אקילה לאורו (ראפר)

**אקילה לאורו**
**Achille Lauro**
	לאורו בפסטיבל הסרטים של ונציה, 2019
	לאורו בפסטיבל הסרטים של ונציה, 2019
לידה	11 ביולי 1990 (בן 33); ורונה, איטליה
שם לידה	לאורו דה מריניס
שם במה	Achille Lauro
מוקד פעילות	איטליה
תקופת הפעילות	מ-2012
עיסוק	זמר, ראפר
סוגה	היפ הופ, היפ הופ אלטרנטיבי, טראפ
שפה מועדפת	איטלקית

לאורו דה מאריניס (הגייה: [ˈlauro de maˈriːnis]; באיטלקית: Lauro De Marinis; נולד ב-11 ביולי 1990), ידוע בשם הבמה שלו, אקילה לאורו (הגייה: [aˈkille ˈlauro]), הוא זמר, כותב וראפר איטלקי.^[1]^[2] הוא זכה להכרה באיטליה בזכות השתתפותו בפסטיבל סן רמו, הקדם האיטלקי לתחרות הזמר של האירוויזיון, בשנים 2019–2020 ו-2022, עם השירים "Rolls Royce",‏ "Me ne frego" ו-"Domenica" בהתאמה.^[3]^[4] הוא נבחר לייצג את סן מרינו באירוויזיון 2022 עם השיר "Stripper", לאחר שניצח בקדם "Una voce per San Marino".

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורו דה מאריניס נולד ב-11 ביולי 1990 בורונה שבאיטליה.^[5] אביו, ניקולה דה מאריניס, הוא פרופסור למשפטים ושופט בבית המשפט העליון לערעורים - ערכאת המשפט הגבוהה ביותר לערעורים באיטליה.^[6] אמו, כריסטינה זמבון, היא מנהלת של חברת האחזקות בבעלותו של לאורו, De Marinis Mgmt S.r.l. גדל ברומא ובגיל 14 עבר להתגורר עם אחיו הגדול, פדריקו, לאחר שהוריו עברו לעיר אחרת.^[7]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

2012–2014: תחילת הקריירה, Barabba,‏ Harvard ו-Achille Idol Immortale[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו של לאורו, פדריקו, היה המפיק המוזיקלי של להקת Quarto Blocco, וכבר מגיל צעיר נחשף דה מאריניס למוזיקת הראפ.^[7] הוא החל להשתמש בשם הבמה שלו, אקילה לאורו, לאחר שמספר אנשים קישרו את שם משפחתו לאוניית אקילה לאורו, שנחטפה על ידי ארבעה טרוריסטים פלסטינים ב-1985, וטבעה ב-1994.^[8]

ב-14 באפריל 2012 הוציא לאורו לאור את המיקסטייפ הראשון שלו, Barabba, שהיה זמין להורדה דיגיטלית.^[9] מאוחר יותר באותה השנה, ב-17 בספטמבר, פורסם המיקסטייפ השני, Harvard , שהיה זמין גם הוא להורדה דיגיטלית היות ששניהם יצאו לאור בהוצאה עצמאית.^[10]

בשנת 2014 חתם חוזה הקלטות עם חברת התקליטים Roccia Music. בהמשך השנה, ב-27 בפברואר, יצא לאור אלבום הבכורה של לאורו, Achille Idol Immortale. הוא כלל מספר שיתופי פעולה עם אמנים נוספים, דוגמת מרקאש, גמיטאייז וקואז.^[11]

2015–2018: Dio c'è,‏ Ragazzi madre,‏ ו-Pour l'amour[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 במאי 2015 יצא אלבום האולפן שהני של לאורו, Dio c'è, שכלל את ארבעת הסינגלים "Ghetto Dance",‏ "Bonnie & Clyde",‏ "Ora Lo So" ו-"Playground Love". הוא הגיע בשיאו למקום ה-19 במצעד האלבומים האיטלקי.^[12]

ביוני 2016 עזב לאורו את חברת התקליטים Roccia Music,‏^[13] ופתח חברת תקליטים חדשה משלו בשם No Face Agency. תחת חברה זו הוציא לאור את אלבום האולפן Ragazzi madre בנובמבר אותה השנה.^[14] הוא דורג בשיאו במקום ה-22 במצעד האלבומים האיטלקי,^[15] וקיבל תואר זהב מאיגוד תעשיית ההקלטות במדינה בשנת 2018.^[16]

באוקטובר 2017 חתם לאורו חוזה הקלטות עם סוני מיוזיק אנטרטיינמנט.^[17] בשנה שלאחר מכן, ב-22 ביוני, פורסם האלבום הרביעי שלו, Pour l'amour, שהגיע למקום הרביעי במצעד האלבומים של איטליה.^[18] הוא זכה לתואר זהב, שהוענק לו מטעם איגוד תעשיית ההקלטות האיטלקי ב-2019.^[16]

2019–2021: Sanremo appearances,‏ 1969,‏ 1990,‏ 1920,‏ ו-Lauro[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2018 הוכרז כי לאורו עתיד להשתתף בפסטיבל סן רמו לשנת 2019, הקדם האיטלקי לאירוויזיון 2019, עם השיר "Rolls Royce". הוא סיים במקום התשיעי.^[19]^[20]

לאחר הופעתו הראשונה בסן רמו הוא הוציא לאור את האלבום החמישי שלו, 1969, ב-12 באפריל 2019. זהו האלבום הנמכר ביותר של לאורו: קיבל תואר פלטינה כפולה על ידי FIMI בשנת 2021,^[16] והגיע למקום השלישי במצעד האלבומים באיטליה. השירים "Rolls Royce" ו-"C'est la vie" הגיעו למקום הרביעי וה-27 במצעד הסינגלים האיטלקי בהתאמה.^[21] בשנת 2020 יצא ההקלטה החוזרת של האלבום שכותרה 1969: Achille Idol Rebirth.‏^[22]

בדצמבר 2019 השתתף בפסטיבל סן רמו לשנת 2020 עם השיר "Me ne frego", וסיים במקום השמיני.^[23]‏ "Me ne frego" הגיע למקום הרביעי במצעד הסינגלים במדינה וקיבל תואר פלטינה כפולה.^[24]

בשנת 2020 מונה לאורו למנהל הקריאייטיב החדש של אלקטרה רקורדס/וורנר מיוזיק גרופ איטליה.^[25] ב-24 ביולי אותה השנה יצא לאור האלבום 1990, שהיה לאלבומו הראשון של לאורו שהגיע למקום הראשון במצעד האלבומים האיטלקי.^[26] בשלהי 2020 יצא לאור אלבום נוסף ששמו 1920. הוא הגיע למקום ה-13 במצעד האלבומים.

בשנת 2021 הופיע לאורו בפעם השלישית בפסטיבל סן רמו כאורח.^[27] ב-16 באפריל 2021 הוציא לאור את Lauro – האלבום השמיני שלו. הוא הגיע למקום הראשון באיטליה.^[28] ההקלטה החוזרת שלו, Lauro: Achille Idol Superstar, פורסמה ב-2022.^[29] ביוני 2021 הוציא את הסינגל "Mille", בהשתתפות פדץ ואורייטה ברטי. הוא קיבל את תואר הפלטינה המשושת מאיגוד תעשיית ההקלטות האיטלקי, והגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים האיטלקי במשך חמישה שבועות רצופים.^[30]^[16]

2022–הווה: סן רמו, Una voce per San Marino,‏ ותחרות הזמר של האירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2021 נמנה לאורו עם המשתתפים של פסטיבל סן רמו 2022. הוא התחרה עם השיר "Domenica"‏^[31] והגיע למקום הרביעי.^[32] כמה ימים לאחר מכן הוכרז על ידי רשות השידור הלאומית של סן מרינו כאחד המשתתפים שהעפילו לגמר הקדם הסן-מרינזי, Una voce per San Marino, באופן אוטומטי. הוא זכה במקום הראשון עם השיר "Stripper".^[33] ב-12 במאי 2022 ביצע לאורו את "Stripper" על בימת חצי הגמר השני של אירוויזיון 2022. הוא נכשל בניסיון להעפיל לגמר התחרות, שהתקיים ב-14 במאי.^[34] לאחר התחרות התברר כי מיקומו בגמר היה 14 עם 50 נקודות.

סגנון מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכמה ראיונות לכלי תקשורת איטלקיים הדגיש לאורו כי הוא אינו שר היפ הופ איטלקי לגמרי. למעשה, הוא לא רצה ששמו יוחס לסטריאוטיפים על הראפרים המודרניים.^[35] סגנון הלבוש שלו לא תואם גם כן לבגדים המזוהים עם הראפ.^[36]

לאורו ציין כי הוא מעריץ של הביטלס, אלביס פרסלי, וסקו רוסי וקורט קוביין.^[37]^[38] בנוסף, הוא הצהיר כי ההשראות שלו לשירים נועצים בלוצ'יו בטיסטי ורינו גייטנו.^[39]