מיקום המחוז הוא בקצה הצפוני מערבי של אורוגוואי, והוא גובל במערב בנהר אורוגוואי המפריד בינו לבין ארגנטינה, בצפון ובמזרח בברזיל, כשבין המדינות זורם נהר קואריים ובדרום במחוז סלטו.
שטח המחוז 11,928 קמ"ר. והוא המחוז החמישי בגודלו באורוגוואי, אחרי המחוזות טקוארמבוסלטופאיסנדו וסרו לרגו. מספר תושביו 74,325 נכון לשנת 2019, וצפיפות האוכלסייה בו היא 6.23 תושבים לקמ"ר.
בקצה הצפון-מערבי של המחוז נמצאת העיר בז'ה אוניון, (בתרגום לעברית: "האיחוד היפה") שקיבלה את שמה בגלל מיקומה המיוחד במפגש הנהרות קואריים ואורוגוואי, ובגבול המשולש של אורוגוואי עם ברזיל וארגנטינה (המחוז היחיד באורוגוואי הגובל ב-2 מדינות).
במחוז ישנם שני אזורים, (המכונים במפות הגאוגרפיה של אורוגוואי "גבולות שנויים במחלוקת"), השנויים במחלוקת גבול עם ברזיל: אזור רינקון דה ארטיגס (ספ') ואזור האי הברזילאי (ספ'), אך למרות המחלוקת הדבר לא פוגע ביחסים הידידותיים בין שני המדינות.
באזור גרו שנים ארוכות ילידים מקומיים מהשבט צ'רואס (ספ'). במאה ה-17 הפך אזור זה ל"שטח הפקר" בין האימפריה הספרדית לפורטוגזית.
בשנת 1817 התחולל במקום קרב הקטלונים, בין כוחות כוחותיו של הגנרל חוסה ארטיגס, בפיקודו של אנדרס לטורה (ספ'), לבין הפולשים הפורטוגזים, במסגרת הפלישה הפורטוגזית שהחלה בשנת 1816.
מחוז ארטיגס הוקם ב-1 באוקטובר 1884, על שטח שהיה חלק ממחוז סלטו, ובאותו זמן הוכרזה הבירה בעיירה ויז'ה דה סן אאוחניו, אשר בשנת 1915 הפכה לעיר בשם ארטיגס, כמחווה לגיבור הלאומי של אורוגוואי חוסה חרוואסיו ארטיגס.
העיר בז'ה אוניון נוסדה בשנת 1829 ככפר בשם "סנטה רוסה דל קואריים". בשנת 1852, בתום המלחמה הגדולה עם ברזיל, ומסירת השטחים שמצפון לנהר קואריים לברזיל, עזבו תושבי האזור את המקום. בשנת 1853 היא נוסדה מחדש בשם סנטה רוסה דה לה בז'ה אוניון דל קואריים. ובשנת 1929, לרגל מאה שנה לייסודה, הוכזה כעיר בשם בז'ה אוניון.
על פי ההסכם שנחתם עם ארגנטינה ב-7 באפריל 1961, 7 איים גדולים על נהר אורוגוואי נותרו בתחום השיפוט של אורוגוואי במחוז ארטיגס. ואלה הם:
איסלה דל פדרה (isla del padre) ממוקם בין שפכי הנחלים לנגואסו ונאקיניה.
איסלה דל (isla del zapallo) אורכו 5500 מטר ורחבו 750 מטר, ממוקם בשפך נחל מנדיז'ו.
איסלה ריקה (isla rica) אורכו 3500 מטר, ורוחבו 650 מטר, ממוקם מעט דרומי לאי ספז'ו
איסלה קרבונרה (isla carbonera) ממוקם סמוך לשפך נחל סיגרה
איסלה מסיונרה (isla misionera) אורכו 1400 מטר, ורחבו 200 מטר. נמצא 80 מטר מהחוף, וכשהמפלס בנהר נמוך, ניתן להגיע אליו רגלית.
איסלה גביז'ו (Isla Guaviyú) בסמוך לשפך הנחל גביז'ו
אי נוסף ללא שם, נעלם מתחת למאגר המים שנוצר בהקמת הסכר ובניית תחנת הכוח סלטו גרנדה.
אי נוסף, המכונה איסלה ברסילרה (בעברית: האי הברזילאי)(ספ'), נמצא בגבול המשולש בין אורוגוואי ברזיל וארגנטינה, אורכו כ-7 ק"מ ורוחבו כ-4 ק"מ, אורוגוואי טוענת מאז 1940 כי האי הוענק בטעות לברזיל כאשר סומן הגבול בשנת 1862, לטענתה האי ממוקם על נהר אורוגוואי ולא על נהר קואריים, ולכן הוא צריך להיות שייך למחוז ארטיגס האורוגוואי, טענה זו אינה מקובלת על ברזיל[1].
שני גשרים בין לאומיים מחברים בין מחוז ארטיגס לברזיל, אחד נמצא בין העיר בז'ה אוניון, לעיר ברה דו קואריי הברזילאית, והשני מחבר בין העיר ארטיגס לעיר קואריי הברזילאית.
בתכנון נמצא גשר נוסף מעל נהר אורוגוואיי שיחבר את מחוז ארטיגס לארגנטינה[2].
כלכלת המחוז מבוססת על חקלאות בעלי חיים, בקר וצאן, גידול קני סוכר, וייצור מעל 50% מתצרוכת הסוכר של אורוגוואי, גידול אורז שהתפתח מאד בשנים האחרונות, גידולי טבק, וכרייה של אבנים יקרות כאגט ואחלמה. במחוז ישנם גם אזורי חנויות ללא מכס, בערים ארטיגס ובז'ה אוניון, המייצרות תיירות קניות, בעיקר לתיירים מברזיל.
מספר התושבים נכון לשנת 2019, היה 74,325 נפש, (מתוכם 36,781 גברים ו-37,544 נשים)[3]. תוחלת חיים הממוצעת (נכון למפקד 2011) 75.43 שנים (גברים: 72.03 שנה, ונשים: 79.35 שנה)
אנדרטה לזכרו של חוסה ארטיגס בבז'ה אוניוןנהר אורוגוואי סמוך לבז'ה אוניון
הרשות המחוקקת היא מועצה מחוזית המורכבת מ-31 חברי מועצה, הנבחרים באופן דמוקרטי. חברי המועצה מופקדים על הצעת רפורמות עירוניות, צווים ומיסים, כמו גם כל פרויקט אחר שהם מוצאים לנכון בתאום עם ראש העיר.
אורוגוואי
