לדלג לתוכן

אפרים סידון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק בסופר ועיתונאי ישראלי. אם התכוונתם לרבה של הרפובליקה הצ'כית, ראו קארול סידון.
אפרים סידון
לידה 26 בפברואר 1946 (בן 79)
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות מ-1966
עיסוק סופר, סאטיריקן
פרסים והוקרה פרס ביאליק (2004) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אפרים סידון (נולד ב־26 בפברואר 1946) הוא סופר, עיתונאי, בעל טור, תסריטאי, מחזאי ופזמונאי ישראלי, העוסק בעיקר בסאטירה.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפרים סידון נולד בתל אביב וגדל בשכונת קריית בורוכוב ברמת גן. בן יחיד להורים ילידי פולין, אנשי העלייה השלישית. אביו, אברהם קלחשטיין (שבעצת אברהם שלונסקי שינה את שמו לסידון), היה איש גדוד העבודה וחבר מספר 19 בהסתדרות[1]. בנערותו היה חבר השומר הצעיר ואת השירות הצבאי עשה במסגרת הנח"ל. אחר כך התגורר שלוש שנים בקיבוץ ניר יצחק[1]. בהמשך למד היסטוריה ותיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים, שם המשיך להתגורר שנים רבות. בהיותו בקיבוץ שיחק במחזה "מחכים לגודו" והמשיך לשחק גם בהיותו סטודנט[2]. בנוסף שיחק באותה תקופה בקומדיה "אצל גרוסמן יש משבר" בתיאטרון "עידן"[3].

כתיבת סאטירה ומחזות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סידון החל את כתיבתו בעיתון הסטודנטים "פי האתון", בו השתתפו בכתיבה סאטירית גם ב. מיכאל, קובי ניב וחנוך מרמרי[4]. חבורה זו המשיכה ל"zoo הארץ", מדור הסאטירה של השבועון "העולם הזה"[5], שהופיע בשנים 1973–1976 (שלקט ממנו בשם "ZOO ארץ ZOO?" יצא לאור בשנת 1975). בשנים 1974–1976 יצרה החבורה את "ניקוי ראש" סדרת הסאטירה הנודעת של הטלוויזיה הישראלית, כתבה את הקברטים הסאטיריים "איך אנחנו נראים" (1972) ו"המלחמה האחרונה" (1974) שהוצגו בתיאטרון "בימות"[6]; ובנוסף כתבו גם לתוכנית היחיד של רבקה מיכאלי "שעות נוספות"[7] ותוכנית של רביעיית מועדון התיאטרון[8].

בתחילת שנות השמונים כתב סידון יחד עם ב. מיכאל וקוב ניב לתוכנית "זהו זה!"[9]. ויחד עם ב. מיכאל כתב את הסדרה הקומית המצליחה "קרובים קרובים", שהציבה מראה עקומה על המשפחה הישראלית ה"ממוצעת" ועסקה גם בסאטירה. בשנות התשעים כתב סדרת טלוויזיה קומית נוספת בשם "חצי המנשה". שתי הסדרות שודרו בטלוויזיה החינוכית.

לאורך כל שנות השמונים, כתב סידון מערכונים רבים ששודרו בתוכנית הבידור "סיבה למסיבה" של הערוץ הראשון (ערוץ הטלוויזיה היחידי באותה עת), בהם חיקה הבדרן טוביה צפיר דמויות של פוליטיקאים ישראלים. במיוחד זכור השיר הפארודי "עם אחד עם שר אחד" (המבוסס על השיר עם אחד שיר אחד), בו גילם צפיר כמה משרי ממשלת האחדות של שמיר ופרס. הוא גם כתב מספר תוכניות בידור סאטיריות שהועלו על הבמה בכיכובו של צפיר, כשאחת המצליחות שבהן הייתה "חגיגות סיום הרוטאציה" בשנת 1986. סידון כתב גם לתוכנית הסאטירה הטלוויזיונית "האגף הסגור" ששודרה בין השנים 1990–1991[10].

סידון היה הכותב הראשי של התוכנית הסאטירית "החרצופים", ששודרה בשנות התשעים בערוץ 2. תוכנית זו צחקה על הפוליטיקה הישראלית (בתקופת ממשלות נתניהו וברק), כשהיא משתמשת בבובות בדמות הפוליטיקאים[11].

בין השנים 1987 עד 2002 פרסם טור מחורז שבועי בעיתון "מעריב", בו הביע בצורה הומוריסטית עמדות פוליטיות וחברתיות מן הצד השמאלי של המפה הפוליטית[12]. לפני כן כתב גם בעיתון "דבר". כתב בשבועון "כותרת ראשית", יחד עם אבנר אברהמי, מדור קומיקס שהתבסס על התנ"ך והופיע אחר כך בשני ספרים.

בשנת 2003 כתב את הקברט הסאטירי "השמיים הם הגבול", בו כיכבו טוביה צפיר, שלמה וישינסקי ושרון אלימלך, ושהוצג בתיאטרון הקאמרי[13]. באותה שנה גם כתב יחד עם איציק ויינגרטן את המחזה הדרמטי "מזריץ'", המבוסס על יומנים ועדויות של שורדי שואה ומתאר את סיפורם של שמונה צעירים יהודים שהסתתרו במשך יותר משנה בעליית גג מול מפקדת הנאצים בעיירה מזריץ' שבפולין[14].

בשנת 2010 כתב עם ב. מיכאל את המחזה "נפגעי חרדה" שהוצג בתיאטרון הבימה, וביים מוטי קירשנבאום[15]. ב-2015 שוב שיתף פעולה עם ב. מיכאל וקירשנבאום בכתיבת הקברט הסאטירי "רואים ת'סוף"[16].

קריירה כסופר ילדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סידון נחשב גם לסופר ילדים מוכשר, הוא כותב בחרוזים ובצורה הומוריסטית, בעיקר אגדות ילדים ואף על סיפורי התנ"ך, כשחלק מספריו אוירו על ידי יוסי אבולעפיה וחלקם על ידי דני קרמן[17]. ספר הילדים הראשון שכתב, "עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור ", יצא לאור בשנת 1976 בהוצאת כתר. זה היה הספר המקורי הראשון בעברית של ההוצאה (עד אז עסקה בתרגומי מדע והפקת אנציקלופדיה יודאיקה)[18], הוא זכה להצלחה וסידון התבקש לכתוב ספרים נוספים[18]. בשנת 1984 אף מימנה לו הוצאת כתר שנת שבתון באנגליה עם משפחתו, תמורת כתיבת עשרה ספרים נוספים[1].

ספר הילדים המוכר ביותר שלו הוא "מעלה קרחות", סיפור אלגורי על עיר של קרחים המשמש כמשל על תופעת ה"עדר" או הקונפורמיזם המוחלט[19]. כמו כן חיבר הצגות ומחזות זמר לילדים כמו "טרזן וג'יין", "ספר הג'ונגל" (על-פי ספרו של רודיארד קיפלינג) ו"פצפונת ואנטון" (על פי ספרו של אריך קסטנר)[20].

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סידון נשוי ואב לשני ילדים, אחד מהם הוא יהונתן סידון, בעבר עיתונאי במקומון הירושלמי "כל העיר" ובעיתון "הארץ", וכיום מנהל המחלקה המסחרית באתר ice.

מתגורר בשכונת כוכב הצפון בתל אביב[21] .

ספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור (1976) - מעשה במלך שהתחיל לבוא אל עמו בדרישות שגעוניות, ועל כן הורד מכסאו והוגלה לאי נידח. איורים יוסי אבולעפיה
  • שירים במיץ (1977) איורים יוסי אבולעפיה
  • הגן על הקרחת (1978) - קובצי שירי איגיון, המושתתים על שעשועי לשון. // הקלטת
  • עלילות התוכי ואדון שעשוע או איך עושים מדקדוק שעשוע (1979)
  • מעלה קרחות (1980) - אייר יוסי אבולעפיה. סיפור בחרוזים על עיר של קרחים, ששערה בודדה התחילה לצמוח פתאום על ראשו החלק של ראש-העיר.
  • הצל (1980) לפי הנס כריסטיאן אנדרסן איורים דודו גבע
  • הנסיכה על העדשה (1980) לפי הנס כריסטיאן אנדרסן איורים תרצה וולד
  • בגדי המלך החדשים (1982) לפי הנס כריסטיאן אנדרסן איורים דודו גבע
  • המלאך (1985)[22]
  • אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו (1987) אייר יוסי אבולעפיה
  • באמת אלף-בית (1988) אייר דני קרמן
  • שירים רעים לילדים טובים (1991) אייר דני קרמן
  • סיפור מוזר ומלא תימהון על האי הקטן האי היגיון (1993) אייר יוסי אבולעפיה
  • גליצו יוצא לנדוד בדרכים (1997) אייר יוסי אבולעפיה; הוצג ב-1979 בתיאטרון לילדים ונוער, ב-1986 כמחזמר בתיאטרון בית לסין והחל מ-2014 בתיאטרון הרצליה
  • הפשפש (2001) לפי הנס כריסטיאן אנדרסן אייר דודו גבע
  • סידון מספר אנדרסן (2001) איירו דודו גבע ותרצה ולד
  • מעולם לא היה מצבנו (2003) לקט טורים שפורסמו בעיתונות, איורים יוסי אבולעפיה
  • התנ"ך בחרוזים-בראשית (2003) אייר דוד פולונסקי
  • התנ"ך בחרוזים-שמות, במדבר, דברים (2004) אייר דוד פולונסקי
  • הקרב הראשון בנחל קשישון (2005) אייר דני קרמן[23]. בשנת 2008 הצגה בבימוי מאור זגורי זכתה במקום הראשון בפסטיבל תיאטרונטו לילדים, עם השחקנית מסקי שיברו[24].
  • התנ"ך בחרוזים - יהושע, שופטים (2005) אייר דוד פולונסקי[25]
  • כמה טוב שיש דב (2006) אייר מישל קישקה[26]
  • הנער ביער - נֹסח חדש לסיפור של חיים נחמן ביאליק (2007), אייר דני קרמן.
  • התנ"ך בחרוזים - מגילת אסתר (2007) איירה לילה גנין
  • חורני (2008) - אייר דני קרמן[27]
  • בבה כבשת היומולדת (2008) עם איורים של איתמר טל
  • הגדה של פסח בחרוזים (2009) איורים דני קרמן
  • התנ"ך בחרוזים - שמואל א', שמואל ב' (2009) איורים דוד פולונסקי[28]
  • סיפור מהלב (2009) - לעידוד חתימה על כרטיס אדי (עם איורים של דני קרמן)
  • ההיא על האי (2010) - אייר דני קרמן
  • משלי משלי-חכמת שלמה המלך (2010) אייר דני קרמן
  • כל האמת (2012) אייר דני קרמן
  • צפוף בבית (2013) אייר דני קרמן
  • החלום שלא התגשם (2013) - על פי סיפור עממי, אייר דני קרמן
  • משה והגדי (2015) - אייר דני קרמן
  • מלך המלח ונסיך הפלפל (2015) - אייר דני קרמן
  • שיפקה המכשפה הטובה (2015) - אייר איתמר טל
  • בבה הכבשה האלופה (2015) - אייר איתמר טל[29]
  • שטויות שסבא אומר, עם עובד (2017) - אייר דני קרמן
  • גן המפלצות (2017) - אייר יוסי אבולעפיה (הספר בקטלוג ULI)
  • בארץ יען כי, עם עובד (2018) - אייר דני קרמן[30] (הספר בקטלוג ULI)
  • הפילון המנגן (2021) - אייר דני קרמן
  • דין, דנה והבננה (2024) - איירה אריאל פחימה
  • התנ"כנחים (2024) - אייר דני קרמן[31]
  • דין ודנה נוסעים לרעננה (2025) - איירה אריאל פחימה

תוכניות טלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אורית בונה, שימוש באלוזיות ובצירופים כבולים ושבירתם ביצירות אפרים סידון לילדים, "ספרות ילדים ונוער" 132, אוגוסט 2011
  • אפרים סידון, המטוטלת, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 343–345, הוצאת כרמל, 2017.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: התנ"ך בחרוזים: בראשית
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אפרים סידון
מאמרי עיתונות

מכּתביו:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 אהוד אשרי, הוא לא פטיש, הוא סידון, כל העיר, 23 באוגוסט 1985
  2. ^ חיים גמזו, צפיית יאוש למשיח שלא יבוא - מחכים לגודו - בימת הקיבוץ ב״צוותא" בת״א, הארץ, 30 ביוני 1970
  3. ^ יפשעת נבו, משברים עליך - האדון גרוסמן, מעריב, 10 ביולי 1969
  4. ^ מיכל סנונית, כך היא נראית בעיניהם, על המשמר, 9 במאי 1973
  5. ^ המדור "ZOO הארץ", באתר "העולם הזה"
  6. ^ יעקב העליון, הקבורים הסאטר לא ז"ל בכלל, מעריב, 23 בספטמבר 1973
  7. ^ משה בן-שאול, בידור הוא עסק רציני, מעריב, 15 באוגוסט 1974
  8. ^ עידית זרטל, רביעיית המועדון חוזרת, דבר, 9 באוגוסט 1974
  9. ^ ענת גל-און, מי האנשים מאחורי זהו זה, חדשות, 16 באוקטובר 1989
  10. ^ ענת מידן, איך עושים סאטירה ישראלית - בזהירות, חדשות, 23 בנובמבר 1990
  11. ^ שלומית לן, ‏בובות הוודו של ממשלות ישראל, באתר גלובס, 3 ביולי 1997
  12. ^ דנקנר פיטר את אפרים סידון מ"מעריב", באתר הארץ, 19 בפברואר 2002
  13. ^ ציפי שוחט, קברט סאטירי חדש של אפרים סידון, באתר הארץ, 1 במאי 2003
  14. ^ נרי ליבנה, משפחת הזוחלים, באתר הארץ, 24 בפברואר 2004
  15. ^ ציפי שוחט, מוטי קירשנבאום יביים סאטירה ל"הבימה", באתר הארץ, 4 במאי 2009
  16. ^ מיכאל הנדלזלץ, "רואים ת'סוף": הייאוש נעשה יותר נוח, באתר הארץ, 15 במרץ 2015
  17. ^ בר חיון, "משלי משלי, חכמת שלמה המלך" מאת אפרים סידון | שמעו בנים מוסר אב, באתר הארץ, 30 ביוני 2010
  18. ^ 1 2 מיקי שושן, עם כתר על הראש - בספרים כמו בעסקים: תכנון, תכנות,-ייעול ופרסום ושיווק אגרסיביים הם כמה מן החידושים שהביא עימו אליאב כהן, כשהתמנה למנכ"ל הוצאת כתר. המתחרים עיקמו את האף, אבל כהן הפורש עכשיו הפך את כתר למובילה בענף, כל העיר, 26 בדצמבר 1986
  19. ^ נירית אנדרמן, ספר הילדים של אפרים סידון הופך לסרט אנימציה, באתר הארץ, 8 בינואר 2012
  20. ^ רותה קופפר, הקסם של פצפונת, באתר הארץ, 3 ביולי 2005
    עכבר העיר, רואים איכות, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2006
  21. ^ "הבית של הפנטומימאי חנוך רוזן". ynet. אורכב מ-המקור ב-2018-01-28. .
  22. ^ ציפי שוחט, עכבר העיר, מלאכים בשמי תל אביב, באתר הארץ, 21 בפברואר 2010
  23. ^ יעל דר, תארו לעצמכם שסבא קורא את הסיפור הזה לנכדו, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2005
  24. ^ מיכל דותן, "'הבן של יעקוב" זכתה בתיאטרונטו 2009, באתר הארץ, 13 באפריל 2009
  25. ^ דרור בורשטיין, זוועה בחריזה קלילה, מתנגנת ומרככת, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2005
  26. ^ ספר ילדים חדש - "כמה טוב שיש דב" - מאת אפרים סידון ומישל קישקא מסביר ש"כלכלה קוראים בבוקר", באתר TheMarker‏, 30 במרץ 2006
  27. ^ נורית אסיאג, עכבר העיר, אפרים סידון גם לילדים, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2008
  28. ^ יעל דר, לפעמים חרוז הוא סתם בזבוז | התנ"ך בחרוזים, באתר הארץ, 15 ביולי 2009
  29. ^ מאיה לוין, מה בעייתי בספר הילדים "בַּבַּה הכבשה האלופה", באתר הארץ, 12 בינואר 2015
  30. ^ עופרה רודנר, "בארץ יען כי": מי מכחיש את המציאות - היענים או הסופר אפרים סידון?, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2018
  31. ^ מור פוגלמן דבורקין, אפרים סידון לא רואה בתנ"ך רק ספר קדוש, אלא טקסט ספרותי שאפשר לשחק איתו, באתר ynet, 19 בדצמבר 2024
  32. ^ רון שוורץ, ‏מסר מקירשנבאום, באתר גלובס, 8 באוקטובר 2015


הקודם:
חיים באר, מאיה בז'רנו, יואל הופמן, מרים רות 		פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם דויד גרוסמן, חיה שנהב
2004 		הבא:
אורי אורלב, רות אלמוג, רחל חלפי
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אפרים_סידון&oldid=42536378"