ארוחת בוקר על הדשא
_(1).jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | אדואר מאנה |
| תאריך יצירה | 1862–1863 |
| טכניקה וחומרים | שמן על בד |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
264.5 ס״מ  |
| גובה |
208 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
אימפרסיוניזם, ריאליזם |
| מספר יצירה |
RF 1668 (מוזיאון ד'אורסה) |
| מיקום | מוזיאון ד'אורסי |
  | |
ארוחת בוקר על הדשא (בצרפתית: Le Déjeuner sur l'herbe; תרגום מילולי: "ארוחת צוהריים על הדשא") הוא ציור שמן על בד של הצייר הצרפתי אדואר מאנה. הוא מתאר אישה עירומה שלצידה שני גברים לבושים, סועדים בחורשת עצים.
הציור הוצג לראשונה בפריז ב"סלון הדחויים" (Salon des refusés), בשנת 1863, וגם בפורום זה, שכלל מראש עבודות שנדחו על ידי האקדמיה הצרפתית לאומנות, הוא עורר מחלוקת חריפה.
עד אז היה מקובל לתחום ציור של עירום נשי בהקשרים תנ"כיים, מיתולוגיים או סיפוריים. בתמונה זו הוצג לראשונה עירום נשי בהקשר יומיומי, נטול כל הצהרה מפורשת חברתית או פוליטית. המבקרים תפשו את היצירה כבלתי מהוגנת וכבלתי לגיטימית. אחת הסיבות לכך היה המבט שהאישה העירומה מישירה אל עבר הצופה; סוג כזה של ציור לא היה נהוג בתקופה זו, ונחשב כזלזול וכחוסר מקצועיות. בנוסף ניכר בתמונה זלזול של המעמד הבורגני שהתבטא באוכל הזרוק, דבר שעורר התנגדות.
אמצעים אומנותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרספקטיבה בציור שגויה ומעוותת מעט. הדמויות בחלקה הקרוב של התמונה גדולות יתר על המידה באופן יחסי לסביבתן. כך גם שואבת המים בחלק האחורי של הקומפוזיציה.
הקומפוזיציה משולשת וסגורה. נקודת המגוז היא בפיסת השמיים בקצה קרחת היער שבחלקו העליון הציור (בערך מעל לשואבת המים).
אימפרסיוניזם ביצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היצירה עוסקת בפעילות פנאי יומיומית של המעמד הבורגני בצרפת, נושא שהעסיק את האימפרסיוניסטים. הסגנון האימפרסיוניסטי מתבטא גם בהשטחת הדמויות, בהשפעת האמנות היפנית (ההדפס היפני). ביצירה זו, לצד הדמויות במרכז שצוירו באופן מדויק ומלוטש, נראים פרטי העצים שמסביב מטושטשים בסגנון אימפרסיוניסטי. האומן ניסה לתאר שינויים בפוקוס, בקירוב ובריחוק מן הדמויות (בדומה לפעולת המצלמה).
חשיבות הציור[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאנה יצר עבודות שנחשבו לפרובוקטיביות ועוררו שערוריות. עבודה זו גרמה לאי נוחות בקרב ה"נובו רישים" של המאה ה־19 בפריז, הן בשל האישה עירומה לצד הגברים הלבושים, והן משום שהאישה אינה משפילה את עיניה, אלא מישירה את מבטה אל הצופה. הקהל שהגיע למוזיאון הבין שלא מדובר בעירום סימבולי, אלא באישה רגילה, בת התקופה. העירום היה נוכח, קונקרטי, והאישה אמיתית. הדבר נגע בעצב חשוף של הגברים בני המעמד הבורגני וחשף את אופיו הבלתי מוסרי של העידן היפה: גברים בורגנים רבים נהגו לפקוד מועדוני זנות ובורדלים ולעסוק בסחר חליפין מיני. הציור מציב מעין מראה מול פניהם בסיטואציה בלתי נוחה: במרחב הציבורי, בבילוי מהוגן במוזיאון בחברת נשותיהם, ילדיהם ולעיתים אף מעסיקיהם. מאנה היה מודע לכך ובחר לבטא בעבודתו מחאה חברתית.
ציירי התקופה נהגו לצייר את חיי הרחוב המשועשעים של פריז. לעיתים ציוריהם היו שיקוף של המציאות ולעיתים נכח בהם יסוד ביקורתי, כגון בציורו זה של מאנה.
מחווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1990 יצר בועז טל צילום "מתוה לגבר ואישה (בעקבות 'הסעודה על הדשא')" (צילום מספר 20 באתר האמן), המשחזר את יצירתו של מאנה עם בני משפחתו של הצלם, אך בהיפוך - הדמות העירומה היא של גבר ולא של אשה. בשנת 2012 יצר אילן כרמי צילום, "פיקניק", המשחזר את יצירתו של מאנה באמצעות אנשים חיים על גג חניון בית הדר בתל אביב.
