אפותיאוזה

אפותיאוזה (מיוונית עתיקה ἀποθέωσις - אפותיאוזיס - האלהה^[1], המונח הלטיני המקביל הוא consecratio), היא האדרה של סובייקט לרמות אלוהיות(אנ'), ובדרך כלל, התייחסות לאדם, לכל יצור חי אחר, או רעיון מופשט בדמות אלוהות. למונח יש משמעויות בתאולוגיה, שם הוא מתייחס לאמונה, ובאמנות, שם הוא מתייחס לז'אנר.

בתאולוגיה, "אפותיאוזה" מתייחסת לרעיון שאדם הועלה לדרגה דמוית אלוהים.

באמנות, המונח מתייחס לטיפול בכל נושא (דמות, קבוצה, מקום, מוטיב, מוסכמה או מנגינה) בצורה מפוארת או נעלה במיוחד.

ייצוגים בתאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזרח הקרוב העתיק

לפני התקופה ההלניסטית, כתות אימפריאליות (אנ') היו ידועות במצרים העתיקה (פרעונים) ובמסופוטמיה (מנרם-סין ועד חמורבי). בממלכה החדשה של מצרים (אנ'), כל הפרעונים שנפטרו נחשבו כאל אוזיריס.

מלכים חתים עברו האלהה לאחר מותם, ולמרות תפקידם כשליחי אל הסערה על פני האדמה, הם לא נתפסו כאלים בחייהם.

יוון העתיקה

בעולם היווני, המנהיג הראשון שהעניק לעצמו כבוד אלוהי היה פיליפוס השני, מלך מוקדון. בחתונתו עם אשתו השישית, דמותו המוכתרת של פיליפ נישאה בתהלוכה בין האלים האולימפיים, גם אלכסנדר הגדול עבר האלהה.

מעמד של פולחן הרואי הדומה לאפותיאוזה היה הכבוד שניתן למספר אמנים נערצים מהעבר הרחוק, בעיקר הומרוס .

רומא העתיקה

ערך מורחב – פולחן הקיסר

עד סוף הרפובליקה, האל קווירינוס, המזוהה עם רומולוס, היה היחיד שהרומאים קיבלו כמי שעבר אפותיאוזיס, בספרו של פלוטרכוס, חייו של רומולוס נכתב כי זמן קצר לאחר שמייסד רומא נעלם בנסיבות חשודות, אציל בשם פרוקלס יוליוס דיווח כי לרומולוס היה חזון. פרוקלס טען כי המלך הורה לו לומר לבני ארצו, שהוא, רומולוס היה קווירינוס. עד סוף המאה הראשונה לפנה"ס, קווירינוס נחשב למלך האגדי.

הקיסר אוגוסטוס, הכיר ביוליוס קיסר כאל; וכך, יוליוס קיסר הפך לנציג הראשון של מעמד חדש של אלוהויות. לאחר מכן, אפותיאוזיס ברומא העתיקה היה תהליך שבו שליט שנפטר הוכר כמי שהיה אלוהי על ידי יורשו, בדרך כלל גם על ידי צו של הסנאט והסכמת העם של רומא. האישה הראשונה שעברה האלהה הייתה דרוסילה.

פולינזיה

המנהיגים הפולינזים החשובים עברו האלהה לאחר מותם ונהגו להתפלל אליהם לעזרה.

ייצוגים באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפותיאוזה באמנות היא בעלת ביטוי מעשי: העלאת דמות לרמה אלוהית, או תיאור קבלת הפנים בגן עדן הן כרוכות במוסכמות מסוימות.

באמנות הנוצרית יש ייצוגים רבים של תיאורו של ישו כדמות שעברה האלהה (ההשתנות, עליית ישו השמימה, ישו פנטוקראטור) לאחר מותו.

אפותיאוזיה במוזיקה מתייחסת להופעה של נושא בצורה מפוארת או נעלה. יצירות אחדות כוללות בשמן את המילה אפותיאוזיה.

האפותיאוזה של וושינגטון

האפותיאוזה של וושינגטון הוא פרסקו שצייר האמן היווני-איטלקי קונסטנטינו ברומידי(אנ') בשנת 1865 ונראה דרך האוקולוס של כיפת הרוטונדה של בניין הקפיטול של ארצות הברית. הפרסקו תלוי 1855 מ' מעל רצפת הרוטונדה ומשתרע על שטח של 433.3 מ"ר. הדמויות המצוירות הן בגובה של עד 4.6 מטר, והן נראות מהקומה שמתחתיה. הכיפה הושלמה ב-1863, וברומידי צייר אותה במהלך 11 חודשים בתום מלחמת האזרחים.