אקרומגליה

אקרומגליה
Acromegaly

פני חולה באקרומגליה בה ניכרות עצמות הלחיים, בליטה של המצח, הגדלה של הלסת ותווי פנים בולטים.
תחום	אנדוקרינולוגיה
טיפול	אוקטראוטיד pegvisomant bromocriptine
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	article/925446
DiseasesDB	114
MeSH	D000172
MedlinePlus	000321
OMIM	102200
סיווגים
ICD-10	E22.0
ICD-11	5A60.0

אקרומגליה (Acromegaly, בעברית: גידלון) היא מחלה נדירה אשר מוגדרת כגדילה גרמית מוגזמת עם נפיחות של הרקמות הרכות. מקור המילה הוא ביוונית, ἄκρον – גפיים, μέγας – גדול. המחלה גורמת לכך שעצמות כפות הידיים, כפות הרגליים והגולגולת ממשיכות לגדול באופן לא פרופורציונלי. במחלה זו בלוטת יותרת המוח מפרישה כמויות גדולות מאוד של הורמון גדילה, סומטוטרופין, לרוב עקב גידול.

הגיל הממוצע להופעת המחלה הוא 32. סיכוי התמותה אצל חולים הוא פי 2 מאנשים בריאים, משום שהלב גם גדל ומפתח מחלות בשכבת שריר הלב כמו מיוקרדיטיס. בשל התפתחותה האיטית של המחלה, קיים קושי באבחונה ולרוב האבחון מתרחש שנים לאחר התפרצותה. אחת הבדיקות לאבחון המחלה היא העמסת סוכר: מתן 75 גרם סוכרוז אמור להוריד את רמת ה-GH (הורמון הגדילה) לאפס. באדם חולה רמת ה-GH תישאר ללא שינוי. באדם בריא דופמין מעלה את רמת ה-GH, ולעומת זאת באדם חולה הגידול מגיב לדופאמין אחרת ומוריד את רמת ה-GH.

ניתן לטפל בגידול בהקרנה או להסירו בניתוח. כמו כן, ניתן להפריע לפעילות GH על ידי מתן פפטידים שיתחרו על קישורו לקולטן. המחלה יכולה להיות גנטית, אך לרוב היא נגרמת עקב גידול ספציפי בבלוטת יותרת המוח: הגידול הוא אדנומה, לרוב בתאים הקרויים "סומאטוטרופים" (Somatotrophs). הגידול מגביר את הפרשת הורמון הגדילה, שמגרה הפרשת IGF-1 - הגורם העיקרי בהופעת סימני המחלה.

אותה תופעה של הפרשה מוגברת של הורמון גדילה, מתבטאת אצל מבוגרים כאקרומגליה, ואצל ילדים כקומה גבוהה. כשיש הפרשה מוגברת של הורמון הגדילה אצל ילדים, היא מתחילה לפני "סגירת לוחות האיפיזה" בתהליך התפתחות העצמות. בעבר נודעה התופעה אצל ילדים כ'ענקיוּת', אך היום מתרכזים בזמן האבחנה בהיבט הפיזיולוגי – שיבוש בהורמון הגדילה, ונמנעים משימוש בשמות כמו "ענקיות" (או להפך, "גמדות"). כשילד מגיע ל"קומה גבוהה" (באנגלית: Tall stature), תיעשה אבחנה מבדלת, ותיבדק הסיבה לכך – האם זה אכן קורה בשל שיבוש בהורמון הגדילה, או מסיבות אחרות (הורים גבוהים, סינדרומים אחרים או מחלות מולדות אחרות).

אפידמיולוגיה והתפתחות

מבחינה אפידמיולוגית, המחלה נחשבת לנדירה, בשכיחות של 40–70 חולים לכל מיליון איש. בישראל כל שנה מתגלים כ-6 חולים חדשים. שכיחות המחלה שווה בין נשים וגברים. המחלה מאופיינת בהתפתחות אטית, לכן הגילוי נעשה בגילים 30 עד 50.

היסטוריה

תיעוד רפואי ראשון של תופעת הגידלון נעשה על ידי הפיזיקאי הצרפתי פייר מארי (Pierre Marie) ב-1886, כאשר תיאר שני חולים עם תסמונת לא מולדת של הגדלת עצמות מוגזמת, וקבע את השם אקרומגליה לתופעה זו.

הורמון גדילה

הורמון גדילה הוא הורמון חלבוני אשר מעודד גדילה, ייצור תאים, ויצירת מיני חלבונים ואנזימים בגוף. הוא נוצר ונאגר בבלוטת יותרת המוח הקדמית. הוא נחשב להורמון "לחץ", אשר גורם לעלייה בריכוזי גלוקוז וחומצות שומן בגוף, ומגרה ייצור של IGF-1 – חלבון שנקלט בכבד וגורם לאפקטי גדילה המתווכים על ידי הורמון הגדילה עצמו. שימוש רפואי חוקי של ההורמון נעשה כדי לשפר גדילתם של ילדים שאינם גדלים באופן פרפורציוני לגילם. דווחו מקרים רבים בהם ספורטאים עושים שימוש בהורמון זה, בניגוד לחוק, בשאיפה לשפר את תפקודם.

אבחון

מחלת האקרומגליה מתפתחת באופן איטי וניתן להבחין בסימניה בגילים 30–40. החולה עצמו יכול להרגיש שינויים בגופו, כמו הזעת יתר וכאבי ראש. כן הוא יכול לזהות גדילה בגפיו, באפו ובמצחו. לעיתים קרובות נוצר צורך לקנות נעליים גדולות יותר, ויש קושי בענידה והסרה של טבעות מאצבעות הידיים.

בדיקה קלינית נעשית במדידת רמות מוגברות של הורמון הגדילה. ואולם, בדיקה זו אינה אופיינית למחלת האקרומגליה, כי הפרשת הורמון זה נעשית באופן פולסטיבי (לא רציף) ובעיקר בלילה, בשעות השינה. בנוסף לכך, טווח ערכי ההורמון בבדיקה זו יכול להכיל ערכים שמעידים הן על מצב פיזיולוגי תקין והן על מצב פתולוגי.

בדיקה אופיינית לאקרומגליה היא בדיקת העמסת סוכר: נותנים לחולה גלוקוז, המדכא את הפרשת ההורמון, ובודקים את רמת ההורמון לאחר 60 דקות, 90 דקות ו-120 דקות. במצב נורמלי תהיה ירידה של 1 μg/L, במצב של מחלה תהיה ירידה יותר גדולה. בדיקת רמות ה-IGF-1 טובה לסקירה ומעקב אחר המחלה, כי IGF-1 הוא האחראי בסופו של דבר להופעת התסמינים. דרך נוספת לבדיקה ומעקב אחרי המחלה היא הערכת הורמוני בלוטת התריס: קורטיזול, פרולקטין, טסטוסטרון, גונאדוטרופין ושאר ההורמונים שבלוטת יותרת המוח מפקחת על הפרשתם. בדיקת MRI של האוכף הטורקי במוח יכולה להיות יעילה בזיהוי גידולים באזור זה.

סיבות

ב-90% ממקרי האקרומגליה ההפרשה המוגברת של הורמון הגדילה היא כתוצאה מגידול שפיר בבלוטת יותרת המוח הנקרא אדנומה. גידול כזה מייצר בחלק מהמקרים לחץ פנים גולגולתי מוגבר, כמו בצומת עצבי הראייה, דבר הגורם לכאבי ראש והפרעות ראייה. בנוסף, עקב גידול זה עלולים להופיע אצל האישה שינויים בווסת, ועקרות אצל גברים בשל ירידה בהפרשת הטסטוסטרון.
ישנה וריאציה ניכרת בתדירות ההפרשה של הורמון הגדילה וחומרת הגידול בבלוטה. בדרך כלל, חולים יותר צעירים סובלים מגידולים יותר חמורים.
רוב הגידולים הם לא תורשתיים. חלק ניכר מהם לא נגרם על ידי מוטציות מולדות, אלא על ידי שינוי בחומר הגנטי של תא מסוים.
באחוז קטן של חולים הגידול הוא לא בבלוטה, אלא בלבלב, בריאה או בבלוטת יותרת הכליה. גידולים אלה יכולים לגרום להפרשה מוגברת של הורמון הגדילה, או להפרשה מוגברת של ההורמון האחראי על הפרשתו, ה-GHRH.

טיפול

ניתוח

הטיפול היעיל והמוצלח ביותר הוא הסרה כירורגית של האדנומה ובכך הפחתת כמות הורמון הגדילה לרמה תקינה. ניתוח זה מאפשר גם הקלה מהירה של נזק קיים לעצבי הראייה ויכול למנוע נזק תפקודי לבלוטת יותרת המוח. ניתוחים אלה נעשים על ידי כניסה לבלוטת יותרת המוח דרך האף.

טיפול תרופתי

הטיפול התרופתי באקרומגליה מבוסס, ב-20 השנים האחרונות, על מקבילות של סומטוסטטין (סומטוסטטין אנלוגי). סומטוסטטין הוא פפטיד מורכב מ-14 חומצות אמינו שמופרש באופן טבעי מהתת-רמה ובהגיעו ליותרת המוח הוא מדכא את רמת הורמון הגדילה באופן יעיל באמצעות היקשרותו לקולטנים לסומטוסטטין על פני התאים הסומטוטרופיים. טיפול זה הניתן בזריקות ארוכות טווח ומפחית בהדרגה את התסמינים האופייניים לאקרומגליה ומסוגל בחלק ניכר מהחולים להקטין את גודל האדנומה. לטיפול זה תופעות לוואי שכוללות שלשולים, כאבי בטן, אבני כיס מרה וגם היפרגליקמיה או היפוגליקמיה כתוצאה מיכולת הסומטוסטטין לדכא הפרשת אינסולין וגלוקגין בלבלב, אך בדרך כלל הטיפול נסבל היטב על ידי רוב החולים. טיפולים תרופתיים חדשניים כמו הסומאוורט (Somavert) שהוא תקביל של הורמון גדילה המבוסס על מולקולת הורמון גדילה שעברה שינויים מבניים מסוימים באמצעות הנדסה גנטית .דופסטטין (Dopastatin) שהוא המולקולה הכימית הנקשרת לרצפטורים 2 ו-5 לסומטוסטטין ולרצפטור D2 לדופמין.פסיראוטיד (Pasireotide) שנקשר בזיקה טובה לקולטנים 1, 2, 3, ו-5 לסומטוסטטין ויכול להיות יעיל בדיכוי הורמון גדילה ו-IGF-1 בחלק מהחולים שלא מגיבים לתקבילים הקיימים.

טיפול בקרינה (רדיותרפיה)

נעשה שימוש בטיפולים בקרינה כטיפול עיקרי או טיפול מלווה לניתוחים בבלוטת יותרת המוח. בדרך כלל, פונים לטיפול זה כאשר חולים עוברים ניתוח אך שאריות של הגידול נמצאות בבלוטה. מתן טיפול זה הוא בפרקי זמן של 4–6 שבועות. הוא גורם לירידה של 50% ברמות הורמון הגדילה במשך תקופה של שנתיים עד חמש שנים. הטיפול מלווה באיבוד של הפרשת עוד הורמונים מהבלוטה, כמו גונאדוטרופינים, אנדרוגנים ועוד. ישנו תיעוד של איבוד ראייה, חבלות למוח, כתוצאה מטיפול רדיותרפי.

פרוגנוזה: החלמה לאחר טיפול

לאחר טיפול מוצלח, מאפייני המחלה כגון כאבי ראש, הפרעות ראייה, זיעת יתר וסוכרת, פוחתים במידה משמעותית או נעלמים לגמרי. גדילה של רקמות רכות פוחתת באופן הדרגתי עד לחזרה לנפח וצורה נורמליים. בנוסף לכך, עיוות תווי פנים המלווה את חולי האקרומגליה נעלם באופן הדרגתי במשך מספר שנים. תוחלת החיים של המטופלים באופן מוצלח דומה לזו של אנשים נטולי מחלה.

סימנים

סימני מחלת האקרומגליה נחלקים לשתי קבוצות עיקריות. סימנים עקב גידול ביותר המוח:

• כאבי ראש
• היצרות שדה ראייה
• פרולקטין גבוה
• חוסר הורמונים כמו הורמוני תריס, אדרוגנים וכו'

סימנם עקב הפרשה מיותרת של IGF-1:

• התעוות תווי פנים
• הגדלת הלשון
• הפסקות נשימה בזמן שינה
• בליטת עצם המצח
• שינויים בולטים בעצמות האף
• הגדלת איברים פנימיים
• התבלטות הלסת התחתונה
• הזעת יתר

סיבוכים אחרים

ישנם תיעודים של סיבוכים רפואיים אצל אנשים הסובלים ממחלת אקרומגליה, בכך שהם עלולים לפתח מחלות קרדיווסקולריות, אי סבילות לסוכר ועד לסכרת, יתר לחץ דם וישנה גם נטייה לפתח גידולים שפירים וממאירים במערכת העיכול. בשל כך, תוחלת החיים היא קצרה ב-10 שנים אם אינם מטופלים.

ראו גם

• קומה גבוהה
• בלוטת יותרת המוח
• אדם ראיינר
• הורמון סטירואידי
• פייר מארי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אקרומגליה בוויקישיתוף

• הערך "אקרומגליה - Acromegaly", באתר ויקירפואה
• העמותה הישראלית להפרעות יותרת המוח
• אתר הרופאים של ישראל
• Krugman&Jones
• MyoClinic Acromegaly
• ניתוחים בבלוטת יותרת המוח
• אקרומגליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.