אקרומגליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
WIKI AND ACADEMIA.PNG
הערך נמצא בשלבי עבודה במסגרת מיזם "עבודות ויקידמיות". נא לא לערוך ערך זה עד להסרת התבנית. הערות לערך נא להוסיף בדף השיחה.
העבודה על הערך עתידה להסתיים בתאריך 30.06.2015. ניתן להסיר את התבנית משחלפו שלושה שבועות מן התאריך הנקוב.
אקרומגליה
Acromegaly facial features.JPEG
פני חולה באקרומגליה בה ניכרות עצמות הלחיים, בליטה של המצח, הגדלה של הלסת ותווי פנים בולטים.
שם בלועזית Acromegaly
ICD-10
(אנגלית)
E22.0
ICD-9
(אנגלית)
253.0
OMIM
(אנגלית)
102200
DiseasesDB
(אנגלית)
114
MedlinePlus
(אנגלית)
000321
eMedicine
(אנגלית)
med/27 derm/593 
MeSH
(אנגלית)
D000172

אקרומגליה (Acromegaly, בעברית: גידלון או ענקות[1]) היא מחלה נדירה אשר מוגדרת כגדילה גרמית מוגזמת עם נפיחות של הרקמות הרכות. מקור המילה הוא ביוונית, Akron - גפיים, Megas - גדול. המחלה גורמת לכך שעצמות כפות הידיים, כפות הרגליים והגולגולת ממשיכות לגדול באופן לא פרופורציונלי. במחלה זו בלוטת יותרת המוח מפרישה כמויות גדולות מאוד של הורמון גדילה, סומטוטרופין, לרוב עקב גידול.

הגיל הממוצע להופעת המחלה הוא 32. סיכוי התמותה אצל חולים הוא פי- 2 מאנשים בריאים, משום שהלב גם גדל ומפתח מחלות בשכבת שריר הלב כמו מיוקרדיטיס. בשל התפתחותה האיטית של המחלה, קיים קושי באבחונה ולרוב האבחון מתרחש שנים לאחר התפרצותה. אחת הבדיקות לאבחון המחלה היא העמסת סוכר: מתן 75 גרם סוכרוז אמור להוריד את רמת ה- GH לאפס. באדם חולה רמת ה- GH תישאר ללא שינוי. באדם בריא דופאמין מעלה את רמת ה- GH, ולעומת זאת באדם חולה הגידול מגיב לדופאמין אחרת ומוריד את רמת ה- GH.

ניתן לטפל בגידול בהקרנה או להסירו בניתוח. כמו כן, ניתן להפריע לפעילות GH על ידי מתן פפטידים שיתחרו על קישורו לקולטן. המחלה יכולה להיות גנטית אך לרוב היא נגרמת עקב גידול בבלוטת יותרת המוח באופן ספיציפי גידול מסוג אדנומה אשר לרוב מתרחש בתאים שנקראים סומאטוטרופס (Somatotrophs). גידול זה מגביר את הפרשת [[הורמון הגדילה], אשר מגרה הפרשת IGF-1, הגורם העיקרי בהופעתם של סימני המחלה. ענקות גם היא נגרמת בשל הפרשה מוגברת של הורמון הגדילה, אך בשונה מגידלון, ההפרשה המוגברת מתחילה לפני "סגירת לוחות האיפיזה" בתהליך התפתחות העצמות. דרך נוספת להבדיל בין שתי המחלות הוא שענקות היא בעיקר מתבטאת אצל ילדים קטנים, אך גידלון מתבטאת אצל מבוגרים.

אפידמיולוגיה והתפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה אפידמיולוגית, המחלה נחשבת לנדירה, בשכיחות של 40-70 חולים לכל מיליון איש. בישראל כל שנה מתגלים כ-6 חולים חדשים. שכיחות המחלה שווה בין נשים וגברים. המחלה מאופיינת בהתפתחות אטית, עקב כך הגילוי נעשה בגילאים של 30-50.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיעוד רפואי ראשון של תופעת הגידלון נעשה על ידי הרופא הצרפתי פייר מארי "Pierre Marie" בשנת 1886, אשר תיאר שני חולים עם תסמונת לא מולדת של הגדלת עצמות מוגזמת והעניק את השם אקרומגליה לתופעה זו.

הורמון גדילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורמון גדילה הוא הורמון חלבוני אשר מעודד את גדילה, ייצור תאים, ויצירת מיני חלבונים ואנזימים בגוף. הוא נוצר ונאגר בבלוטת יותרת המוח הקדמית. הוא נחשב להורמון "לחץ", אשר גורם לעלייה בריכוזי הגלוקוז וחומצות שומן בגוף, ומגרה ייצור של IGF-1- חלבון אשר נקלט בכבד וגורם לאפקטי גדילה אשר מתווכים על ידי הורמון הגדילה עצמו. שימוש רפואי חוקי של ההורמון נעשה על מנת לשפר את גדילתם של ילדים אשר לא גדלים באופן פרפורציוני לגילם. דווחו מקרים רבים בהם ספורטאים עושים שימוש בהורמון זה בניגוד לחוק בשאיפה לשפר את תפקודם הרפואי.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלת האקרומגליה מתפתחת באופן איטי וניתן להבחין בסימניה בגילאי 30-40. החולה עצמו יכול להרגיש שינויים בגופו, כמו הזעת יתר, כאבי ראש וכמו כן, יכול לזהות גדילה בגפיים באף ובמצח. בדיקה קלינית נעשית על ידי מדידת רמות מוגברות של הורמון הגדילה. אך בדיקה כזו אינה אופיינית למחלת האקרומגליה, בגלל שהפרשת הורמון זה נעשית באופן פולסטיבי ובעיקר בלילה ושעות השינה. בנוסף לכך, טווח ערכי ההורמון בבדיקה זו יכולים להיות להכיל ערכים שמעידים על מצב פיזיולוגי ואכן על מצב פתלוגיה פתלוגי. בדיקה אופיינית לאקרומגליה היא בדיקת העמסת סוכר. נותנים לחולה גלוקוז, המדכא את הפרשת ההורמון, ובודקים את רמת ההורמון לאחר 60 דקות, 90 דקות ו-120 דקות. במצב נורמלי תהיה ירידה של 1 μg/L, במצב של מחלה תהיה ירידה יותר גבוהה מכך.
בדיקת רמות ה-IGF-1 טובה לסקירה ומעקב אחר מחלה,מאחר ש-IGF-1 הוא האחראי בסופו של דבר להופעת התסמינים.
דרך נוספת לבדיקה ומעקב אחרי המחלה היא הערכת הורמוני בלוטת התריס, קורטיזול, פרולקטין, טסטוטרון, גונאדוטרופין וכל ההורמונים שבלוטת יותרת המוח מפקחת על הפרשתם.
בדיקת MRI לאוכף התורכי במוח יכולה להיות יעילה בזיהוי גידולים באזור זה.

סיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-90% ממקרי האקרומגליה ההפרשה המוגברת של הורמון הגדילה היא כתוצאה מגידול שפיר בבלוטת יותרת המוח הנקרא אדנומה. גידול כזה מייצר לחץ מוגבר על תכולת הגולגולת, כמו עצב הראייה, דבר הגורם לכאבי ראש והפרעות ראייה. יתרה מזאת, עקב גידול זה עלולים להופיע אצל האישה שינויים בוסת, ועקרות אצל גברים בשל ירידה בהפרשת הטסטוסטרון.
ישנה וריאציה ניכרת בתדירות ההפרשה של הורמון הגדילה וחומרת הגידול בבלוטה. בדרך כלל, חולים יותר צעירים סובלים מאדנומות-גידולים יותר חמורים.
רוב הגידולים הם לא תורשתיים. חלק ניכר מהם לא נגרם על ידי מוטציות מולדות, אלא על ידי שינוי בחומר הגנטי של תא מסוים.
באחוז קטן של חולים הגידול הוא לא בבלוטה, אלא בלבלב, ריאה- או בלוטת יותרת הכליה. גידולים אלה יכולים לגרום להפרשת מוגברת של הורמון הגדילה, או להפרשה מוגברת של ההורמון האחראי על הפרשתו, ה- GHRH.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול היעיל והמוצלח ביותר הוא הסרה כירורגית של האדנומה ובכך תרד כמות הורמון הגדילה לרמה תקינה, גם כן ניתוח זה מאפשר הקלה מהירה של נזק קיים לעצבי הראייה ויכול למנוע נזק תפקודי לבלוטת יותרת המוח. ניתוחים אלא נעשים באופן פשוט ולא פולשני על ידי כניסה לבלוטת יותרת המוח דרך האף, ניתוח לא מסובך אשר התפתח רק בשנים האחרונות.

טיפול תרופתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול התרופתי באקרומגליה מבוסס ב-20 השנים האחרונות על מקבילות של סומטוסטטין. סומטוסטטין הוא פפטיד מורכב מ-14 חומצות אמינו שמופרש באופן טבעי מהתת-רמה ובהגיעו ליותרת המוח הוא מדכא את רמת הורמון הגדילה באופן יעיל באמצעות היקשרותו לקולטנים לסומטוסטטין על פני התאים הסומטוטרופיים. טיפול זה הניתן בזריקות ארוכות טווח ומפחית בהדרגה את התסמינים האופייניים לאקרומגליה ומסוגל בחלק ניכר מהחולים להקטין את גודל האדנומה .לטיפול זה תופעות לוואי שכוללות שלשולים, כאבי בטן, אבני כיס מרה וגם היפרגליקמיה או היפוגליקמיה כתוצאה מיכולת הסומטוסטטין לדכא הפרשת אינסולין וגלוקגין בלבלב, אך בדרך כלל הטיפול נסבל היטב על ידי רוב החולים. טיפולים תרופתיים חדשניים כמו ה-סומאוורט (Somavert) ‏ שהינו תקביל של הורמון גדילה המבוסס על מולקולת הורמון גדילה שעברה שינויים מבניים מסוימים באמצעות הנדסה גנטית .דופסטטין (Dopastatin) שהוא המולקולה הכימית הנקשרת לרצפטורים 2 ו-5 לסומטוסטטין ולרצפטור D2 לדופמין.פסריוטיד (Pasireotide) ‏ שנקשר בזיקה טובה לקולטנים 1, 2, 3, ו-5 לסומטוסטטין ויכול להיות יעיל בדיכוי הורמון גדילה ו-IGF-1 בחלק מהחולים שלא מגיבים לתקבילים הקיימים.{{ש}

טיפול בקרינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעשה שימוש בטיפולים בקרינה כטיפול עיקרי או טיפול מלווה לניתוחים בבלוטת יותרת המוח. בדרך כלל, פונים לטיפול זה כאשר חולים עוברים ניתוח אך שאריות של הגידול נמצאות בבלוטה. מתן טיפול זה הוא בפרקי זמן של 4-6 שבועות. הוא גורם לירידה של 50% ברמות הורמון הגדילה במשך תקופה שלל שנתיים עד חמש שנים. הטיפול מלווה באיבוד של הפרשת עוד הורמנים מהבלוטה, כמו גונאדוטרופינים, אנדרוגנים ועוד. ישנו תיעוד של איבוד ראייה, חבלות למוח, כתוצאה מטיפול רדיולוגי.

פרוגנוזה-החלמה לאחר טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב טיפול מוצלח, סימנים מופחתים ברמה מובהקת או נעלמים לגמרי, כולל כאבי ראש, הפרעות ראייה, זיעת יתר וסוכרת. גדילה של רקמות רכות פוחת באופן הדרגתי עד לחזרה לנפח וצורה נורמלים. בנוסף לכך, עיוות תווי פנים אשר מלווה אקרומגליה נעלם אך דבר זה ידרוש כמה שנים. תוחלת חיים של מטפולים באופן מוצלח הוא שווה לזו של אנשים נטולי המחלה.

סימנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימני מחלת האקרומגליה נחלקים לשתי קבוצות עיקריות. סימנים עקב גידול ביותר המוח:

  • כאבי ראש
  • היצרות שדה ראייה
  • פרולקטין גבוה
  • חוסר הורמונים כמו הורמוני תריס, אדרוגנים וכו'

סימנם עקב הפרשה מיותרת של IGF-1:

  • התעוות תווי פנים
  • הגדלת הלשון
  • הפסקות נשימה בזמן שינה
  • בליטת עצם המצח
  • שינויים בולטים בעצמות האף
  • הגדלת איברים פנימיים
  • התבלטות הלסת התחתונה
  • הזעת יתר

סיבוכים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם תיעודים של סיבוכים רפואיים אצל אנשים הסובלים ממחלת אקרומגליה,בכך שהם עלולים לפתח מחלות קרדיווסקולריות, אי סבילות לסובר ועל לסכרת, יתר לחץ דם וישנה גם נטייה לפתח גידולים שפירים וממאירים במערכת העיכול. בשל כך, תוחלת החיים היא קצרה ב-10 שנים אם אינם מטופלים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקישיתוף אקרומגליה -

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.