אפרהט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אפרהט
Les Vies des Pères des déserts d'Orient - leur doctrine spirituelle et leur discipline monastique (1886) (14590545527).jpg
לידה 270
האימפריה הפרתית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 346 (בגיל 76 בערך)
חדייב עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הסאסאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע סופר, נזיר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אפרהטסורית: ܐܦܪܗܛ; ביוונית עתיקה: Ἀφραάτης; בלטינית: Aphraates; נולד ב-280 - נפטר ב-346) היה מחבר נוצרי סורי (אנ') בן המאה השלישית מחדייב שבאימפריה הסאסאנית.

אפרהט חיבר סדרה של עשרים ושלוש דרשות על עיקרי הנצרות מנקודת השקפתו. אפרהט הקדים במעט את זמנו של גדול ההוגים של הכנסייה הסורית – אפרים הסורי אך בניגוד לאפרים, אפרהט חי מחוץ לאימפריה הרומית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפרהט נולד בחדייב סמוך לגבול עם האימפריה הרומית בזמן שלטונו של הקיסר שאפור השני בסביבות שנת 280 לספירה. אפרהט היה ידוע בתור "החכם הפרסי", ואולי הגיע ממשפחה פגאנית והיה בעצמו פאגאני שהתנצר (בדומה לאפרים הסורי).

אפרהט היה עד לרדיפת הנוצרים בתחילת שנות השלושים על ידי שפור השני. הרדיפות נבעו ממתחים פוליטיים בין רומא לפרס, ובמיוחד ההכרזה על קונסטנטינוס הגדול שרומא צריכה להיות אימפריה נוצרית. ייתכן ששאפור חשש שהנוצרים הסוריים והארמנים, בעיקר בתוך האימפריה שלו, יתמכו בחשאי ברומא. יש אלמנטים בכתיבה של אפרהט, שמראים דאגה לעדה הנרדפת שלו.

בכתבים מאוחרים יותר של הכנסייה הוא מכונה "החכם הפרסי" וזוכה להערכה רבה בכתבים דתיים. חוקרים מאוחרים הוכיחו שהוא שימש כנראה כבישוף.

כתביו של אפרהט השתמרו בשלושה כתבי יד מהמאות השישית והשביעית והמוחזקים בספריה הבריטית.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירות של אפרט נקראות דרשות על פי המילה הראשונה בכל דרשה (בסורית: ܬܚܘܝܬܐ תחויתא) שפירושה "דרשה". כל דרשה עוסקת בפרט אחר של האמונה או ציון דרך להגיע לאמונה. לדברי פרנסיס קרופורד בורקיט (אנ'), הן נועדו ליצור "תצוגה מלאה ומסודרת של האמונה הנוצרית" על פי נקודת המבט של הכנסייה הדוברת סורית.

הדרשות הינן יצירות פרוזה, אך לעיתים קרובות אפרהט משתמש בדימויים פואטיים לכתיבתו. כל אחת מעשרים ושניים הדרשות הראשונות מתחילה בכל אות ברצף של האלף-בית הסורי (מתוכם יש עשרים ושניים במקביל לא"ב העברי). הדרשות לא היו נכתבו בבת אחת, אלא בשלוש תקופות שונות. העשירייה הראשונה, שנכתבה בשנת 337, נוגעת לחיים הנוצריים וסדר הכנסייה וקדמה לרדיפות. הדרשות 11–22 נכתבו בעיצומן של הרדיפות, בשנת 344. חלק מהקבוצה הזו עוסקת בענייני הכנסייה כמו הדרשות הראשונות, ואחרים מתמקדים בנושאים אפוקליפטיים. עם זאת, ארבע דרשות עוסקות ביהדות. אפרהט נתן עמדתו בהסבר המשמעות של סמלי המילה, פסח ושבת. על אף הקו הפולמוסי בדרשותיו במה שנוע ליהדות אין הן משקפות אופי אנטי-יהודי מובהק. הדרשה העשרים ושלוש נופלת מחוץ למערכת האלפביתית של העבודות המוקדמות, ונראית מעט מאוחרת יותר, אולי קרוב לסיום חייו של אפרהט. אפרהט כותב בצמוד לכתבי הקודש. אופן הפרשנות המקראית של אפרהט דומה לזה של חכמי ההתלמוד הבבלי של ימיו. עמדתו בתוך הכנסייה מצוינת בדרשה יד, שבה נראה כי אפרהט כותב מכתב מטעם הסינוד שלו לאנשי הכמורה של בירת פרס - קטסיפון על החידקל.

רשימת הדרשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

א. דרשה על האמונה
ב. דרשה על הצדקה
ג. דרשה על הצום
ד. דרשה על התפילה
ה. דרשה על המלחמות
ו. דרשה על חברי הברית
ז. דרשה על בעלי תשובה
ח. דרשה על תחיית המתים
ט. דרשה על ענווה
י. דרשה על הכמרים
יא. דרשה על ברית המילה
יב. דרשה על הפסח
יג. דרשה על השבת
יד. דרשה על ההטפות
טו. הדגמה על מזונות שונים
טז. דרשה על הקריאה לגויים
יז. דרשה על ישוע המשיח כי בן אלהים הוא
יח. הדגמה על הבתולין
יט. דרשה על פיזור ישראל
כ. דרשה על מתן נדבה
כא. דרשה על הרדיפות
כב. דרשה על המוות והימים האחרונים
כג. דרשה על האשכול – זהו עיבוד מתומצת של הסיפור המקראי

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרשותיו של אפרהט נכתבו בסורית, אך עד מהרה הן תורגמו לשפות נוספות כמו יוונית, לטינית, ארמנית, גיאורגית, ערבית וגעז. בתקופה המודרנית הדרשות ניתרגמו גם לאנגלית.

3 דרשות תורגמו לעברית ויצאו לאור בשנת 2018[1]. דרשה יג "על השבת" תורגמה בידי בר בליניצקי ויקיר פז[2]. דרשה יז "על המשיח שבן אלוהים הוא" תורגמה בידי מנחם קיסטר[3]. דרשה יא "על המילה" תורגמה בידי מיכאל סוקולוף.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

• בר מלינצקי, יובל רויטמן (עורכים), מערת האוצרות – אנתולוגיה לספרות סורית משלהי העת העתיקה בתרגום עברי, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, תל אביב, 2018, עמ' 205

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בתוך – בר מלינצקי, יובל רויטמן (עורכים), מערת האוצרות – אנתולוגיה לספרות סורית משלהי העת העתיקה בתרגום עברי, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, תל אביב, 2018
  2. ^ קישור כאן
  3. ^ קישור כאן