אפרים חירם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אפרים חירם
אין תמונה חופשית
תאריך לידה 1 בינואר 1934 (בן 83)
מקום לידה פוליןפולין  פולין
עלה לישראל 1946
כינוי פיחוטקה
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19511981
דרגה תת אלוף  תת אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
פעולות התגמול
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים
ראש המועצה המקומית רמת השרון, חבר בוועד המנהל של רשות הטבע והגנים

אפרים חירם (פיחוטקה) (נולד ב-1 בינואר 1934[1]), איש צבא, כיהן כראש המועצה השמיני של רמת השרון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חירם נולד בפולין ושרד כילד את השואה. בשנת 1946 עלה לישראל. הוא למד בכפר הנוער ע"ש ב.צ. מוסינזון[2] ובשנת 1951 התגייס לצה"ל ושירת בתחילה בחיל התותחנים. בראשית 1956 שאף מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אריאל שרון, לשפר את הסיוע הארטילרי לגדוד, וצירף לגדוד קציני תותחנים ובהם חירם[3]. הוא היה למפקד מחלקת מרגמות בפלוגה של הגדוד, ובמבצע קדש השתתף בקרב המיתלה[4]. ב-1964 התמנה למפקדו הראשון של גדוד 202[5]. כמג"ד השתתף בפעולות תגמול נגד הפת"ח בירדן, ובהן מבצע צוק סלע בג'נין, מבצע יהלום בקלקיליה (1965) ומבצע אלפא ברפאת שבדרום הר חברון (1966).

בראשית תקופת כהונתו כמג"ד נקלע לעימותים עם מפקד החטיבה, רפאל איתן. המח"ט הורה לו לא להדיח מפקדי פלוגות בגדוד, אך חירם הדיח ארבעה מתוך חמשת המפ"ים. חירם נקרא לבירור אצל הרמטכ"ל, יצחק רבין, ועמד על כך שלקצינים הצעירים שמינה כמפקדים החדשים בפלוגות במקום המ"פים המודחים, בהם מתן וילנאי ואמנון ליפקין, יש פוטנציאל רב וכי הוא זה שנושא באחריות לנעשה בגדוד. רבין השתכנע, והמינויים נותרו על כנם[6]. מאוחר יותר מינה חירם את דן שומרון לסמג"ד, גם זאת בניגוד לדעתו של איתן.

בסוף שנות ה-60 שירת כסגנו של קצין צנחנים ראשי, אהרן דוידי[7], בשנות ה-70 של המאה ה-20 שימש כמפקד חטיבת חרמונים[8]. ב-1976 התמנה למפקד חטיבה 655, חטיבה חדשה שהוקמה בגזרת שארם א-שייך. ב-1978 הוקמה אוגדה חדשה בגבול הצפון, עוצבת הגליל, וחירם היה למפקדהּ. בהמשך שירת כעוזר ראש מחלקת ההדרכה. ב-1981 השתחרר מצה"ל, בדרגת תת-אלוף. במהלך שירותו גם השלים תואר ראשון בגאוגרפיה ובמדע המדינה.

לאחר שחרורו מצה"ל ניהל את חברת הבנייה של אברהם גינדי. ב-1989 היה למועמד המערך לראשות המועצה המקומית רמת השרון. חברי המפלגה העדיפו אותו על ראש המועצה המכהן, משה ורבין, והאחרון התמודד מולו בראש מפלגה עצמאית. בסופו של דבר גבר חירם על ורבין גם בבחירות עצמן, לאחר שזכה ב-53.6% מקולות הבוחרים בסיבוב השני. ב-1993 בחר סניף העבודה במוטי בר-דגן למועמד מטעם המפלגה, וחירם החליט להתמודד בראש רשימה עצמאית, כשם שעשה ורבין בזמנו. גם במערכת בחירות זו ניצח חירם, לאחר שזכה ב-47% מקולות הבוחרים. ב-1998 החליט לא לרוץ לקדנציה שלישית.

במהלך כהונתו הקפיד חירם לשמור על צביונה של רמת השרון. היא לא התרחבה, מספר התושבים בה נשאר יציב, וכחבר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה אף הביע התנגדות לתוכניות בנייה בקיבוץ גליל ים הסמוך. בנוסף, שופצו כמה מרחובותיה הראשיים של המושבה, הוקמו גנים חדשים (בהם גן הסלעים ליד בית יד לבנים), והוצבו שלטים בסמוך לאתרים בעלי חשיבות היסטורית. המועצה בראשותו פעלה לשינוי תוכניותיה של מע"צ באשר למחלף הכפר הירוק, ודרישתה להקים מעבר משוקע במקום גשר עילי שיפגע באיכות חייהם של תושבי נווה רסקו, התקבלה. חירם התפרסם גם בניסיונותיו להביא לפיטוריו של מבקר המועצה, שנבלמו על ידי מבקרת המדינה, מרים בן-פורת. כן יזם חוק עזר האוסר על גידול כלבים מסוג רוטוויילר בתחום שיפוטה של המועצה.

בשנת 2006, והוא בן 72, השתתף חירם בצניחה בחוף הים של תל אביב, לציון 50 שנה לצניחה במיתלה. נכון לשנת 2009, חירם חבר בוועד המנהל של רשות הטבע והגנים ובעמותה להנצחת והנחלת מפעלות חייו של רפאל איתן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]