אקסל פון פרשן הבן

אקסל פון פרשן הבן
Hans Axel von Fersen

הרוזן אקסל פון פרשן, לבוש בגלימות של חבר במועצה המלכותית של שוודיה, ועונד אותות של מסדרי אבירות שונים (1800)
לידה	4 בספטמבר 1755 Jakob and Johannes parish, שוודיה
פטירה	20 ביוני 1810 (בגיל 54) סטוקהולם, שוודיה
שם לידה	Hans Axel von Fersen
מדינה	שוודיה
השכלה	אוניברסיטת בראונשווייג לטכנולוגיה
תארים	רוזן
השקפה דתית	לותרניזם
בנות זוג	מארי אנטואנט מארי אנטואנט אלינור סאליבן
פרסים והוקרה	המסדר המלכותי של השרפים (14 בנובמבר 1800) אגודת הסינסינטי מסדר החרב - מפקד הצלב הגדול (26 בנובמבר 1798) אביר מסדר הכבוד הצבאי הצרפתי (1781)
מפקד רגימנט 1783–1791 (כ־8 שנים)
שירות ביטחוני
דרגה	מייג'ור גנרל
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות של ארצות הברית

הַנְס אַקְסֶל פוֹן פֶרְשֶׁן (בשוודית: Hans Axel von Fersen; 4 בספטמבר 1755 – 20 ביוני 1810), הידוע גם כאקסל פון פרשן הבן וכאקסל דה פרסן (Axel de Fersen) בצרפת, היה רוזן שוודי, קצין צבא, איש חצר, שגריר, מרשל ולורד של הממלכה . הוא זכה לפרסום בינלאומי בשל קשריו ההדוקים עם מלכת צרפת מארי אנטואנט ומעורבותו הבולטת במהפכה הצרפתית.

פרשן, שנולד לאחת ממשפחות האצולה העשירות והמשפיעות ביותר בשוודיה, גדל בסביבה שעוצבה על ידי התרבות הצרפתית ומסורות חצר המלוכה הצרפתי. הוא זכה לחינוך צבאי מקיף, סייר רבות ברחבי אירופה, ושירת כשליש בצבא צרפת במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית. הוא זכור בעיקר בשל מערכת היחסים הקרובה והשנויה במחלוקת לעיתים קרובות שלו עם מארי אנטואנט, אשר כמה היסטוריונים סבורים שכנראה התפתחה לרומן רומנטי. פרשן הפך לאיש סודם המהימן של בני משפחת המלוכה הצרפתית ומילא תפקיד מפתח בארגון וביצוע ניסיון בריחתם לווארן שנכשלה ביוני 1791.

לאחר פרוץ המהפכה הצרפתית והוצאתה להורג של משפחת המלוכה , המשיך פרשן לשמש כדיפלומט מטעם המלכים גוסטב השלישי וגוסטב הרביעי אדולף משוודיה, ופעל לשימור הקשרים עם המונרכיה הצרפתית ולתמיכה ברסטורציה שלה. עם שובו לשוודיה בשנות ה-90 של המאה ה-18, הוא החזיק במספר תפקידים בכירים, כולל מרשל הממלכה ונשיא אוניברסיטת אופסלה. חייו באו אל קיצם האלים ביוני 1810, כאשר נרצח בלינץ' על ידי המון בסטוקהולם בעקבות שמועות שווא שקשרו אותו למותו הפתאומי של קרל אוגוסט , נסיך הכתר של שוודיה. חקירות שנעשו אחר כך ניקו אותו מכל חשד, והוא זכה לקבורה מכובדת. חייו של פרשן – ובמיוחד קשריו עם מארי אנטואנט – תוארו בהרחבה ביצירות היסטוריות ובדיוניות, כולל סרטים, סדרות טלוויזיה והפקות תיאטרון.

ביוגרפיה

ייחוסו וראשית חייו

אקסל פון פרשן נולד ב-1755 לפילדמרשל אקסל פון פרשן האב ולרוזנת הדוויג קתרינה דה לה גרדי . הוא היה אחיינה של אווה אקבלד ונכדו של הגנרל הנס ריינהולד פון פרשן . אקסל היה השני מבין ארבעה ילדים; היו לו שתי אחיות, הדוויג אלאונורה פון פרשן וסופי פיפר , ואח אחד, פביאן פון פרשן . שתי בנות דודתו, אולריקה פון פרשן וכריסטינה אוגוסטה פון פרשן , היו גבירות שרת שוודיות ונשות חברה מובילות בתקופה הגוסטביאנית .

אקסל פון פרשן בצעירותו

אבותיו של פרשן הגיעו מאסטוניה לשוודיה בתקופת מלחמת שלושים השנים, שהתרחשה מ-1618 עד 1648. המשפחה עשתה לעצמה שם במהלך שנות שלטונם של כריסטינה, קרל העשירי גוסטב וקרל האחד עשר. ב-1735, רכשה משפחת פרשן את ארמון סטניניה , המשקיף על מלארן, אגם מחוץ לסטוקהולם. אביו של פרשן, המנהיג הפרלמנטרי בפועל של מפלגת הכובעים , היה האיש בעל ההשפעה הפוליטית הרבה ביותר בשוודיה באותה תקופה וגם אחד העשירים בממלכה.

אקסל הצעיר הושפע מהתרבות הצרפתית, בין היתר הודות לשירותיו של אביו עבור לואי החמישה עשר. תחת המורה הפרטי מילדותו, למד פרשן מספר שפות כולל צרפתית, לטינית, אנגלית, גרמנית ואיטלקית. חינוכו המאוחר יותר היה בעיקרו צבאי.

הטיול הגדול (1771–1775)

ב-3 ביולי 1770, ערך פרשן את מסעו הראשון מחוץ לשוודיה מתוך כוונה לראות את העולם ולסיים את לימודיו באקדמיות צבאיות, כולל בבראונשווייג, טורינו, שטרסבורג ולינבורג. באוקטובר 1771, הוא עבר דרך שווייץ ובעיירה פרנה הוא פגש את הפילוסוף וולטר.

בנובמבר 1772, המשיך פרשן לטורינו, איטליה, שם ביקר את המלך קרלו אמנואלה השלישי. בינואר 1774 לקחו אותו מסעותיו לצרפת, שם הוא חלק כבוד למלך המכהן, לואי החמישה עשר, ולפילגשו, מאדאם דו בארי. בעודו בוורסאי הוא נכח בטקס של מסדר רוח הקודש . קצת יותר משבוע לאחר מכן, פגש פרשן את מארי אנטואנט, אז דופין , בפעם הראשונה:

הדופין שוחחה איתי במשך זמן רב מבלי שידעתי מי היא; לבסוף כאשר היא זוהתה, כולם נדחקו סביבה והיא פרשה לתא בשעה שלוש: אני עזבתי את הנשף.

— היומן של פון פרשן

פרשן החליף כנראה את אביו בשנת 1774 כמאהב של אווה לוון .

פרשן המשיך את הטיול הגדול בנסיעה לאנגליה שם שהה במשך כארבעה חודשים ופגש את המלך ג'ורג' השלישי והמלכה שארלוט. בתחילת 1775, חזר פרשן לשוודיה, שם נשאר במשך כשלוש שנים, ושירת תחת מלכו, גוסטב השלישי.

מארי אנטואנט

בשלהי קיץ 1778, נסע פרשן לנורמנדי עם חברו, הברון דה סטדינק , כדי לראות מחנה צבאי גדול תחת פיקודו של הדוכס דה ברויי . מלבד עניינים צבאיים, הם זכו לארוחת ערב וריקודים בהשתתפות הקצינים ונשותיהם. פרשן חלק מאוחר יותר כבוד למשפחת המלוכה הצרפתית בפעם הראשונה מאז הטיול הגדול שלו יותר משלוש שנים קודם לכן:

26 באוגוסט: "ביום שלישי שעבר נסעתי לוורסאי כדי להיות מוצג בפני משפחת המלוכה. המלכה המקסימה אמרה כשראתה אותי, 'אה! הנה מכר ותיק'. שאר בני המשפחה לא אמרו לי מילה".

8 בספטמבר: "המלכה, שהיא הנסיכה היפה והחביבה ביותר שאני מכיר, הואילה בטובה לשאול עליי לעיתים קרובות; היא שאלה את קרויץ מדוע לא הלכתי למסיבות הקלפים שלה בימי ראשון; וכששמעה שכן הלכתי ביום ראשון אחד כשלא הייתה מסיבה, היא שלחה לי מעין התנצלות. ההיריון שלה מתקדם ודי בולט".

19 בנובמבר: המלכה מתייחסת אליי בטוב לב רב; אני מרבה לחלוק לה כבוד במשחקי הקלפים שלה, ובכל פעם היא נושאת בפניי נאומים קטנים המלאים ברצון טוב. מכיוון שמישהו סיפר לה על המדים השוודיים שלי, היא רצתה לראות אותי בהם; אני אמור ללכת ביום חמישי לבוש כך, לא לחצר, אלא לדירות המלכה. היא הנסיכה החביבה ביותר שאני מכיר."

— היומן של פון פרשן

מעונה האישי של מארי אנטואנט, הטריאנון הקטן, היה בשטח ארמון ורסאי. בניגוד לוורסאי, הלבוש והנימוסים בטריאנון הקטן היו פשוטים ומעשיים; אורחיה הוזמנו באופן אישי וזכו ליחס שווה, כחברים. אף על פי כן, החגיגות הפרטיות גרמו לעיתים קרובות לקנאה בקרב אלו שהודרו מהן.

מלחמת העצמאות של ארצות הברית

בשנות ה-70 של המאה ה-18 החלה מלחמת העצמאות של ארצות הברית. צרפת הכריזה רשמית מלחמה נגד "אויבתה הטבעית" (בריטניה הגדולה) בפברואר 1778, אך רק בשנת 1780 נשלחו כוחות צרפתיים לאמריקה.

פרשן הבטיח לעצמו את משרת השליש של הגנרל רושאמבו, מפקד המשלחת. ב-4 במאי 1780, הם הפליגו מברסט. כמעט חודשיים לאחר מכן, נחתו הצרפתים במפרץ נאראגאנסט בניופורט, רוד איילנד, והקימו מחנה עד יוני של השנה הבאה. באמצע ספטמבר 1780, ליווה פרשן את רושאמבו לפגישה עם הגנרל האמריקאי ג'ורג' וושינגטון בהרטפורד, קונטיקט. עם פגישתו עם וושינגטון, העיר פרשן:

יש לו הילה של גיבור; הוא קר מאוד, מדבר מעט, אך מנומס ואדיב. ארשת של עצב שוררת על פניו, שאינה הולמת אותו, והופכת אותו למעניין יותר.

— היומן של פון פרשן

לאחר שבילה 11 חודשים בניופורט בחוסר מעש מוחלט, החל רושאמבו בצעדה ב-12 ביוני 1781, כדי לחבור לצבאו של וושינגטון בפיליפסבורג על ההדסון. ב-15 באוגוסט, הוטל על פרשן להעביר מכתב מרושאמבו לרוזן דה בארה , שהמתין לאות להצטרף לצי של הרוזן דה גראס במפרץ צ'ספיק. בתחילת ספטמבר, הביס דה גראס את הצי הבריטי בקרב צ'ספיק, ועד סוף החודש וושינגטון כיתר את קורנווליס ביורקטאון. ב-19 באוקטובר נכנעו הבריטים, מה שהחיש את סיום המלחמה.

פרשן בילה את החורף בוויליאמסבורג עם צבא צרפת. בציפייה למלחמת האזרחים האמריקנית כמעט 80 שנה מאוחר יותר, העיר פרשן שהוא כנראה לא יופתע לראות את וירג'יניה נפרדת משאר המדינות בשלב מסוים בשל מתח ה"אריסטוקרטיה" הנפוץ שם בניגוד למדינות הצפון. בדצמבר 1782, הפליגו הצרפתים לאיי הודו המערבית ולוונצואלה, אך הגיעה אליהם השמועה על חתימת הסכם השלום והספינות פנו חזרה לצרפת. פרשן הגיע חזרה לצרפת ביוני 1783.

השנים שקדמו למהפכה הצרפתית (1783–1787)

בעקבות סיום פעולות האיבה, חתמו ארצות הברית ושוודיה על הסכם ידידות ומסחר . לפרשן הוענק עיטור מסדר סינסינטי על ידי וושינגטון, אף על פי שנאסר עליו על ידי המלך שלו לענוד מדליה שהושגה בלחימה במלחמה רפובליקנית.

בשנת 1783, ביקש גוסטב השלישי מפרשן להצטרף אליו לגרמניה כקפטן המשמר . גוסטב תכנן לצאת למלחמה נגד דנמרק, והיה בסיור ברחבי היבשת כדי להבטיח סיוע ממדינות אחרות. גוסטב קידם את פרשן לקולונל-כבוד בצבא שוודיה, לאביר של מסדר החרב , וללוטננט קולונל של חיל הפרשים הקלים של המלך. גוסטב גם השתמש בהשפעתו כדי לשכנע את לואי למנות את פרשן לקולונל הבעלים של רגימנט החי"ר של צבא צרפת, הרויאל-סוודואה . לואי מינה את פרשן גם לסגן קולונל של רגימנט רויאל דה-פון ולאביר של מסדר ההצטיינות הצבאית .

ב-7 ביוני 1784, חזר פרשן לוורסאי עם גוסטב, שחתם על ברית עם צרפת ב-19 בחודש. ב-27 ביוני, הוזמנו גוסטב ושאר פמלייתו לטריאנון הקטן. פרשן ישב בתא המלכותי לצד מארי אנטואנט. חודש לאחר מכן חזר פרשן לשוודיה, והטיל על עצמו את המשימה להשיג כלב עבור מארי אנטואנט, שלו קראה אודין.

פרשן חילק את זמנו בין פריז, ורסאי, והרגימנט החדש שלו בוואלנסיין. במהלך תקופה זו, התרחשה פרשת שרשרת היהלומים, ורק חודשים ספורים לאחר מכן נעצר הקרדינל דה רואן, מה שהביא את הפרשה לידיעת הציבור. פרשן כתב לאביו בספטמבר שכולם מאמינים שהמלכה (מארי אנטואנט) שיטתה במלך. באוגוסט 1786, הודיע לבסוף שר האוצר רוזן דה קאלון ללואי השישה עשר על מצבו הנואש של אוצר המדינה הצרפתי, ועד סוף השנה הוכרז כי תתכנס אספת הנכבדים כדי לדון באמצעים עתידיים.

המהפכה הצרפתית

בסוף פברואר 1787, התכנסה אספת הנכבדים. פרשן השתתף בנעילת היום האחרון של אותה פגישה, ותיאר את הכינוס כ"מרשים". פרשן הופקד בחשאי, על ידי גוסטב השלישי, על תפקיד שליח מיוחד למלך ולמלכת צרפת. כמה מגעים דיפלומטיים רגישים בין שוודיה לצרפת נוהלו, לא דרך השגרירות השוודית, אלא דרך פרשן. כדי להיות קרוב יותר לפריז, הוא עבר לבית באוטיי שהושאל מהרוזן אסטרהאזי.

באביב 1788, הצטרף פרשן לגוסטב במערכה הפינית של האחרון נגד רוסיה כלוטננט קולונל של משמר הסוסים המלכותי, אך עד דצמבר 1788, פרשן היה שוב עם הרגימנט הצרפתי שלו בוואלנסיין כדי לחזות בבאות:

מוחותיהם של כל האנשים תוססים. לא מדברים על שום דבר מלבד חוקה. הנשים בייחוד מצטרפות להמולה, ואתה יודע כמוני איזו השפעה יש להן במדינה הזו. זו מאניה, כולם מנהלים ויכולים לדבר רק על קדמה; המשרתים בחדרי ההמתנה עסוקים בקריאת החוברות שיוצאות לאור, עשר או שתים עשרה ביום, ואני לא יודע איך מכבשי הדפוס מסוגלים לעשות את העבודה.

— היומן של פון פרשן

ב-2 במאי 1789, התכנסה לבסוף אספת המעמדות. פרשן ישב באחד מהתאים של אולם המנו-פלזיר ב-5 במאי, כאשר לואי קרא את נאום הפתיחה שלו. עם זאת, תוך זמן קצר, המעמד השלישי כינון את עצמו מחדש כ"האספה הלאומית", בטענה ששלושת המעמדות אינם אלא חלוקה שרירותית של גוף אחד. עד סוף יוני, המלוכה תגברה את ריכוז הרגימנטים שלה סביב הבירה, לכאורה כדי לשמור על הסדר בפריז ובסביבתה, אף על פי שרבים האמינו שהכוחות יופנו נגד המעמד השלישי הסורר. פרשן כתב:

הם הביאו כ-12,000 עד 15,000 חיילים לסביבת ורסאי, לה מואט, מדון, וכו'. מה שהכי חמור הוא שהם אינם בטוחים בחייל הצרפתי, והם נאלצים להעסיק זרים עד כמה שאפשר.

— היומן של פון פרשן

ב-14 ביולי 1789, הותקפו האינווליד והבסטיליה ונכבשו, וב-16 ביולי, פרשן היה בוורסאי עם המלך והמלכה כדי לדון כיצד למנוע את המהפכה הממשמשת ובאה בפריז. לאחר דיונים רבים, החליט לואי לנסוע לפריז עם אנשי המשמר כדי להפגין את רצונו הטוב האישי כלפי המהפכה. הנסיכה דה למבל (אשר בשנת 1792 תקפח את חייה בטבח ספטמבר ) תיארה את הסצנה:

אך ברגע שהמלך עזב את החדר, היה זה כל מה שהרוזן דה פרשן, הנסיכה אליזבת, וכולנו יכולנו לעשות כדי לאושש [את המלכה] מעוויתות אלימות ביותר. לבסוף, כשחזרה לעצמה, היא פרשה ... ובמקביל ביקשה מפרשן לעקוב אחר [לואי] לאוטל דה ויל. שוב ושוב היא התחננה בפניו, בלכתה, במקרה שהמלך ייעצר, לעניין את כל שרי החוץ להתערב למען שחרורו.

פרשן עקב אחר לואי לבירה והגיע בזמן כדי לראות את לואי לוקח את הקוקדה הלאומית מראש העירייה, ז'אן סילבן באיי, ושם אותה על כובעו. ב-8 באוגוסט נחקקו החלטות אוגוסט, שביטלו היבטים רבים של המלוכה, כולל מעשרות ותארים תורשתיים. פרשן כתב מוואלנסיין:

מהומות מתרחשות בכל ערי הממלכה ... עד עכשיו הכל מסתכם בפריצה למשרדי המס ופתיחת בתי הכלא, שכן המעמד הנמוך ביותר של האוכלוסייה הוא שעושה את חוסר הסדר. הבורגנות חומשה מיד וזה עזר מאוד להחזיר את השקט. הייתה לנו מהומה קטנה משלנו כאן אבל הכל נגמר. עכשיו הנבלים הבטלנים התפזרו על פני מחוזות הכפר; הם בוזזים, או מטילים מיסים על כל המנזרים והטירות. צדים אותם בכל מקום, ואתמול, במקום אחד, לכדנו 119; נראה שיילכדו עוד רבים ... חוסר הסדר גובר ברחבי המדינה. ל[מיליציה החדשה בפריז] יש שכר טוב יותר מאשר ברגימנטים שלנו ואין אמצעים שלא מופעלים כדי לפתות אותם. נאמר ש... היו, מאז 13 ביולי, 12,750 עריקים, מבלי לספור את אנשי המשמר הצרפתי. סמכותו של המלך מחוסלת לחלוטין, וכך גם זו של הפרלמנטים ושופטי השלום. אספת המעמדות עצמה רועדת מפני פריז, והפחד הזה משפיע מאוד על דיוניה.

— היומן של פון פרשן

חודשים לאחר מכן, עם התפשטות המהפכה לשאר חלקי המדינה והתפרקות הצבא המלכותי, הובא רגימנט פלנדריה לוורסאי כדי להחליף את אנשי המשמר הצרפתי שמרדו. שומרי ראשו של המלך החליטו לארח ארוחת ערב של אחווה עבור הרגימנט, ופרשן השתתף. אף על פי שהיו להם הסתייגויות בהתחלה, המלך והמלכה הופיעו לקראת הסוף. משתה זה, עם זאת, סיפק דלק לצעדת הנשים על ורסאי ארבעה ימים לאחר מכן, כאשר נפוצו שמועות שהטריקולור (הקוקדה) נרמס במשתה. פרשן היה בוורסאי כדי לחזות בצעדה.

בבוקר 6 באוקטובר 1789, עשה המון חמוש את דרכו אל דירות המלוכה. שניים משומרי הראש המלכותיים נהרגו לפני שהמשמר הלאומי החזיר את הסדר על כנו. כדי להרגיע את המפגינים, הסכים לואי לצאת למרפסת של ה"קור דה מרבר" (חצר השיש) ולומר להמון שהוא יחזור איתם לפריז. פרשן מגולל את העזיבה ביומניו:

הייתי עד לכל זה וחזרתי לפריז באחת מכרכרות פמליית המלך: היינו שש שעות וחצי בדרך [לפריז]. שאלוהים ישמור אותי מלראות אי פעם שוב מראה כה מעציב כמו זה של אותם יומיים.

— היומן של פון פרשן

הבריחה לווארן

מצבה של משפחת המלוכה הפך לנואש הרבה יותר ב-18 באפריל 1791, כאשר נמנע מהם לנסוע לסן-קלו כדי להשתתף במיסה על ידי המון עוין גדול. תוכניות בריחה הועלו קודם לכן בין הרוזן דה מירבו לבין פרשן, אך מותו של מירבו ב-2 באפריל 1791 שם קץ לדיון זה. בעקבות הנסיעה שבוטלה לסן-קלו, פרשן חידש תוכניות אלו במרץ. ביוני, הוא רכש ברלין (כרכרה) ונסע בה לחצר במעונה של אלינור סאליבן , שהייתה המאהבת שלו, ברחוב קלישי בפריז. הבריחה תוכננה להתקיים ב-20 ביוני, במקביל לחילופי משמר מסוימים.

בשעה 23:15 הובאו ילדי המלך החוצה ללא קושי. בשעה 23:45 הופיעה אחותו של המלך, הנסיכה אליזבת, ובעקבותיה לואי עצמו. חצי שעה לאחר מכן הם עדיין חיכו למארי אנטואנט. אולם, היא יצאה החוצה באותו זמן שבו הופיעה כרכרתו המוארת בלפידים של המרקיז דה לה פאייט, שהיה אחראי למשמורת משפחת המלוכה, עם כמה מאנשיו. מארי אנטואנט הצליחה להסתתר ומשפחת המלוכה חמקה.

פרשן נהג בכרכרה, תחילה מכיכר קרוזל לפורט סן-מרטן , ואז אל מחסום סן-מרטן שם עברו לכרכרת הברלין. פרשן המשיך לנהוג עד בונדי , כ-11 קילומטרים מפריז, שם המתינו להם המשרתות של המלכה וקבוצה רעננה של סוסים. משפחת המלוכה נסעה בדרך הדואר ופרשן נסע בדרך שונה ללה בורז'ה.

משפחת המלוכה הגיעה לווארן ב-22 ביוני בסביבות השעה 23:00, אך כאן הם התגלו ולבסוף הוחזקו במעצר עד שהגיעו כוחות מטעם הוועידה הלאומית. הם עזבו את וארן מוקפים ב-6,000 אזרחים חמושים ואנשי המשמר הלאומי. לאחר שהותיר מאחוריו הצהרה ארוכה שהוקראה ופורסמה בכל העיתונים בהיעדרו, לואי עצמו הפך את השמירה על העמדת הפנים שהוא "נחטף" לבלתי אפשרית.

מלחמה נגד צרפת (1791–1793)

עוד לפני שמשפחת המלוכה חזרה לפריז, התגלה שפרשן היה אחד האנשים שאפשרו את בריחתם, והוצא נגדו צו מעצר. פרשן עזב את צרפת ובקובלנץ יצר קשר עם הרוזן ד'ארטואה, הנסיך הגולה, ועם שארל אלכסנדר דה קאלון, המבקר הכללי לשעבר; יחד הם רקמו תוכניות כדי לשכנע את המעצמות האירופאיות האחרות להכריז מלחמה על צרפת. בבריסל, פיתח פרשן טכניקת סטגנוגרפיה לכתיבה עם מארי אנטואנט.

מ-2 עד 14 באוגוסט, היה פרשן בווינה כדי לדון במצב עם אחיה של מארי אנטואנט, לאופולד, כעת קיסר. ב-27 באוגוסט 1791 הוצאה הצהרת פילניץ מארמון פילניץ ליד דרזדן; היא הכריזה על התמיכה המשותפת של האימפריה הרומית הקדושה ופרוסיה במלך לואי השישה עשר נגד המהפכה אך התנתה שאוסטריה תצא למלחמה רק אם שאר מעצמות אירופה ילכו בעקבותיהן למלחמה, מה שבנקודת זמן זו כנראה לא היה קורה. פרשן כתב:

אני יכול לראות בבירור שהם גוררים את הדברים בכוונה כדי למנוע ממלך שוודיה לשלוח חיילים השנה; הם חוששים מפעילותו, וגם שהוא עשוי לפקד באופן אישי. הם רוצים להימנע מלפעול, או לחלופין לפעול לבד אם יהיה צורך בכך. שום דבר לא נעשה; הדרישות לא נשלחו, אף על פי שהם מבטיחים לי שהחיילים יצעדו מיד ... אני רואה תוכנית מגובשת היטב לעשות רק דברים של מה בכך במהלך החורף, לנסות להטליא את העניינים לעת עתה, ולא לפעול עד האביב, וגם אז לא אלא אם זה הכרחי לחלוטין.

— היומן של פון פרשן

ב-16 במרץ 1792, נורה גוסטב השלישי באופרה המלכותית השוודית בסטוקהולם, ומת כמעט שבועיים לאחר מכן. בשוודיה, אחיו הצעיר של גוסטב, הדוכס קרל, הפך לעוצר לגוסטב הרביעי אדולף הקטין. ב-20 באפריל, הכריזה צרפת מלחמה רשמית על אוסטריה, ופלשה לארצות השפלה האוסטריות. ב-20 ביוני הותקף ארמון טווילרי על ידי המון רב, ולואי נאלץ לחבוש מצנפת חירות אדומה ולהרים כוסית לבריאות תושבי פריז והאומה. שלושה ימים לאחר מכן הצליחה מארי אנטואנט להוציא מכתב מוצפן לפרשן: "חברך נמצא בסכנה הגדולה ביותר. מחלתו מתקדמת נורא ... ספר לקרוביו על מצבו האומלל".

ב-7 בנובמבר, בעקבות הניצחון הצרפתי בקרב ז'מפ, כתב פרשן מבריסל:

ברטיי בא לספר לי שהאוסטרים הובסו לפני מונס ... שהנסיגה מבריסל הוחלטה ... בשעה תשע החדשות פורסמו; התדהמה והפחד היו כלליים; לא נראה דבר מלבד אנשים שמתרוצצים בחיפוש אחר אמצעים לברוח. במשך יומיים היו הוראות לא לתת סוסי דואר ללא אישור ... כל הדרך ממונס הייתה מכוסה בציוד מלחמה ועגלות עם פצועים.

— היומן של פון פרשן

ב-21 בינואר 1793 נערף ראשו של לואי השישה עשר בגיליוטינה בכיכר המהפכה. פרשן שמע את החדשות בזמן ששהה בקלן: "קיבלתי אמש בשעה 10:30, מהארכיבישוף של טור, את הפרטים העצובים על מות מלך צרפת". ב-1 בפברואר, צרפת הכריזה מלחמה רשמית נגד בריטניה הגדולה והרפובליקה ההולנדית, אך המגמה התהפכה במהירות נגד הצרפתים בהולנד. הגנרל הממונה על הצבא הצפוני, דומורייה , הובס ב-18 במרץ בנירווינדן ובלוון. ב-18 במרץ, פרשן הצליח להיפגש איתו:

נאבקנו לעבור דרך קהל של אנשים ומצאנו אותו בחדר תחתון, חלונותיו נצורים על ידי האנשים בחוץ. הוא היה לבד עם שלושה שלישים. הוא זיהה את סימולין [שגריר רוסיה בצרפת]; אמרתי את שמי; הוא החמיא לי, ואמר שהוא היה צריך להכיר אותי לפי פניי הנאות ... בסך הכל, מצאתי אותו צרפתי אמיתי, יהיר, בטוח בעצמו, פזיז; עם הרבה אינטליגנציה ומעט שיקול דעת. תוכניתו נכשלה בשל עודף ביטחון בכוחו ובהשפעתו על הצבא.

— היומן של פון פרשן

ב-2 באוגוסט הועברה מארי אנטואנט לקונסיירז'רי בהמתנה למשפטה. במהלך תקופה זו פרשן עדיין ניסה למצוא דרך להציל אותה ואת שאר משפחת המלוכה. ב-11 באוגוסט הוא כתב:

לאחר ששוחחתי עם לה מארק על האמצעים להצלת המלכה, והסכמנו שאין כאלה מלבד לקדם מיד כוח פרשים חזק לפריז - דבר שיהיה קל יותר לעשות כרגע, משום שאין חיילים לפני העיר והאסמים מלאים - הלכתי לדבר עם מרסי על כך, אך תגובתו לרעיון הייתה צוננת לחלוטין ... הוא מאמין שמשפחת המלוכה אבודה ושום דבר לא יכול להיעשות עבורם. הוא אינו חושב שהפלגנים ינהלו משא ומתן.

— היומן של פון פרשן

ב-6 באוקטובר 1793, פרשן ביקר את ז'אן-בטיסט דרואה בבית הכלא סן-אליזבת בתקווה הקלושה לשמוע חדשות שעשויות להיות מועילות. דרואה היה מנהל תחנת הדואר שזיהה את לואי בבריחתו לווארן והצליח להזעיק את הרשויות בזמן כדי לעצור אותם.

מארי אנטואנט הוצאה להורג 10 ימים מאוחר יותר. פרשן שמע את החדשות על כך בזמן ששהה בבריסל:

אף על פי שהייתי מוכן לכך וציפיתי לזה מאז ההעברה לקונסיירז'רי, המציאות שברה אותי. לא היה לי הכוח להרגיש כלום ... חשבתי עליה כל הזמן, על כל הנסיבות הנוראות של סבלה, על הספק שאולי היה לה לגביי, הקשר שלי, העניין שלי. המחשבה הזו עינתה אותי.

— היומן של פון פרשן

שנותיו האחרונות (1793–1810)

אקסל פון פרשן לבוש בגלימות מסדר החרב המלכותי , מיניאטורה משנת 1798 מעשה ידי ניקלאס לפרנסן .

פרשן חזר לשוודיה ב-1791. בשנים הבאות, הוא צפה בהתרחבותה ההולכת וגוברת של האימפריה המהפכנית הצרפתית. בסוף דצמבר 1793, הוא נחשד בשותפות אפשרית בקשירת הקשר של הברון ארמפלט לשלול מהדוכס מסדרמנלנד את העוצרות. כתוצאה מכך, נשללו מפרשן מינוייו הדיפלומטיים ותפקידו כשגריר. בנובמבר 1796, הנסיך גוסטב הוכרז כבגיר והפך למלך גוסטב הרביעי אדולף. עלייתו לשלטון החזירה את פון פרשן ותומכים אחרים של גוסטב השלישי למעמד מועדף בחצר המלוכה. פרשן וחברו הטוב ביותר, הברון טאובה, הפכו לשניים מהיועצים המשפיעים ביותר על המלך הצעיר, והשרישו בו "התנגדות נחרצת לצרפת המהפכנית, יחסים קרובים עם רוסיה, ועוינות כלפי דנמרק, כשהמטרה הסופית היא השתלטות על נורווגיה".

בנובמבר 1797, נכח פרשן בקונגרס השני של רשטאט ופגש את הגנרל נפוליאון בונפרטה.

בזמן שהותו בגרמניה, ערך פרשן נסיעה לקרלסרוהה כדי להבטיח, עבור גוסטב הרביעי אדולף, את ידה של הנסיכה פרדריקה מבאדן, לה נישא גוסטב הרביעי אדולף באוקטובר. בשנת 1799, לאחר שובו של פרשן לשוודיה מגרמניה, הוא מונה לאחד מהלורדים של הממלכה .

בסתיו של אותה שנה, גוסטב הרביעי אדולף הפך מודאג מהאהדה למהפכה הצרפתית בעיר אופסלה. לאחר שסטודנטים באוניברסיטת אופסלה חגגו את שובו של בונפרטה לצרפת ממערכותיו באיטליה, גוסטב הרביעי אדולף מינה את פרשן לנגיד האוניברסיטה. לפי אדלרבת, הדבר היה שקול ל"מינוי מלוכן צרפתי מוצהר למנהל בית הספר של היעקובינים השוודים". באותו חורף התרחש גל מהומות בסטוקהולם, בגטבורג, בנורשפין, בלינשפין , במאלמה ובעיירות שוודיות אחרות בעקבות תחילתו של חורף קשה ורעב. פרשן כתב: "מי יכול לערוב, בהינתן הרוח ששוררת כעת, שלא תהיה התקוממות כללית?".

באפריל, ניסיון לרמות את תזמורת אופסלה כדי שתבצע יצירה המכילה קטע מה"מרסייז" הוביל למשפט וענישה של ארבעה רדיקלים ידועים באוניברסיטה, שאחד מהם פוטר. "משפט המוזיקה" היווה את מכת המוות לרדיקליות של אופסלה.

כאשר הממשלה הייתה כמעט פושטת רגל, ויבולים דלים ומסחר בירידה חתרו תחת מאמציו לפתור את הבעיה ללא פנייה לפרלמנט, גוסטב הרביעי אדולף הכריז באי-רצון על האספה הראשונה של הריקסדאג. הריקסדאג התפזר באמצע יוני אך לא לפני שמספר אריסטוקרטים בולטים ויתרו על מעמדם כאצילים. אף על פי שיצרו סנסציה מדוברת מאוד, הם הותירו למעשה חלל בשדה הפוליטי שיריביהם מילאו.

ב-1801, פרשן מונה למרשל הממלכה. הוא היה כעת הפקיד הבכיר ביותר בחצר שוודיה. בסביבות תקופה זו, אחותו של פרשן, סופי, חזרה לשוודיה מגרמניה והשתלטה על ניהול משק הבית שלו במקום רעיה.

פוליטיקה שוודית ומותו

פון פרשן נרצח על ידי ההמון

בעקבות ההדחה וההגליה של המלך גוסטב הרביעי בשנת 1809, סכסוך סביב ירושת הכתר פילג את האצולה ורבים מהחברה השוודית. פרשן, כעת מרשל הממלכה של שוודיה, היה חבר בולט בסיעה פוליטית (""הגוסטביאנים" ) שתמכה בבנו של גוסטב נגד נסיך הכתר הפופולרי קרל אוגוסט .

ב-28 במאי 1810 מת קרל אוגוסט, מה שהוביל לשמועות לא מבוססות על כך שהורעל, ושפרשן ואחותו סופי היו מעורבים.

הלווייתו הציבורית של נסיך הכתר נערכה ב-20 ביוני 1810. הליבגרדט טיל הסט (Livgardet till Häst, משמר הסוסים) הרכיב את משמר החלוץ בתהלוכה; פרשן, כמרשל הממלכה, ונכבדי חצר אחרים, רכבו בכרכרות לפני ארון הקבורה, בעוד שמאסף התהלוכה הובא על ידי פלוגת פרשים שליוותה את שרידי נסיך הכתר מסקונה. משמר הרגלים צעד בכיכר רידרהוסטורגט . הגנרל איזק סילפברספארה , מפקד חיל המצב של סטוקהולם, הוזהר מפני האפשרות של הפרות סדר, אך ייתכן שהוא בעצמו היה חבר במפלגת החצר שהתנגדה לפרשן. התהלוכה התקדמה לאיטה דרך ההורנסגטאן וכיכר סדרמאלם, והתקבלה באיומים ועלבונות שהופנו לעבר פרשן ברגע שנכנס לעיר.

תחילה הוטחו קללות ולאחר מכן מטבעות נחושת וחפצים שונים אל עבר הכרכרה עד שחלונותיה נופצו; אז איומים פראיים ומטרי אבנים הפכו לרציפים, ולבסוף ברידרהוסטורגט, ברגע שבו המלווים פנו ימינה, קהל עצום חסם את דרכה של כרכרתו של פרשן ... ה[שומרים] נותרו פסיביים בזמן שהאספסוף התיר את רתמות הסוסים, וגרר את פרשן אל מחוץ לכרכרה.

פרשן, במאמץ אלים, הדף לאחור את אחד התוקפים שאחז בו והשתחרר משאר האנשים שנדחקו סביב. הייתה הפוגה רגעית, והקללות הצטמצמו מצעקות למלמולים. פניו של פרשן דיממו במקום שבו אבן חתכה אותן, ועיטוריו נצצו בשמש. השומרים, שהיו אמורים להגן עליו, הביטו בו בסוג של ציפייה סקרנית.

היה זה ברגע זה שגנרל סילפברספארה הגיע לזירה יחד עם יחידה קטנה של חיילים. התערבות זו הכעיסה עוד יותר את הקהל הגדול. פרשן, שהבין שהרשויות לא מתכננות לעשות דבר, הסתובב ומיהר אל הדלת הראשונה שיכול היה למצוא. הקהל התכנס בנקודה זו, וכמה מהם רצו לתוך הבית במרדף אחריו.

זמן קצר לאחר מכן, הופיע אדם אחד בחלון "ובצעקת ניצחון" השליך למטה את גלימתו וחרבו של פרשן, שנתפסו על ידי הקהל הזועם. פרשן נגרר בחזרה אל הכיכר. כפפותיו נתלשו ונזרקו בפניו, ומעילו נקרע ונרמס. סילפברספארה, בניסיון להציל את פרשן, הציע לעצור אותו ולהעמיד אותו למשפט בחצר על רצח נסיך הכתר. ברגע זה, הליווי הרכוב הסתובב ורכב משם. פרשן מת במקום.

בן זמנו של פרשן, הברון גוסטב ארמפלט, הצהיר לאחר מכן:

אדם כמעט מתפתה לומר שהממשלה רצתה לתת לעם קורבן לשחק בו, בדיוק כמו כשזורקים משהו לחיית פרא עצבנית כדי להסיח את דעתה. ככל שאני שוקל את הכל יותר, כך אני יותר בטוח שלאספסוף היה את החלק הקטן ביותר בזה ... אבל למען השם, מה החיילים עשו? איך יכול דבר כזה לקרות באור יום במהלך תהלוכה, כאשר חיילים וליווי צבאי נכחו בפועל?

אקסל פון פרשן מת באותו יום בסטוקהולם כפקיד הבכיר ביותר בשוודיה אחרי המלך; מותו שלח גלי הלם ברחבי המדינה. סיבת המוות נקבעה כ"ריסוק בית החזה" כאשר השוודי-פיני אוטו יוהאן טאנדפלט קפץ בשתי רגליו על חזהו של פרשן.

אחרית דבר

חודשים ספורים לאחר הרצח, פרשן ומשפחתו נוקו מכל חשד הקשור למותו של קרל אוגוסט , והוא זכה לבסוף להלוויה ממלכתית ברוב פאר והדר. אחותו, סופי פיפר, פרשה מסטוקהולם לאחוזתה שבלפסטד, קרוב לנורשפין. כאן היא הקימה אנדרטה לאחיה, עם הכתובת:

Åt en oförgätlig broder, mannamodet uti hans sista stunder den 20 juni 1810 vittna om hans dygder och sinnes lugn and I dessa neider där han fordom niutit wänskapen och friden skall hans skugga mötas af wälsignelse och tårar.

לאח בלתי נשכח, האומץ ברגעיו האחרונים ב-20 ביוני 1810 מעיד על סגולותיו ועל מצפונו הנקי. במחוזות אלו בהם נהנה בעבר מידידות ושלווה תתקבל רוחו בברכות ובדמעות.

מערכת יחסיו עם מארי אנטואנט

האציל הצעיר היה חביב בחצר הצרפתית, בין היתר בשל הזיכרון של מסירותו של אביו לצרפת, אך בעיקר בזכות תכונותיו החביבות. המלכה מארי אנטואנט, שפגשה את פרשן לראשונה כשהיו שניהם בני 18, נמשכה במיוחד אל החן והשנינות של "le beau von Fersen" (פרשן "היפה"). עם זאת, רק כמעט ארבע שנים מאוחר יותר, בביקורו השני של פרשן בצרפת בקיץ 1778, פרחה מערכת היחסים.

שם הוא התקבל על ידי מארי אנטואנט למעגל המהימנים שלה והוזמן למפגשיה הפרטיים בטריאנון הקטן. נראה שהידידות צמחה מהר מאוד וגרמה לקנאה בקרב הנוכחים בחצר. קיימת הטענה שפרשן עזב במטרה להצטרף למלחמה באמריקה בתחילת 1780 כדי להימנע מגרימת שערורייה, מכיוון שהיה ידוע ברבים שהשניים קרובים, ונפוצו שמועות שהוא היה המאהב של אנטואנט. השגריר השוודי לצרפת גוסטב פיליפ קרויץ השתמש בהשפעתו כדי למנות אותו לשליש של רושאמבו. לדברי קרויץ במכתב לגוסטב השלישי:

הרוזן הצעיר פרשן התקבל כל כך יפה על ידי המלכה עד שזה פגע במספר אנשים. אני מודה שאיני יכול שלא לחשוב שהייתה לה חיבה כלפיו; ראיתי יותר מדי סימנים כדי לפקפק בכך. התנהגותו של הרוזן הצעיר הייתה ראויה להערצה בהזדמנות זו בשל צניעותה ואיפוקה, אך מעל לכל, בהחלטה שקיבל לנסוע לאמריקה. בעזיבתו זו הוא נמנע מכל סכנה; אך נדרשה, כנראה, תקיפות מעבר לגילו, כדי להתגבר על הפיתוי הזה. עיני המלכה לא יכלו לעזוב אותו במהלך הימים האחרונים, ולעיתים קרובות התמלאו בדמעות.

— היומן של פון פרשן

לאחר שובו מאמריקה ביוני 1783, הוא התקבל שוב לחברתה הפרטית של אנטואנט. שוב היו שמועות שהם מעורבים רומנטית. אך מכיוון שרוב ההתכתבויות שלהם אבדו, הושמדו או נערכו מחדש, לא היו ראיות חותכות. החל משנת 2016, מדענים ב"מרכז הצרפתי למחקר על שימור אוספים" (CRCC) חשפו חלק מהטקסט המצונזר ממכתביה של אנטואנט לפרשן. הטקסטים שנחשפו אינם מזכירים קשר פיזי, אך כן מאשרים קשר רגשי חזק מאוד.

בתרבות הפופולרית

• בסרט הקולנוע האמריקאי מארי אנטואנט (Marie Antoinette) מ-1938, כוכב הקולנוע טיירון פאואר מגלם את פרשן.
• בדרמה/רומנטיקה מארי אנטואנט משנת 2006, הוא מגולם על ידי ג'יימי דורנן.
• במיני-סדרת הטלוויזיה מארי אנטואנט משנת 2022, הוא מגולם על ידי מרטיין לאקמאייר .
• פרשן הוא דמות משמעותית בסדרת המאנגה היפנית הוורד של ורסאי של ריוקו איקדה ובעיבודים שלה.
• פרשן מוזכר גם בדברי ימי ביין , סדרת נובלות הקשורה לזיכיון "ציידי הצללים" של קסנדרה קלייר.

לקריאה נוספת

• Barton, Hildor Arnold (1986). Scandinavia in the Revolutionary Era: 1760 - 1815. University of Minnesota Press. ISBN 978-0-8166-1392-2.
• Fraser, Antonia (2001). Marie Antoinette (1st ed.). New York: N.A. Talese/Doubleday. ISBN 978-0-385-48948-5.
• Lamballe, Marie Thérèse Louise de Savoie Carignan (1901). Secret Memoirs of Princess Lamballe: Being Her Journals, Letters and Conversations During Her Confidential Relations with Marie Antoinette ... M. Walter Dunne.
• von Fersen, Hans Axel (1902). Diary and Correspondence of Count Axel Fersen: Grand-marshal of Sweden, Relating to the Court of France. Wormeley, Katherine Prescott (Translator). Heinemann.
• Wraxall, Sir Lascelles (1863). Remarkable Adventurers and Unrevealed Mysteries. Richard Bentley.
• Barton, Hildor Arnold (1 בינואר 1975). Count Hans Axel von Fersen: An Aristocrat in an Age of Revolution. Twayne Publishers. ISBN 978-0-8057-5363-9.
• Farr, Evelyn (בינואר 1998). Marie-Antoinette and Count Axel Fersen: The Untold Love Story. Allison & Busby. ISBN 978-0-7490-0370-8.
• Loomis, Stanley (1972). The Fatal Friendship: Marie Antoinette, Count Fersen and the Flight to Varennes. Doubleday. ISBN 0931933331.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אקסל פון פרשן הבן בוויקישיתוף

• אקסל פון פרשן הבן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהערך Fersen, Hans Axel, Count von מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל