אפרים פישל סלומון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פישל סלומון

אפרים פישל סלומון (18491924) היה ראש קבוצת המתיישבים ביסוד המעלה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בהסק סמוך לבריסק) למשפחה חסידית, למד בחדר ובישיבות בפולין ונודע כלמדן וכתלמיד חכם. נשא לאשה את חוה בת יצחק סנדר קדישווייץ ולזוג נולדו חמישה בנים. כיוון שלא רצה שבניו יתגייסו לצבא הצאר החליט לעלות לארץ ישראל.

בשנת 1883 הגיע לאודסה ונפגש עם יהודה לייב פינסקר. יחד עם לייב רובין ממזריטש ו-22 משכילים יהודיים ממזריטש ומבריסק, מחברי "חובבי ציון" שהתרכזו באודסה, ייסד את "חברת נחלת שדה וכרם" ששמה לה למטרה להתיישב התיישבות חקלאית בארץ ישראל.

סלומון ורובין, כשליחי התנועה, עלו לארץ ישראל וביום ט"ו באב תרמ"ג[1] רכשו את אדמת השבט הבדואי א־זביד מידי משפחת עבו מצפת; על השטח, בן 2,500 דונם, שילמו 5,000 רובל.[1] לאחר רכישת הקרקע הצטרפו עוד שבע משפחות מהגרעין המייסד והחלו לעבד את אדמת המושבה, שנקראה בתחילה "מי מרום". סלומון בחר למקום את השם "יסוד המעלה" לפי הפסוק "כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל" (עזרא ז ט). בשל היעדר רישיונות בניה נאלצו המתיישבים להקים לעצמם אוהלים וסוכות למגורים וסבלו מרעב וממלריה שהכתה במקום שהיה רווי ביצות. במהלך השנים היה למנהיג המתיישבים ומנע את התפוררות המושבה שכרעה תחת נטל המלריה, התאבדות חברים, יבולים דלים והתנכלויות שלטוניות. ב-1900 עמדה המושבה בפני פשיטת רגל ויק"א התכוונה לחסל אותה, אך בהשתדלות המתיישבים וסלומון בראשם, הושגה פשרה.

ב-1903 השתתף סלומון כנציג המושבה בכנסייה הארצישראלית הראשונה (והיחידה) בזכרון יעקב.

בב' בכסלו תרס"ה (1904) נהרג במושבה אביו, ישראל יעקב סלומון, בן 86, על ידי גנבי לילה.[2]

שנת השמיטה ב-1910 הגיעה לאחר שנתיים של בצורת, שנה נוספת של יבול דל פירושה היה גזירת כליה על המושבה. הקהילה המקומית התפלגה בעקבות המחלוקת האם לשמור שמיטה לחומרה או לנהוג היתר מכירה בקרקע ולהמשיך ולעבד אותה (מחלוקת שעברה בקו השבר בין "חסידים" ומתנגדים בקרב המתיישבים[3]). ויכוח רבני על אפשרות היתר מכירה התחולל בחצר ביתו של סלומון, שהנהיג את הקו התקיף וחייב היתר מכירה על מנת לקיים את המושבה. הרב קוק רבן של יפו וירושלים, התיר את המכירה ורידב"ז, רבה של צפת, שלל. הוויכוח הוכרע לבסוף לפי שיטתו של הרב יצחק אלחנן ספקטור וסלומון היה מראשוני המתיישבים שחרשו בשנת שמיטה בארץ ישראל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי אליאב (עורך), ספר העלייה הראשונה, כרך ב, עמ' 421.
  • לגליל העליון,‫ תל אביב: המרכז לנוער של ההסתדרות העובדים בא"י, תרצ"ה (ספריית המרכז לנער, חוברת יד).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 דוד בן-גוריון, מדינת ישראל המחודשת,‫ תל אביב: עם עובד, תשכ"ט 1969, עמ' 42.
  2. ^ שאול אביגור, יצחק בן-צבי, אלעזר גלילי ואחרים (עורכים); בן ציון דינור (עורך ראשי), ספר תולדות ההגנה,‫ כרך א, 2: "מהתגוננות להגנה", תל אביב: הספרייה הציונית, תשי"ז 1956, עמ' 685.
  3. ^ משה דוד שוב, 'מחלוקת לשם שמיים', בתוך מרדכי אליאב (עורך), ספר העלייה הראשונה כרך ב, עמ' 311.