אקארנאניה
| מדינה |
 יוון |
|---|---|
| קואורדינטות | 38°45′00″N 21°05′00″E / 38.75°N 21.083333333333°E |
 | |
  | |
אקארנניה (ביוונית עתיקה: Ἀκαρνανία) הוא אזור גאוגרפי והיסטורי במערב-מרכז יוון, השוכן לאורך הים היוני, ממערב לאזור אטוליה ההיסטורי (ממנה הוא מופרד על ידי נהר האכלואוס), ומצפון למפרץ קלידון. בעת העתיקה היווה האזור חבל ארץ פוליטי עצמאי, וכיום הוא ממוקם בחלק המערבי של היחידה האזורית אטוליה-אקארנאניה.[1] העיר המרכזית ובירת החבל בעת העתיקה הייתה סטרטוס.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חבל אקארנניה מורכב משלושה אזורים טופוגרפיים עיקריים: רצועת חוף סלעית ומפורצת לאורך הים היוני, רכס הרים הפראי המקביל לקו החוף (הרי אקארנניה), ומישורים פוריים ונמוכים המשתרעים בין ההרים לבין נהר האכלואוס.[2] נהר האכלואוס, המהווה את גבולו המזרחי של החבל, יצר בעת העתיקה אזורי ביצות נרחבים בשפך שלו, אך גם תרם לפוריות החקלאית של פנים הארץ.
מיתולוגיה ומקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכתבי הומרוס (המאה ה-8 לפנה"ס) השם "אקארנניה" אינו נזכר כלל. הומרוס מתייחס לאזור שמול האיים איתקה וקפלוניה תחת השם הכללי "אפיירוס" (Epeirus), שמשמעותו ביוונית היא פשוט "היבשת".[3]
על פי המיתולוגיה היוונית, השם אקארנניה נגזר שמו של הגיבור המיתולוגי אקארנאן, בנו של אלקמאיון (מנהיג האפיגונים נגד תבאי). לפי המסורת, אקארנאן התיישב בשפך נהר האכלואוס לאחר שרצח את אמו, והקים שם את המושבה הראשונה. סיפור מיתולוגי זה שימש את היוונים בעת העתיקה כדי לקשר את תושבי החבל המקומיים לארגוס ולהדגיש את היותם הלנים, למרות ריחוקם התרבותי ממרכזי יוון.[4]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תושביה המקוריים של אקארנניה היו שבטים פראיים כגון הטפיהים (Taphii), הללגים (Leleges) והקורטים (Curetes). במהלך המאות ה-7 וה-6 לפנה"ס, הקימו אנשי קורינתוס מושבות מבוצרות לאורך קו החוף ובאיים הסמוכים, בהן לפקאס, אנקטוריום וסוליום. מושבות אלו שלטו על נמלי המפתח ועל נתיב השיט המרכזי לאיטליה, ודחקו את השבטים המקומיים של אקארנניה אל פנים הארץ ההררי.[5]
כתוצאה מהלחץ הקורינתי, התאחדו שבטי פנים הארץ ויצרו ישות פוליטית משותפת – הליגה האקארנאנית (Koinon). התושבים, שחיו בעיקר בכפרים מפוזרים ונסוגו להרים בעת מתקפה, נודעו ביוון כלוחמים נאמנים, אמיצים וקלעים (משתמשי רוגטקה) מצוינים. האיבה ההיסטורית שלהם לקולוניאליזם הקורינתי הובילה אותם לכרות ברית פוליטית וצבאית עם אתונה העתיקה.
במהלך המלחמה הפלופונסית (החלה ב-431 לפנה"ס), הדפו האקארנאנים, בסיוע הצי האתונאי בפיקודו של פורמיון, מתקפות כבדות של ספרטה וקורינתוס, והצליחו להרחיב את שטחם ולכבוש מחדש חלק מערי החוף.[6] בשנת 388 לפנה"ס אולצו על ידי הספרטנים לנתק את בריתם עם אתונה, ובהמשך עבר החבל לשליטת תבאי ומוקדון.
במהלך התקופה ההלניסטית סבל החבל מסכסוכי גבול קשים עם שכנתו המזרחית, אטוליה, שהובילו בסופו של דבר לחלוקת אקארנניה בין אטוליה לממלכת אפירוס (בסביבות 243 לפנה"ס). לאחר שהרומאים הכניעו את מוקדון ויוון, איבדה אקארנניה את עצמאותה באופן סופי, ובשנת 27 לפנה"ס שולבו תושביה על ידי הקיסר אוגוסטוס לתוך הפרובינקיה הרומית אכאיה וחלקם יושבו מחדש בעיר החדשה ניקופוליס.[1]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Mogens Herman Hansen and Thomas Heine Nielsen. An Inventory of Archaic and Classical Poleis. Oxford University Press, 2004.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 Encyclopædia Britannica, s.v. "Acarnania", 2025.
- ↑ William Smith, Dictionary of Greek and Roman Geography, London: Walton and Maberly, 1854, s.v. "Acarnania".
- ↑ Thucydides, History of the Peloponnesian War, Book II, 102.
- ↑ Apollodorus, Library, 3.7.7.
- ↑ Mogens Herman Hansen and Thomas Heine Nielsen, An Inventory of Archaic and Classical Poleis, Oxford University Press, 2004, p. 351.
- ↑ Thucydides, History of the Peloponnesian War, Book II, 80-82.
