ארדשיר השני
 | |||||
| לידה |
שנות ה־10 של המאה ה־4  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
383 | ||||
| מדינה |
האימפריה הסאסאנית | ||||
| השקפה דתית |
זורואסטריות | ||||
| |||||
  | |||||
ארדשיר השני (בפרסית אמצעית: 𐭠𐭥𐭲𐭧𐭱𐭲𐭥; תעתיק: Ardašīr) היה מלך (שאהנשאה) של האימפריה הסאסאנית בין השנים 379–383. הוא היה אחיו של קודמו, שאפור השני, ותחת שלטונו שימש כמלך וסאל של חדייב, שם לחם לצד אחיו נגד האימפריה הרומית. ארדשיר מונה ליורשו של שאפור השני עד שבנו של האחרון, שאפור השלישי, יגיע לבגרות. תקופת שלטונו הקצרה הייתה ברובה שקטה, אם כי הסאסאנים נכשלו בניסיונם לשמר את שליטתם בארמניה.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארדשיר היה בנו של הורמיזד השני, שנהרג במהלך מסע ציד. לאחר מותו עלה לשלטון אדהור נרסה, אך הודח ונהרג כעבור חודשים ספורים בידי האצולה. לאחר מכן עיוורו האצילים את אחד מיורשי העצר וכלאו יורש אחר, בעוד אחיו למחצה של ארדשיר, שאפור השני, הוכתר בעודו תינוק כדי לאפשר לאצולה לשלוט בפועל בממלכה עד הגיעו לבגרות.
טרם עלייתו לכס המלוכה שימש ארדשיר כמלך הווסאלי של אדיאבנה בין השנים 344–376. ככל הנראה השתתף לצד שאפור השני בהגנת האימפריה הסאסאנית מפני פלישת הקיסר הרומי יוליאנוס הכופר. ארדשיר הוא השליט האחרון המתועד כמלך אדיאבנה, ונראה כי לאחר תקופתו הפכה הממלכה לפרובינציה סאסאנית שנוהלה בידי מושל ממונה.
בשנת 379 מינה שאפור השני את ארדשיר ליורשו, לאחר שזה נשבע לו כי יוותר על הכתר כאשר שאפור השלישי יגיע לבגרות. בשל מינוי זה ותקופת שלטונו הארוכה של שאפור השני, טעו כמה מחברים ארמנים וייחסו לארדשיר את היותו בנו של שאפור השני.
ארמניה הייתה מוקד מאבק מתמשך בין האימפריה הרומית לאימפריה הסאסאנית. בשנים 378–379 הצליח שאפור השני לבסס את ההגמוניה הסאסאנית במדינה לאחר שמנואל ממיקוניאן הכיר בשלטונו. כוח סאסאני בן 10,000 חיילים בפיקוד המצביא סורן נשלח לארמניה, וזו הפכה למעשה לפרובינציה סאסאנית.
עם זאת, בראשית שלטונו של ארדשיר השני התמוטטה השליטה הסאסאנית. אציל ארמני בשם מרוז'אן ארצרוני מסר למנואל ממיקוניאן מידע שלפיו המפקד הסאסאני מתכנן ללכוד אותו. בתגובה תקף מנואל את הכוח הסאסאני והרג את חייליו. ארדשיר שלח מספר צבאות לארמניה, אך כולם הובסו, ומפקדיהם נהרגו. בעקבות ניצחונות אלה זכתה ארמניה לכשבע שנות שקט יחסי.
זמן קצר לאחר מכן הודח ארדשיר השני, או נהרג, בידי האצולה הסאסאנית. נראה כי הסיבה לכך הייתה המשך מדיניותו של שאפור השני לצמצום כוחם של האצילים ולבלימת שאיפותיהם האוטונומיות. לאחר הדחתו עלה לשלטון שאפור השלישי.
במקורות אחדים מתואר ארדשיר השני כאדם בעל רצון חזק, והוא נודע גם בכינוי "ניקוכאר" (Nikukar), שפירושו "המיטיב" או "הנדיב".
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ רודיגר שמיט, "אַרתַּחְשַׁשְׂתָּא", אנציקלופדיה איראניקה, מהדורה מקוונת, כרך ב', חוברת 6, 1986, עמ' 654–655.