ארזי האל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמק קדישה ויער ארזי האל
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Forest of The cedars of God.jpg
מדינה לבנוןלבנון לבנון
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1998, לפי קריטריונים iii, iv
קואורדינטות 34°14′37″N 36°02′54″E / 34.24361111°N 36.04833333°E / 34.24361111; 36.04833333 

יער ארזי האלערבית: أرز الربّ, הגייה: ארז-אל-ראב) הוא אחד השרידים האחרונים מיערות הארזים של לבנון, אשר שגשגו ברחבי הר הלבנון בימי קדם. האתר מוגדר כיום כשמורת טבע ומאז 1998 הוא מוכר, יחד עם עמק קדישה הסמוך, כאתר מורשת עולמית.

היער שוכן בחלקו הצפוני של הר הלבנון ממזרח לעיירה בשרי, על מורדות הר מקמל, בגובה שבין 1900 ו-2050 מטרים מעל פני הים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארז הלבנון

בעבר היה הר הלבנון מכוסה כולו יערות ארזים עבותים. כיום, לאחר מאות שנים של כריתת העצים והרס היערות, היקף היערות הצטמצם במידה ניכרת.[1]

היער נזכר כבר במיתולוגיה השומרית, מתואר שם קרב שהתרחש בין הנפילים לבין בני האדם על יער הארזים היפה והשמימי בדרום מסופוטמיה. היער הזה, שבעבר הגן עליו האל השומרי "אנליל״, נפרד לחלוטין מעציו כאשר בני האדם הגיעו אליו לפני 4700 שנה, לאחר שניצחו במלחמה מול שומרי היער, הנפילים. בסיפור מתואר גם שגילגמש השתמש בעצי הארז על מנת לבנות את עירו.

לאורך השנים השתמשו עמים רבים בעצים, וביניהם הפיניקים, בני ישראל, המצרים, האשורים, הבבלים, הפרסים, הרומאים והטורקים[2]. הפיניקים השתמשו בארזים לבניית ציי הסוחר שלהם. הם נזקקו לעצים לצורך בניית הספינות, ועצי הארז הפכו אותם ל"אומת הסחר הימי הראשונה בעולם".[3] המצרים השתמשו בשרף העץ בתהליך חינטת והכנת המומיות, ובעץ הארז עצמו בשביל לגלול כמה ממגילות הפפירוס הראשונות שלהם.[4]

מבט על יער ארזי האל

בספר מלכים א' פרק ה' מסופר כי שלמה המלך ביקש מחירם מלך צור עצי ארזים לבניית בית המקדש הראשון ואכן חירם נענה לבקשתו בשמחה ושולח לו עצי ארזים וברושים. בתמורה נתן שלמה לחירם עשרים אלף כור חיטים, ועשרים אלף כור שמן כתית.[4]  הקיסר הרומאי אדריאנוס הכריז על יערות אלה כעל שטח רומאי, בעקבות זאת הרס היערות הארזים נפסק באופן זמני.

השנים שחלפו, יחד עם הכריתה המתמשכת של עצי הארז, הובילו לירידה במספר של עצי הארז בלבנון. עם זאת, לבנון עדיין ידועה בשל עצי הארז שגדלו בה בעבר. העץ הוא הסמל הלאומי של המדינה ומופיע על דגלה. העצים ששרדו גדלים כיום באזורים הרריים, שם הם מהווים את מין העצים העיקרי.

שימור יער ״ארזי האל״[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאמץ לשימור יער ארזי האל התחילה כבר ב-1876, כאשר המלכה ויקטוריה בנתה חומת אבן גבוהה סביב חורשת ארזים בת 250 דונם על מנת למנוע מהעיזים לאכול את העצים. עם זאת, במהלך מלחמת העולם הראשונה השתמשו חיילים בריטים בארזים כדי לבנות מסילות רכבת.

כיום נשמר היער בקפדנות. ישנה אפשרות לסייר ביער בליווי מדריך מוסמך. כחלק מעבודות השימור, לאחר השלב הראשוני שבו ניקו את האדמה מפסולת, טיפלו בצמחים החולים, ודישנו את האדמה. בשנת 1985 יזם "איגוד חברי יער הארזים" תוכנית לייעור מחדש. השפעת המאמצים אמורה לבוא לידי ביטוי רק בעוד כמה עשרות שנים, בשל צמיחתם האיטית של הארזים. קיימים שרידים גדולים יותר של יערות הארז בלבנון, בין השאר בשמורת הטבע של הרי השוף, אך ביער ארזי האל מצויים העצים העתיקים ביותר שהשמרו. ארבעה מהעצים הגדולים ביותר מתנשאים לגובה של כ-35 מטרים, כאשר היקף הגזעים שלהם מגיע ל-12-14 מטרים.

אזכורים ספרותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפונס דה למרטין ביקר במקום במהלך נסיעתו ללבנון בשנים (1832-33), והזכיר את הארזים בכמה מרשומותיו. הנרי בורדו בא למקום בשנת 1922, וכתב את Yamilé, סיפור על המקום.

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארזי האל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Cedars for Ever". בדיקה אחרונה ב-19 ביולי 2016. 
  2. ^ "The Cedars". בדיקה אחרונה ב-19 ביולי 2016. 
  3. ^ "Tourism @ Lebanon.com". בדיקה אחרונה ב-19 ביולי 2016. 
  4. ^ 4.0 4.1 "Welcome to Our Lady Of Lebanon Maronite Church's Homepage". בדיקה אחרונה ב-19 ביולי 2016.