ארווד

(הופנה מהדף ארוודי)
Disambig RTL.svg המונח "ארוד" מפנה לכאן. לערך העוסק בדמות מקראית, מבניו של גד, ראו ארודי.
ארווד
במקור 𐤀𐤓𐤅𐤃, כיום أرواد
מבט מהחלל על האי עליו שוכנת העיר
מבט מהחלל על האי עליו שוכנת העיר
מדינה סוריהסוריה סוריה
מחוז מחוז טרטוס
נפה נפת טרטוס
תאריך ייסוד תחילת האלף השני לפנה"ס[דרוש מקור]
שטח 0.2 קמ"ר
גובה 1.5 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 4,400 (2004)
קואורדינטות 34°51′22″N 35°51′30″E / 34.856111111111°N 35.858333333333°E / 34.856111111111; 35.858333333333 
אזור זמן UTC +2

אַרְוָדפיניקית: 𐤀𐤓𐤅𐤃, ארוד;[1] משם לאכדית Ar-ua-di,[2] למצרית קדומה jrtw או jrṯw,[3] ליוונית Αραδος[4]), כיום אַרְוָואד (מפיניקית לערבית أرواد), היא עיירה סורית אשר שוכנת על האי רואד שבים התיכון, על חורבות עיר נמל חשובה מהעת העתיקה בשם זה.[5] העיירה ממלאת את כל שטח האי, שאורכו הוא 710 מטר ורוחבו 515 מטר. ארווד מרוחקת 3 ק"מ מטרטוס, הנמל השני בגודלו בסוריה.

נכון ל־2021 ארווד היא עיירה המתבססת בעיקר על דיג. קיימים בעיירה ממצאים היסטוריים של שרידי העיר הפיניקית במקום, כמו מקדש לאל דגון.

שם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור שם העיר הוא מהשם הפיניקי 𐤀𐤓𐤅𐤃 (ארוד), המופיע גם בתנ"ך.[4] משם התגלגל השם לאכדית בגרסאות שונות כ־Ar-ua-da,[2] כ־A-ru-a-di,[4] כ־Ar-ma-da[6] כ־A-ru-da,[7][8] וכ־A-ru-ad-da,62 למצרית עתיקה כ־jrtw או jrṯw,[3] וליוונית כ־Άραδος (אַרַדוֹס).[4] בנוסף, כונתה ביוונית גם "אנטיוכיה שבפייריה (אנ')" (Αντιόχεια της Πιερίας).

גלגולים מאוחרים יותר של השם הם לטורקית כארווד (Arvad), וכארפד (Arpad), ולערבית כארואד (أرواد).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי יושב לראשונה בתחילת האלף השני לפנה"ס על ידי הפיניקים.

העיר מוזכרת במכתבי אל־עמרנה כעיר בעלת צי אניות גדול. מלך גבל מתלונן בפני פרעה, על הסכנה הצפויה לעיר מספינות אנשי ארוד. במכתב של אבימלך (אנ') מלך צור מספר שזמרי־הדה (אנ') מלך צידון המורד כרת ברית עם אנשי ארוד, והם כינסו את אניותיהם, מרכבותיהם ואנשי צבאם כדי לכבוש את צור.[9][10]

בשנת 1100 לפנה"ס לערך, נכבשה העיר על ידי המלך האשורי תגלת פלאסר הראשון. לאחר כיבושה הפליג ממנה לצומור. בימיו של אשורנצירפל השני שמלך במאה ה־9 לפנה"ס, הוטל על העיר מס, הוא מציין שהיא שוכנת בלב ים.[10]

בשנת 853 לפנה"ס השתתף מתן־בעל מלך ארווד בקרב קרקר עם כח של 200 רגלים במלחמה נגד שלמנאסר השלישי.

אדד־ניררי השלישי ציין שהוא הזקיף את צלם מלכותו ב"ארוד השוכנת בלב ים".[11]

בשנת 734 לפנה"ס, נכנע מלך ארוד מתן־בעל[א] לתגלת פלאסר השלישי, הפך לוסאל שלו והוזכר בין מגישי המנחה אליו.[12]

גם בתקופתו של סנחריב (704–680 לפנה"ס) העיר שילמה מס לאשור, תחת מלך העיר עבדי־לִיאְתִי.[13]

בימי אסרחדון (681–669 לפנה"ס), בנו של סנחריב, מוזכרת העיר ומלכהּ מתן־בעל[ב] בין המלכים המתכנסים מארץ חֿתִי, עבר הנהר (אנ') וידננה, עליהם הטיל אסרחדון לשלוח חומרי בנייה ופסלים גדולים לארמונו בנינוה.[14] על פי הכתובות האשוריות היא הייתה מוגדרת כעיר פניקית, שמה ברשימות נכתב אַרֻאַדִ, אַרֻדַ ועוד.

במהלך מסעו הראשון של אשורבניפל (668–627 לפנה"ס) נגד מצרים, עשרים ושניים מלכי הלבנט וקפריסין באו אליו להגיש לו מנחות ולנשק את רגליו, ובינהם ויכין־לוּ מלך ארוד, והוא הכריחם ללוות עם כוחותיהם ואניותיהם את חייליו בים וביבשה.[15] במסעו השלישי,[16] מיד לאחר שהביס את בעל מלך צור המורד, אשובניפל סיפר שיכין־לוּ מלך ארוד "היושב בלב הים" ומלכי תובל וקיליקיה "שלא נכנעו לאבותיו" לדבריו, נכנעו לעולו, והביאו לו את בנותיהם (בתיאור דומה לתיאור על בעל מלך צור).[17] לאחר מותו[18] או היעלמותו[19] של יכין־לו, בניו עזיבעל, אביבעל, אדוניבעל, שפטבעל, בדבעל, בעל־ישופו, בעלחנן, בעלמלך, אבימלך ואחימלך הגרים "בלב הים" באו אליו עם מתנות ונישקו את רגליו.[17] אשורבניפל הסתכל בתענוג על עזיבעל והמליך אותו על ארוד, ואת אחיו הלביש בבדים מעוטר בצבעים ובצמידי זהב והעמידם לפניו.[17]

בתקופת נבוכדנצר מלך בבל העיר מוזכרת כמעלת מס לבבל, שמה ברשימות ארמד.

מטבע כנעני מאַרְוָד עם סמל אנייה. האניות, כמו גם סמלים ימיים אחרים, על מטבעות העיר ושאר ערי פיניקיה ציינו את חשיבותו המיוחדת של הים בכלכלה הפיניקית.[20]

ההיסטוריון הרודוטוס מציין שאחד מראשי הצי של חשיארש היה מארדוס (היא אַרְוַד).[21] בשנת 333 לפנה"ס, לאחר קרב איסוס, הגיע אלכסנדר מוקדון לפיניקיה – ומלך ארוד, כמו גם מלך גבל, הצטרף אליו.[22] בתקופה ההלניסטית, מוזכרת העיר בכתובים כעיר נמל משגשגת. סטראבו מציין בכתביו שהעיר הייתה בנויה על אי, מוקפת חומה עבה, בתיה היו בעלי מספר קומות. הוא מספר שמקורות המים שלה היו בורות באי, או שנהגו להביא מים מהיבשה. שטחה החקלאי של האי היה ביבשה מצומור ועד נהר ארנת, משם קבלה את אספקת הדגן, שמן ויין. עדויות אפיגרפיות מעידות על סוחרים אַרְוָדִים ביוון מהתקופה ההלניסטית.[23]

לארווד היו מספר ערי־בת כפופות לה על היבשה, ביניהן טרטוס ("אנטי־ארדוס", מול־ארוד ביוונית), קרן, מרת (אנ'), אנידרה, בלנאיה ופלטוס; ביניהן, קרן היתה הנמל היבשתי של ארווד.[24][25]

שבר מצבה מהמאה ה־4 לפנה"ס, נמצאה בארווד. הלובר.

בתקופה הרומאית חלה נסיגה בחשיבותה של העיר והיא חרבה בתקופה הביזנטית.[10]

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצר עות'מאני ששימש בית כלא בזמן השלטון הצרפתי

במאה ה־13, העיר שמשה כראש גשר לצלבנים. זה היה המקום האחרון שהם החזיקו לפני תבוסתם הסופית במאבק עם המוסלמים על השליטה בארץ ישראל. האי נכבש בשנת 1302 על ידי הממלוכים.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי העיר מוזכרים בספר בראשית, י, יח בתולדות בני נח, בתיאור השושלת של כנען נכתב ”וְאֶת-הָאַרְוָדִי וְאֶת-הַצְּמָרִי וְאֶת-הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי”. תיאור זהה מופיע בדברי הימים א א, טז.

העיר מוזכרת בספר יחזקאל כאשר יחזקאל נושא קינה על העיר צור ומספר כי ארוד הייתה בין הערים שקיימו קשרים עם צור: ”יֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאַרְוַד, הָיוּ שָׁטִים לָךְ” (יחזקאל, כ"ז, ח'); בני ארוד אף היו חלק מאנשי המשמר של צור: ”בְּנֵי אַרְוַד וְחֵילֵךְ, עַל-חוֹמוֹתַיִךְ סָבִיב, וְגַמָּדִים, בְּמִגְדְּלוֹתַיִךְ הָיוּ; שִׁלְטֵיהֶם תִּלּוּ עַל-חוֹמוֹתַיִךְ, סָבִיב--הֵמָּה, כָּלְלוּ יָפְיֵךְ” (יחזקאל, כ"ז, י"א).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארווד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ RÉS 604, KAI 293
  2. ^ 1 2 Jörgen A. Knudtzon, Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen, J. C. Hinrichs’schke Buchhandlung, 1915 – מכתב EA 149 (אנ') שו' 59, עמ' 618
  3. ^ 1 2 Gauthier, Henri (1925). Dictionnaire des Noms Géographiques Contenus dans les Textes Hiéroglyphiques. Vol. 1. p. 99.
  4. ^ 1 2 3 4 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 59
  5. ^ אנציקלופדיה מקראית כרך א' עמ' 531–532.
  6. ^ Hayim Tadmor, The Inscriptions of Tiglath-Pileser III, King of Assyria (Jerusalem: Israel Academy of Sciences and Humanities, 1994), p. 123
  7. ^ A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The Royal Inscriptions of Sennacherib, King of Assyria (704-681 BC), Part 1, Eisenbrauns, 2012, עמ' 64, 114, 131, 175, 192, מסת"ב 978-1-57506-241-9
  8. ^ A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The Royal Inscriptions of Sennacherib, King of Assyria (704-681 BC), Part 2, Eisenbrauns, 2014, עמ' 183, מסת"ב 978-1-57506-242-6
  9. ^ Jörgen A. Knudtzon, Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen, J. C. Hinrichs’schke Buchhandlung, 1915 – מכתב EA 149 (אנ'), עמ' 614–621
  10. ^ 1 2 3 אנציקלופדיה מקראית כרך א' עמ' 531.
  11. ^ Stephanie Page, A Stela of Adad-nirari III and Nergal-ereš from Tell al Rimah, Iraq 30, 1968, עמ' 139–153 doi: 10.2307/4199848
  12. ^ Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III, King Of Assyria (744-727 BC) And Shalmaneser V (726-722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 122–123
  13. ^ A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 1, Eisenbrauns, 2012, עמ' 64 (הקטע חוזר גם בעמ' 114, 131, 175 ו־192) וכן A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 2, Eisenbrauns, 2014, עמ' 183, 188, 238
  14. ^ Erle Leichty, The Royal Inscriptions of Esarhaddon, King of Assyria (680-669 BC), Eisenbrauns, 2011, עמ' 23-24 (הקטע חוזר גם בעמ' 46)
  15. ^ Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 116–117 (הקטע חוזר בעמ' 141–142). יש לציין שחלק זה מהמסע הראשון של אשורבניפל לא מופיע בתיאורי המסע המוקדמים, והוא נוסף לאחר שהמלך ערך מחדש את הספרי שנותיו (על כך ראו בעמ' 107).
  16. ^ לאחר השכתוב השני של ספרי שנות אשורבניפל מוספר המסע כמסע השני של המלך, ראו Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 182
  17. ^ 1 2 3 Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, הקטע בגרסה הראשונה מופיע בעמ' 61–62 ו־86–87, בגרסה שנייה מורחבת מעט מופיע בעמ' 120–121, 144–145 ו־169–170, בגרסה שלישית מקוצרת בעמ' 193–194, בגרסה רביעית המרחיבה את הגרסה הראשונה בעמ' 236–237, בגרסה חמישית מקוצרת בעמ' 268 ו־276, ובגרסה הששית המקוצרת ביותר בעמ' 305
  18. ^ ההבהרה לפיה הדבר התרחש לאחר מותו מופיעה רק בגרסת ספרי השנים השנייה, ראו ב־Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 121
  19. ^ כך לפי הגרסה הרביעית של ספרי השנים, ראו Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 222, 237
  20. ^ אריה ל. בן-אלי, יוסף רינגל ויעקב משורר, אניות וחלקי אניות על מטבעות עתיקים א, קרן המוזיאון הימי הלאומי, 1975, עמ' 56
  21. ^ הרודוטוס, היסטוריות, 7.98 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
  22. ^ אריה כשר, מסע אלכסנדר הגדול בארץ־ישראל, בית מקרא כ', 1975, עמ' 187–208
  23. ^ Olivier Masson, Recherches sur les Phéniciens dans le monde hellénistique, Bulletin de Correspondance Hellénique 93, 1969, עמ' 679–700 doi: 10.3406/bch.1969.4892; ראו גם KAI 293
  24. ^ סטראבון, גאוגרפיקה, 16.2.12 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  25. ^ Renan, Ernest (1864). Mission de Phénicie. Paris: Imprimerie Impériale. p. 20

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מלך שונה מהמלך מתן־בעל מימי שלמנאסר השלישי
  2. ^ מלך שונה מהמלך מתן־בעל מימי שלמנאסר השלישי ומהמלך מתן־בעל מימי תגלת פלאסר השלישי