ארבע ערי הקודש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציור ארבע ערי הקודש במפת ארץ ישראל, המאה ה-19
ירושלים, מבט מהר הזיתים אל העיר העתיקה, 1900 בערך
טבריה, 1900 בערך
הרובע הספרדי בצפת, 1895

ארבע ערי הקודש (נקראו גם ארבע ארצות) הוא כינוין של ארבע ערי קודש בארץ ישראל: הערים ירושלים, חברון, טבריה וצפת. כינוי זה החל להיות בשימוש סביב שנת 1640, עם ארגון הקהילות היהודית תחת כספי החלוקה - מגביות שנוהלו בארצות הגולה במטרת איסוף כסף לשם תמיכה בתלמידי-חכמים ובעניים בארץ ישראל.

בתחילה היו רק שלוש ערים, וב-1740 הצטרפה גם טבריה.‏[1] ערים אלה זכו לכינוי של קדושה מפני שריכזו את עיקר היישוב היהודי במשך מרבית תקופת הגלות, בשל המצאם של אתרים יהודיים היסטוריים וקברי אישים חשובים רבים בהן או בסביבתן, וכן בשל פעולתן של דמויות חשובות בהן במשך הדורות. ערים נוספות בארץ ישראל, בהן יפו ויבנה, נחשבו גם הן לערי קודש, אף אם לא נכללו במניין "ארבע ארצות".

בערים אלה התגוררה רוב אוכלוסיית יהודי ארץ ישראל, אנשי היישוב הישן, משלהי ימי הביניים ועד סוף המאה ה-19. במאה ה-18 וה-19, היו רוב תושביהן היהודים חברי כוללים שונים. וחלקם התפרנסו מכספי החלוקה שנאספו בארצות הפזורה היהודית עבור היהודים בארץ ישראל.

הרעיון של ייחוס קדושה לערים מסוימות מופיע כבר במשנה: "ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות... עיירות מוקפות חומה מקודשות ממנה... לפנים מן החומה, מקודש ממנה".‏[2]

ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורת היהודית, ירושלים היא העיר החשובה בארבע ערי הקודש, בשל חשיבותו וקדושתו של בית המקדש ששכן בה. קדושת ירושלים מוזכרת כבר במקרא: "ויחל שלמה לבנות את בית-ה' בירושלם בהר המוריה אשר נברא לדויד אביהו"‏[3]. לקדושת ירושלים יש השפעה על מצוות והלכות רבות.

חברון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחברון נמצא מבנה מערת המכפלה, שעל פי המסורת היהודית נקנתה על ידי אברהם אבינו בכסף מלא כקניין ראשון של האומה בארץ. תחת מערת המכפלה נקברו על-פי המסורת אדם וחוה, ואבות ואמהות האומה – אברהם, יצחק ויעקב; שרה, רבקה ולאה. עקב יחוסו של האתר הובאו לקבורה בסביבתו במהלך הדורות עוד רבים מהעם היהודי. על-פי המסורת נקברו באזור זה גם עתניאל בן קנז, רות וישי אבי דוד המלך. בעיר זו החלה מלכותו של דוד בטרם מלך בירושלים.

טבריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטבריה קבורים התנאים רבי מאיר בעל הנס ורבי עקיבא ולאחר דורות נקברו בה הרמב"ם והרמח"ל. קברי אמוראים ורבנים נוספים מצוינים בעיר.

טבריה הייתה מקום מושבה האחרון של הסנהדרין, טבריה נחשבת כעיר מוקפת חומה מימות יהושע ובה נערך ונחתם התלמוד הירושלמי. בטבריה פעלו גם חכמי המסורה והאסכולות המרכזיות של נקדני התנ"ך מהמאה ה-10, בראשם משפחת בן אשר ומשפחת בן נפתלי.

צפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

נראה שמקומה של העיר הרביעית, צפת, ניתן לה עקב היותה מרכז לתלמידי חכמים בכמה דורות (האר"י, ר' יוסף קארו, ר' שלמה אלקבץ ועוד) והיותה מרכז תורני גדול.

קדושתה נתנה לה בעקבות קברי התנאים והאמוראים הרבים שנמצאים בקרבתה ובהם קברו של ר' שמעון בן יוחאי (רשב"י) ששוכן בסמוך אליה.

ערים נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת היישוב הישן גם העיר יפו נחשבה למעין עיר קדושה, ועל פי חלק מהדעות אף היא נכללה בערי הקודש. כמו כן יבנה נחשבה לעיר קודש מאז שרבן יוחנן בן זכאי, גדול הרבנים בדורו, עבר אליה מירושלים, וחידש בה את הסנהדרין ואת מוסד הנשיאים לאחר חורבן בית המקדש.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גיורא פוזיילוב, חכמיהן של ארבע ערי הקודש, ירושלים: הוצאת משרד החינוך, תש"ס-2000.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Wigoder, Geoffrey, ed. (1989). The Encyclopedia of Judaism. Macmillan. p. 768. "Term applied to the Erets Israel cities of Jerusalem, Hebron, Safed and Tiberias. These were the four main centers of Jewish life after the Ottoman conquest of 1516. The concept of the holy cities dates only from the 1640s, when the Jewish communities of Jerusalem, Hebron, and Safed organized an association to improve the system of fundraising in the Diaspora... After Tiberias was refounded in 1740, it also joined the association.
  2. ^ משנה, מסכת כלים, פרק א', משנה ו'
  3. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ג', פסוק א'
Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.