אקסלי גאלן-קאללה

אקסלי גאלן-קאללה
Akseli Gallen-Kallela
לידה	26 באפריל 1865; פורי, פינלנד
פטירה	7 במרץ 1931 (בגיל 65); סטוקהולם, שוודיה
שם לידה	Axel Waldemar Gallén
מקום קבורה	בית הקברות הייטניימי
מקום לימודים	אקדמיה ז'וליאן (1889); Gymnasiet Svenska normallyceum (1881); האקדמיה לאמנות יפה בהלסינקי (1884) ;
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	הרומנטיקה, סימבוליזם, לאומנות רומנטית
הושפע על ידי	Sigfrid Keinänen, פרננד קורמה, אדולף פון בקר, Fredrik Ahlstedt, Carl Jahn
יצירות ידועות	The Artist's Mother, Lemminkäinen's Mother, The Defense of the Sampo
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד (1902); מפקד דרגה ראשונה במסדר הוורד הלבן של פינלנד (23 במאי 1928); Cross of Liberty, 3rd Class (1918); מפקד במסדר הוורד הלבן של פינלנד (1919); Ducat Prize (1888); מפקד עם כוכב במסדר אולב הקדוש (1923)
בן או בת זוג	Mary Gallen-Kallela
צאצאים	Kirsti Gallen-Kallela, Jorma Gallen-Kallela
מספר צאצאים	3

אקסלי גאלן-קאללה (בפינית: Akseli Gallen-Kallela;‏ 26 באפריל 1865 – 7 במרץ 1931), היה צייר פיני. ידוע לרוב בשל ציוריו לאפוס הפיני הלאומי, ה"קאלוואלה". עבודותיו נחשבות לצד חשוב בזהות הפינית הלאומית. עשה פיניזציה של שמו מ-Gallén ל-Gallen-Kallela ב-1907.^[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאללה נולד בשם אקסל ואלדמר גאלן (Axel Waldemar Gallén) בפורי, פינלנד למשפחה דוברת שוודית. אביו, פיטר גאלן עבד כשריף במשטרה וכעורך דין. קאללה גדל בטירווה.^[2] בגיל 11 נשלח להלסינקי ללמוד בבית ספר יסודי מכיוון שאביו התנגד לשאיפותו להפוך לצייר. לאחר מותו של אביו בשנת 1879 לקח קאללה שיעור ציור באקדמיה לאומניות של הלסינקי בין השנים 1881–1884. במהלכן גם לקח שיעורים פרטיים בחסותו של אדולף פון בקר (אנ').^[1]

"נוף אור ירח", 1881, ציור השמן הראשון שלו
"ילד ועורב", 1884
"דג נרקב", 1884

פריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1884 עבר לפריז כדי ללמוד באקדמיה ז'וליאן. שם התחבר עם הצייר הפיני אלברט אדלפלט, הצייר הנורווגי, קארל דרנברגר והסופר השוודי אוגוסט סטרינברי.^[1] במהלך תקופה זה נסע הלוך חזור פעמים רבות בין פינלנד לפריז.^[1]

"חיים ומוות", 1884
"חצר פריזאית", 1884
"אשה מבוגרת עם חתול", 1885
"שדרה בפריז", 1885
"בית קפה בפריז", 1886
"חיים כפריים", 1887
"השיעור הראשון", 1887–1889
"חשיפה", 1888
"בסאונה", 1889
"קדחת", 1889
"ילדה בכנסייה הישנה של קאורו", 1889

מארי סלור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1890 נשא לאישה את מארי סלור (Mary Slöör). לזוג נולדו שלושה ילדים. במהלך תקופת ירח דבש שלהם במזרח קרליה החל כבר קאללה לאסוף חומרים עבור איוריו הבאים עבור הקאלוואלה. ציוריו מתקופה זו מאופיינים בסגנון רומנטי כגון הטריפליך של אינו, אף על פי שהשפעת הסימבוליזם ניכרת בכבדות בעבודתיו כבר ב-1894.^[1]

"מדונה", 1891
"אינו" (טריפטיך), 1891
"רועה צעיר מפאנייארבי", 1892
"מפלי מנטיקוסקי", 1892–1894
"פורטרייט של אשת האמן", 1893
"יצירת הסמפו", 1893
"נקר שחור", 1894
Conceptio Artis", 1894"
"סיבליוס כמלחין ה-En Saga‏", 1894
"אד אסטרה", 1894

ברלין ומותה של איפמי מארייטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1894 עבר קאללה לברלין כדי לפקח על תערוכה משותפת של עבודותיו עם יצירותיו של הצייר הנורווגי אדוורד מונק. באותו הזמן קאללה עיצב גם בקתה מפוארת בשם קללה (Kalela) על גדת אגם רואובסי עבור משפחתו. הבקתה נבנתה מעצי אורן על ידי 13 נגרים מקומיים.^[3]^[4]

במרץ 1895 הסתיים טיולו בפתאומיות כאשר קיבל מברק המודיע כי בתו, איפמי מארייטה נפטרה מדיפתריה. רגע זה היווה נקודת מפנה בעבודתו. שכן עד לרגע זה עבודותיו צוירו בסגנון הרומנטי, ולאחר מותה החל קאללה לצייר את עבודותיו בסגנון הרבה יותר אגרסיבי. בין השנים 1896–1899 הוא צייר את מה שנחשבות לעבודותיו המפורסמות ביותר: "הגנת הסמפו", "אמו של למנקיינן", "נקמת יואוקהיינן" ו"קללתו של קולרבו" כולן עוסקות בקאלוואלה.^[1] במאי 1895 ביקרו קאללה ואשתו בלונדון בכוונה לרכוש מכבש אומנות. תוך כדי ביקורו למד על זכוכיות ויטראז'. בסוף 1897 נסעה המשפחה לפירנצה ולפומפיי, שם למד על פרסקו.^[1]

"פרוטרייט של אדווארד מונק", 1895
"קללה בליל חורפי", 1896
"אמו של האמן", 1896
"הגנת הסמפו", 1896
"אמו של למנקיינן", 1897
"נקמת יואוקהיינן", 1897
"רצח האח", 1897
"מארי תופרת במרפסת של קללה", 1897
"קללתו של קולרבו", 1899
"נוף פברוארי", 1899

התערוכה העולמית של פריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאללה צייר פרסקות עבור הביתן הפיני בהתערוכה העולמית של פריז.^[1] בפרסקו שלו, "אילמרינן חורש את שדה הצפעים" הטמין קאללה מסר פוליטי: אחד הצפעים חובש כתר של שושלת רומנוב.^[5] מוטיב זה מביע את משאלתו של קאללה לעצמאותה של פינלנד במהלך שנות הרוסיפיקציה של המדינה.

התערוכה בפריז הבטיחה את המשך קריירתו של קאללה כאמן מבטיח בפינלנד. ב-1901 הוזמן לצייר את הפרסקו המפורסם, "קולרבו יוצא למלחמה", עבור אולם הקונצרטים של אגודת הסטודנטים של הלסינקי. בין השנים 1901 ו-1903 הוא צייר את ציורי הקיר למאוזוליאום יוסליוס בפורי, לזכר בתו בת ה-11 של התעשיין פריץ ארתור יוסליוס (עם זאת, הפרסקות נפגמו עד מהרה בשל רטיבות, והושמדו כליל בשריפה בדצמבר 1931. יוסליוס הטיל על בנו של קאללה, יורמה לצייר אותם מחדש מהסקיצות המקוריות. השחזור הושלם רגע לפני מותו של יורמה ב-1939).^[1]

ב-1907 עשה פיניזציה לשמו השוודי: Axel Waldemar Gallén ל-Akseli Gallen-Kallela בעל הצליל הפיני.^[1] הרעיון שלו לקאלוואלה הגדולה בן 700 העמודים נוצר במלואו ב-1909 עם פרסום תוכניתו במגזין Valvoja.^[6]

סקיצה של הפרסקו עבור תערוכת פריז "אילמרינן חורש את שדה הצפעים", 1899
שטיח קיר שעוצב על ידי קאללה
"אביב", 1900 לערך
"קולרבו יוצא למלחמה", 1901
"על יד נהר טואונלה", 1903
"אגם קייטלה", 1905
"גניבת הסמפו", 1905
"עזיבתו של ויינמויינן", 1906
"מרבצו של השונר", 1906
"ביל-בול, כרזה לקמעונאי רכב", 1907

קניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1908, מתוך מחשבה על חידוש, עברו קאללה ומשפחתו לפריז. עם זאת, העיר והסגנון החדש שנהיה פופולרי באומנות לא הרגישו מסבירי פנים כפי שהוא קיווה, ולכן במאי 1909 עברו רחוק יותר לניירובי, קניה. הוא היה האמן הפיני הראשון שצייר דרומית לסהרה. זמן תקופתו בקניה הסתכם במעל 150 יצירות אקספרסיוניסטיות. אף על פי שמבחינה אמנותית הציורים בעלי איכות משתנה, הצבעים והסינרגיה שלהם נחשבים יוצאי דופן. המשפחה חזרה לפינלנד בפברואר 1911.^[1] בין השנים 1911 ו-1913 הוא תכנן ובנה סטודיו ובית למשפחתו בטרבספאה, כ-10 ק"מ מצפון-מערב למרכז הלסינקי.

"האוקניאדות", 1909
"בית קפה בפריז", 1909
"שלד גמל", 1909
חסר שם, 1909
"אישה משבט הקיקויו", 1909
"פורטרייט של קנסואה", 1909–1910
"קרנפים ועצי חלבלוב", 1909–1910
"היפופוטמים בנהר הטאנה", 1910
"הומו ויקטור", 1910
"אלמוגן בפריחה", 1910

מלחמת האזרחים הפינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפחה חזרה מטרבספאה לקללה ב-1915 כדי להימלט ממהומות מלחמת העולם הראשונה. כמה שנים מאוחר יותר ב-1918, קאללה ובנו יורמה השתתפו בלחימה בחזית מלחמת האזרחים הפינית. כאשר שמע על כך ראש ההגנה, קארל מנרהיים, הוא הזמין את קאללה לעצב את הדגלים, העיטורים הרשמיים והמדים עבור פינלנד העצמאית החדשה. עבור הדגל הציע קאללה דגל צלב לבן-כחול, עם צבעים הפוכים (צלב לבן על רקע כחול), אך העיצוב נחשב דומה מדי לדגל שוודיה ובמיוחד לדגל יוון של אותה תקופה. בשנת 1919 הוא מונה לשליש אישי של מנרהיים.^[1]

"קללה בסתיו", 1915
"האוהבים", 1906–1917
"פורטרייט של מארי", 1917
"קריסטי מנגנת בצ'לו", 1917
"קולרבו אכול החרטה", 1918
"למנקאיינן על יד נהר האש", 1920

טאוס, ניו מקסיקו וחיים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1923 עבר לארצות הברית, לשם עברה גם משפחתו אחריו בסתיו 1924. הוא בילה לראשונה בשיקגו, ותערוכה של עבודותיו הוצגה בכמה ערים. בשיקגו הוא התרשם מאמנות אינדיאנית ועבר לטאוס, ניו מקסיקו, למושבת האמנות שם כדי ללמוד אותה יותר. במהלך תקופה זו הוא גם החל לשרטט את "הקאלוואלה הגדולה" בפירוט רב יותר. במאי 1926 חזרה המשפחה לפינלנד. שנתיים מאוחר יותר ב-1928, צייר את ציורי הקיר המתארים את הקאלוואלה בלובי של המוזיאון הלאומי של פינלנד יחד עם בנו יורמה. בשנת 1930 חתם על הסכם לצייר פרסקו ענק עבור בנק קנסאליס-אוסאקה-פאנקי, אך ב-7 במרץ 1931 מת לפתע מדלקת ריאות בסטוקהולם כשחזר מהרצאה בקופנהגן.^[1]