כן נטען כי הניסוי נעשה בתנאים מבוקרים ברמה גבוהה, כולל ואקום גבוה מאד, שעצם קיום התופעה בו שולל את ההסבר המסורתי.

מודלים קטנים שמשקלם גרמים בודדים עד עשרות גרמים כבר "הורמו" בהצלחה באמצעות שימוש באפקט הזה, על ידי עשרות אנשים ברחבי העולם. מודלים כאלו נקראים לרוב "Lifters". קיימות הדרכות רבות ברשת האינטרנט כיצד לשחזר את התופעה בבנייה ביתית.

מספר פטנטים נרשמו על האפקט הזה על ידי ממציאיו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]