אצל חמדת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אצל חמדת הוא סיפור קצר בן אחד עשר פרקים מאת ש"י עגנון, שהתפרסם לראשונה בלוח הארץ בעיתון הארץ בשנת ה'תש"ג, ולאחר מכן נדפס בכרך סמוך ונראה שהופיע בהוצאת שוקן בשנת תשי"א (1950). הסיפור עוסק בערב יום הכיפורים בעיר יאס ובחמדת, שליח הציבור של בית הכנסת.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור עוסק בנער יהודי תושב וואסלוי שברומניה, שהתייתם מאמו וסובל מאמו החורגת, ולפי בקשת אביו הלך לעיר יאס לשמוע את שליח הציבור חמדת בתפילות יום הכיפורים. לאחר שהוא מגיע לעיר, הוא מחפש את חמדת ושואל מספר אנשים היכן הוא נמצא, אך לא מוצא את חמדת. לאחר מכן הוא רואה אדם יושב במספרה, וחושב בליבו שזה חמדת. האדם אומר לו שהוא אינו חמדת, אך מוביל אותו אל חמדת. כשהוא מגיע אל חמדת, הוא מוצא אותו יושב ואוכל, ומתלווה אל חמדת למקווה, לבית המדרש, לחלוקת לקח ולארוחה מפסקת. חמדת ואשתו מתארגנים לקראת תפילת ערבית, והולכים לתפילה. הכותב מתאר את תפילת חמדת והקהל, ואת סליחת הקב"ה לעם ישראל.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמדת מופיע בסיפורים בארה של מרים או קטעים מחיי אנוש, גבעת החול, לילות, תמול שלשום, מעצמי אל עצמי, שכתב ש"י עגנון, אבל בניגוד לחמדת המוזכר בשאר סיפוריו של עגנון, שהוא צעיר המתגורר ביפו, כאן חמדת הוא אדם זקן המתגורר ביאס ברומניה.

לשם "חמדת" ניתנו מספר פירושים:

  • שמו של בנו של עגנון היה שלום מרדכי, אך אשתו קראה לו בילדותו "חמדת". ולאחר מכן הפך את השם לשמו הרשמי[1][2], ויש המפרשים כי עגנון קרא לחמדת בסיפור על שמו של בנו.
  • בתו של עגנון, הסופרת אמונה ירון סיפרה כי היה חזן בפולין שהיה מאריך במילים "חמדת ימים אותו קראת"[3], ועל כן כינויו היה חמדת, ועגנון קרא על שמו לחזן בספר. פרופסור דב סדן העריך כי עגנון שמע על חמדת מפי אליעזר רוקח[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עופר אדרת בנו של הסופר ש"י עגנון, חמדת, מת בירושלים בגיל 94, 26 בפברואר 2017, באתר הארץ
  2. ^ ש"י עגנון, אסתרליין יקירתי, הוצאת שוקן תשמ"ג עמוד ה'
  3. ^ מתוך תפילת עמידה של שבת
  4. ^ עקביא צימרמן, מקורות לסיפור "אצל חמדת" באתר בית עגנון