אצבע הדק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אצבע הדק
שם בלועזית Trigger finger
תחום רפואה פלסטית
סיווג
 ‑ ICD-10 M65.3 עריכת הנתון בוויקינתונים
שכיחות יחסית נפוץ
סיבות פציעות חוזרות, סוכרת, מחלות כליה, מחלות הקשורות בבלוטת התריס, מחלות דלקתיות. ייתכן שגם שבר או גידול
ביטוי קליני "נעילת" האמצע, כאב עז
אבחון על פי הסימפטומים
טיפול מנוחה, קיבוע האצבע, נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, זריקות סטרואידים, ניתוח
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 1244693 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D052582
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אצבע הדק או אגודל הדקאנגלית: Trigger Finger, Triger Thumb, ידוע גם בשם Stenosing Tenosynovitis) הוא מונח רפואי שמתייחס למצב פתולוגי שבו אחת מאצבעות כף היד נתקעת במצב כיפוף. כאשר היא נתונה במצב כזה, ניסיון להניע את האצבע עלול לגרום לה להתיישר או להתכופף בבת אחת, בדומה להדק של כלי ירייה, שנמשך ומשתחרר במהירות. על כן השם "אצבע הדק".

שמו הנוסף, Stenosing Tenosynovitis, מצביע על התהליך הפתולוגי שעובר על האצבע: היצרות של הגיד על-רקע תהליך דלקתי, שמתלקח במעטפת הגיד, ומצר את החלל שבין המעטפת לגיד עצמו.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נוקשות וקשיחות של האצבע, בעיקר בשעות הבוקר.
  • תחושת פריקה, 'קליק', או 'קנאק' שמורגשים בהנעת האצבע.
  • רגישות בבסיס האצבע, בצד הפנימי של כף היד, ולעיתים הופעת גבשוש (nodule) באזור.
  • נעילה של האצבע במנח כיפוף, ואז יישור שלה באחת.
  • נעילה של האצבע המנח כיפוף, ללא יישור של האצבע.

אטיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגידים הם הרקמה הפיברוטית שמחברת את השרירים לעצמות (להבדיל מרצועות, שמחברות בין עצם אחת לאחרת). כל גיד עטוף במעטפת שתכליתה להגן עליו ולבודד אותו מרקמות אחרות. אצבע הדק מתרחשת כאשר מופיעה דלקת במעטפת הגיד - לעיתים על רקע גירוי יתר בגלל שימוש רפטטיבי. הדלקת מפריעה להחלקת הגיד התקינה בתוך המעטפת. גירוי מתמשך של המעטפת יכול לגרום לדלקת כרונית שבסופו של דבר מביאה להצטלקות של המעטפת ולהתעבות שלה. במצב כזה עלולות להופיע על המעטפת גבשושיות שישבשו אף יותר את תנועת הגיד.

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצבע הדק היא אחד הגורמים השכיחים ביותר לכאב בכף היד במבוגרים. השכיחות (prevalence) היא כ-2 אחוזים באוכלוסייה הכללית, והיא גבוהה יחסית בקרב נשים בעשור החמישי או השישי לחייהן.[1]

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחון המחלה לרוב מבוסס על תמונה קלינית אופיינית - היסטוריה של נעילת המפרק, או של 'קנאקים' בתנועת המפרק שמדווחים על ידי המטופלת או מודגמים בבדיקה גופנית (כאשר היא מתבקשת לישר את אצבעות כף היד באופן מלא ואז לכופף אותן). אפשרות נוספת היא שהבודקת תניח את אצבעותיה על המפרק האינטר-פרינגיאלי הפרוקסימאלי בזמן שהמטופלת מתבקשת לבצע כיפוף ויישור של האצבע, על מנת לנסות לחוש את ה'קנאק' (או, במקרה שהמפרק תקין, לחוש שהתנועה חלקה). ממצאים נוספים כוללים רגישות בבסיס האצבע המעורבת, בדרך-כלל ישירות מעל הגיד. תיתכן גם גבשושית על הגיד. במקרים נדירים האבחון כרוך בחסימת כאב מקומית. אמצעי הדמיה אינם דרושים באבחון אצבע הדק.[2]

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת הטיפול באצבע הדק היא להקל על הכאב ולאפשר תנועה חלקה של האצבע הן ביישור שלה והן בכיפופה. מגוון אפשרויות טיפוליות עומדות בפני הרופאה, החל מטיפול שמרני ועד התערבות ניתוחית. לרוב, ניסיונות טיפול ראשוניים הם בתרופות ממשפחת נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs), ובמקרה שאלה אינם מועילים, הזרקה מקומית של גלוקוקורטיקואידים עשויה לעזור. לצד זאת, במקרים שבהם הכאב עז ביותר, או כאשר מדובר באירועים חוזרים ונשנים, קיימת אפשרות לעשות שימוש בגלוקוקורטיקואידים בהזרקה מקומית כבר כ'קו ראשון'. על-פי-רוב, הגלוקוקורטיקואידים המוזרקים (בדרך-כלל מתיל-פרדניזון) מלווים בלידוקאין לאלחוש מקומי, על מנת להפחית את הכאב בהזרקה.[3] על הזריקה אפשר לחזור פעם נוספת שישה שבועות לאחר הזריקה הראשונה, במידת הצורך. לרוב, לא נהוג להזריק גלוקוקורטיקואידים מקומיים יותר משלוש פעמים. הרוב המכריע של המטופלים חווים שיפור משמעותי כבר לאחר זריקה אחת.

שחרור ניתוחי של הגיד לרוב שמור לאותם מטופלים שלא הועיל להם הטיפול בנוגדי הדלקת שאינם סטרואידים, ושכשל ניסיון טיפול (או ניסיונות טיפול) בגלוקוקורטיקואידים. הניתוח יכול להתבצע או בחשיפה חלקית של הגיד בהנחיית אולטרה-סאונד, או בחשיפה מלאה שלו. אחוזי ההישנות לאחר הניתוח עומדים על שלושה אחוזים בלבד.

קישורים פנימיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אצבע הדק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Journal of Occupational and Environmental Medicine. 42(5):526-45, MAY 2000
  2. ^ Katzman BM, Steinberg DR, Bozentka DJ, Cain E, Caligiuri DA, Geller J, Utility of obtaining radiographs in patients with trigger finger,Am J Orthop (Belle Mead NJ). 1999;28(12):703.
  3. ^ Rozental TD, Zurakowski D, Blazar PE, Trigger finger: prognostic indicators of recurrence following corticosteroid injection., J Bone Joint Surg Am. 2008 Aug;90(8):1665-72.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.