ארגון העיתונאים בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ארגון העיתונאים בישראל נוסד בשנת 2012 כארגון עובדים ענפי, ששם לו למטרה לאגד עיתונאים העובדים כשכירים או כפרילאנסרים באמצעי התקשורת בישראל[1][2]. הארגון הוקם על מנת להגן על מעמד העיתונאי ולשפרו - גם מבחינה תעסוקתית וגם מבחינה מקצועית. הארגון פעל עד שנת 2020 במסגרת הסתדרות העובדים הכללית החדשה, והחל מ-2020 הוא פועל במסגרת עמותה עצמאית.

עם העיתונאים שיזמו וייסדו את הארגון נמנים אסף ליברמן, דרור פויר, חיים הר-זהב, יאיר טרצ'יצקי, יואב ריבק, מיקי פלד, נורית קנטי, נטע אחיטוב, עינת פישביין, רוני לינדר-גנץ ושי ניב. בבחירות שנערכו ב-2016 נבחר יאיר טרצ'יצקי כיושב ראש הארגון[3]. בשנת 2021 נערכו בחירות נוספות, בהן נבחרה נורית קנטי לתפקיד יושבת ראש הארגון[4].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2017 הארגון מנה כ-3500 חברים[5], והוא ארגון העובדים היציג בכ-25 כלי תקשורת, שבהם גם הוקמו ועדי עובדים, בהם: חברת החדשות, חדשות 10, תאגיד השידור הישראלי "כאן", "ידיעות אחרונות", מעריב, גלובס, ynet, רדיו קול חי, Time Out תל אביב, מוטו תקשורת.

באמצע יולי 2012 הודיעה מועצת העיתונות בישראל על קבלתו של ארגון העיתונאים בישראל כחבר במועצה.

הארגון פועל למען חופש העיתונות וחירות הביטוי בישראל. באוגוסט 2016 הביע הארגון תמיכה בשרון שפורר לאחר שהוגשה נגדה תביעת דיבה בסך 1.68 מיליון שקלים, שלדברי הארגון היא תביעת השתקה. הארגון גייס כספים עבור הגנתה באמצעות מימון המונים[6]. בשנת 2017 עתר הארגון לבג"ץ נגד התיקון לחוק השידור הישראלי, המפצל לשניים את תאגיד השידור הישראלי "כאן", ונגד הגבלות שהטילה משטרת ישראל על חופש הסיקור העיתונאי בירושלים[7].

החל משנת 2021 מעניק הארגון, בשיתוף עם הקרן על שם רחל ואורי אבנרי, את פרס אורי אבנרי לעיתונות אמיצה.

החל משנת 2021 גם החל הארגון לרכז דיווחים על מקרי אלימות נגד עיתונאים ואנשי תקשורת, הן מצד כוחות הביטחון והן מצד אזרחים ומסוקרים[8].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]