ארזי האל

ארזי האל
אתר מורשת עולמית
	עמק קדישה ויער ארזי האל
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1998, לפי קריטריונים iii, iv
שטח האתר	17.20 קמ"ר
חלק מתוך	עמק קדישה ויער ארזי האל
נתונים ומידות
שטח	10.2 הקטאר, 646 הקטאר
מיקום
מדינה	לבנון
מיקום	Bsharri District, Zgharta District
קואורדינטות	34°14′37″N 36°02′54″E / 34.24361111°N 36.04833333°E
	(למפת לבנון רגילה) ביירות צור טריפולי צידון בעלבכ חלבא זחלה א-נבטיה ישראל סוריה הים התיכון ארזי האל

יער ארזי האל (בערבית: أرز الربّ; קרי: אַרְזְ אַ-רַּבּ, תעתיק מדויק: ארז אלרּבּ) הוא אחד השרידים האחרונים מיערות הארזים של לבנון, אשר שגשגו ברחבי הר הלבנון בימי קדם. האתר מוגדר כיום כשמורת טבע ומאז 1998 הוא מוכר, יחד עם עמק קדישה הסמוך, כאתר מורשת עולמית.

היער שוכן בחלקו הצפוני של הר הלבנון ממזרח לעיירה בשרי, על מורדות הר מקמל, בגובה שבין 1,900 ו-2,050 מטרים מעל פני הים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר היה הר הלבנון מכוסה כולו יערות ארזים עבותים. כיום, לאחר מאות שנים של כריתת העצים והרס היערות, היקף היערות הצטמצם במידה ניכרת.^[1]

היער נזכר כבר במיתולוגיה השומרית, מתואר שם קרב שהתרחש בין האל שומר היער חוואווא (חומבבה באכדית) לבין גלגמש, מלך אורוך, ואנכידו על יער הארזים היפה והשמימי. בסיפור מתואר גם שגילגמש השתמש בעץ הארז האדיר ביותר ביער על מנת לבנות את דלת המקדש בעיר אורוך.

לאורך השנים השתמשו עמים רבים בעצים, וביניהם הפיניקים, בני ישראל, המצרים, האשורים, הבבלים, הפרסים, הרומאים והטורקים^[2] הפיניקים השתמשו בארזים לבניית ציי הסוחר שלהם. הם נזקקו לעצים לצורך בניית הספינות, ועצי הארז הפכו אותם ל"אומת הסחר הימי הראשונה בעולם".^[3] המצרים השתמשו בשרף העץ בתהליך חניטת והכנת המומיות, ובעץ הארז עצמו בשביל לגלול כמה ממגילות הפפירוס הראשונות שלהם.^[4]

בספר מלכים א' (פרק ה') מסופר כי שלמה המלך ביקש מחירם מלך צור עצי ארזים לבניית בית המקדש הראשון, וחירם נענה לבקשתו בשמחה ושלח לו עצי ארזים וברושים. בתמורה נתן שלמה לחירם עשרים אלף כור חיטים, ועשרים אלף כור שמן כתית.^[4] הקיסר הרומאי אדריאנוס הכריז על יערות אלה כעל שטח רומאי, ובעקבות זאת פסק הרס יערות הארזים באופן זמני.

השנים שחלפו, יחד עם הכריתה המתמשכת של עצי הארז, הובילו לירידה במספר של עצי הארז בלבנון. עם זאת, לבנון עדיין ידועה בשל עצי הארז שגדלו בה בעבר. העץ הוא הסמל הלאומי של המדינה ומופיע על דגלה. העצים ששרדו גדלים כיום באזורים הרריים, שם הם מהווים את מין העצים העיקרי.

שימור יער ״ארזי האל״[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאמץ לשימור יער ארזי האל התחילה כבר ב-1876, כאשר המלכה ויקטוריה בנתה חומת אבן גבוהה סביב חורשת ארזים בת 250 דונם על מנת למנוע מהעיזים לאכול את העצים. עם זאת, במהלך מלחמת העולם הראשונה השתמשו חיילים בריטים בארזים כדי לבנות מסילות רכבת.

כיום נשמר היער בקפדנות. ישנה אפשרות לסייר ביער בליווי מדריך מוסמך. כחלק מעבודות השימור, לאחר השלב הראשוני שבו ניקו את האדמה מפסולת, טיפלו בצמחים החולים, ודישנו את האדמה. בשנת 1985 יזם "איגוד חברי יער הארזים" תוכנית לייעור מחדש. השפעת המאמצים אמורה לבוא לידי ביטוי רק בעוד כמה עשרות שנים, בשל צמיחתם האיטית של הארזים. קיימים שרידים גדולים יותר של יערות הארז בלבנון, בין השאר בשמורת הטבע של הרי השוף, אך ביער ארזי האל מצויים העצים העתיקים ביותר שהשתמרו. ארבעה מהעצים הגדולים ביותר מתנשאים לגובה של כ-35 מטרים, כאשר היקף הגזעים שלהם מגיע ל-12–14 מטרים.

אזכורים ספרותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפונס דה למרטין ביקר במקום במהלך נסיעתו ללבנון בשנים 1832–1833, והזכיר את הארזים בכמה מרשומותיו. הנרי בורדו בא למקום בשנת 1922, וכתב את Yamilé, סיפור על המקום.