אקלים טרופי

האזור הטרופי על מפת העולם

אקלים טרופי מוגדר על ידי הקלימטולוג הגרמני, ולדימיר קפן כאקלים המתאפיין בטמפרטורות גבוהות באופן תמידי. הטמפרטורה הממוצעת לחודש היא לעולם גבוהה מ-18° צלזיוס, יחד עם גשמים כבדים, היורדים לפחות בחלק מהשנה. אקלים זה שאופייני לאזור קו המשווה, וכן לאזורים שאינם ברצועה הטרופית, מתחלק למספר סוגים מרכזיים.

האזור הטרופי הוא אזור גאוגרפי בו רווח אמנם אקלים טרופי, אך הוא מוגדר כאזור שבין חוג הסרטן (23.5° צפון) וחוג הגדי (23.5° דרום).

אקלים יער גשם טרופי

תמונת לוויין של אפריקה, המציגה את ההבדל באקלים שבין אפריקה שמדרום לסהרה לשטחי המדבר שמצפון

יער גשם טרופי. מלזיה.

סוואנה באמריקה הדרומית.

כמות המשקעים הממוצעת לחודש לא יורדת מ-60 מ"מ. זהו אקלים המאפיין בדרך כלל את הרצועה שבין קווי הרוחב 5-10° (צפון ודרום). בחלק מהאזורים של חוף מזרחי, יכול האקלים להגיע גם עד לקו רוחב 25°. אקלים זה מתאפיין במערכת של לחץ נמוך לאורך כל השנה, ולכן לא קיימות למעשה עונות.

עונתיות

באזור החוף הצפון מערבי של דרום אמריקה למשל, בין אקוודור לקוסטה ריקה, מזג האוויר זהה פחות או יותר לכל אורך השנה. במקומות אחרים, כגון בפאלמבאנג שבאינדונזיה, התקופות שבהן השמש "גבוהה" יותר והימים ארוכים יותר הן גם גשומות יותר. במקומות כמו בסיטיאוון שבמלזיה הימים הקצרים והחשוכים יותר הם גם גשומים יותר.

ישנם מספר אזורים המתאפיינים באקלים טרופי, אף על פי שאינם באזור המוגדר כרצועה הטרופית. הם מצויים כמעט אך ורק בחצי הדרומי של כדור הארץ. למשל, העיר סנטוס בברזיל, מיאמי בארצות הברית ומפלי האיגואסו בברזיל, ארגנטינה ופרגוואי.

התופעה של "אי-עונתיות" באזורים טרופיים מתייחסת בעיקר לכך שאין הבדלים משמעותיים באורך הימים ובטמפרטורה הממוצעת במשך השנה. אולם, למעשה, כן קיימת עונתיות, בצורה של תהליכים מחזוריים החלים מדי שנה. צמחים, בעלי חיים ובני אדם מגיבים לעונות השנה המתחלפות, גם אם לכאורה קשה יותר להבחין בתחלופה הזו, כיוון שהיא לא באה לידי ביטוי בדרכים המוכרות, של שינוי טמפרטורות ומשקעים.

אקלים מונסון טרופי

סוג זה של אקלים נפוץ בעיקר בדרום אסיה ובמערב אפריקה, והוא מושפע מרוחות מונסון שמשנות כיוון בהתאם לעונות השנה. האקלים הזה מתאפיין בחודש אחד שהוא היבש ביותר (מתרחש כמעט תמיד בסביבות היום הקצר ביותר בשנה), עם פחות מ-60 מ"מ של משקעים, אך יותר מ ([25/סך הכול משקעים לשנה במ"מ]100−). זהו האקלים המאפיין למשל את קונאקרי, בירת גינאה, ואת צ'יטגונג בבנגלדש.

מצב נוסף שבו נוצר אקלים מסוג זה הוא, כאשר רוחות מזרחיות גורמות למספיק ממטרים בזמן חודשי "החורף" על מנת למנוע מהאקלים להפוך לאקלים טרופי של עונה רטובה ועונה יבשה. זהו המקרה למשל בג'קרטה שבאינדונזיה וכן בנסאו, בירת האיי הבהאמה.

אקלים רטוב ויבש, אקלים סוואנה

בסוגי האקלים הללו יש עונה יבשה מובהקת, כאשר בחודש היבש ביותר יש פחות מ-60 מ"מ של משקעים וגם פחות מ ([25/סך הכול משקעים לשנה במ"מ]100−). כמה מקומות המתאפיינים באקלים כזה הם: בנגלור שבהודו, וראקרוס שבמקסיקו וטאונסויל שבאוסטרליה.

מרבית המקומות בהם שורר אקלים מסוג זה נמצאים מעט מחוץ לגבולות האזור הטרופי, אך במקרים מסוימים גם מקומות בצידו הפנימי של הגבול הם בעלי אקלים כזה. למעשה, בחוף הקאריבי, מזרחית למפרץ אוראבה, לאורך גבול קולומביה-פנמה ועד לדלתה של נהר האורינוקו, על האוקיינוס האטלנטי (סך הכול כ-4,000 ק"מ), יש תקופות יבשות ארוכות, שמתאפיינות בגשם מועט ולא צפוי. למשל האזורים גוואחירה וקורו, במערב ונצואלה, שהם חצאי-האי הצפוניים ביותר בדרום אמריקה, מקבלים בממוצע 300 מ"מ משקעים בשנה, והכל בתקופה של חודשיים-שלושה. מצב זהה קיים גם באנטילים הקטנים ובאנטילים הגדולים, ויוצר את "המעגל היבש של הקאריביים". אורכה וחוזקתה של העונה היבשה פוחתים ככל שנכנסים פנימה לכיוון היבשה (כלומר- דרומה). בקו הרוחב של נהר האמזונאס- שזורם מזרחה, קצת דרומית לקו המשווה- האקלים הוא אקלים יער גשם טרופי. מזרחית להרי האנדים, בין האזור היבש והצחיח של החוף הקאריבי ובין האמאזונס הרטוב תמיד, נמצאות הסוואנות (Llanos בספרדית) של האורינוקו, משם לקוח שמו של האקלים.

צמחייה

צמחייה המייחדת את האזור הטרופי היא גידולים אוהבי חום ומים כמו אננס, בננה, גויאבה, מנגו וקוקוס.

צמחיית יער הגשם הטרופי ירוקת עד בגלל התנאים הסביבתיים הקיימים באזור המשווני.

ראו גם

• אקלים סובטרופי
• יער גשם טרופי

קישורים חיצוניים

• קטלוג צמחים טרופיים