אריה בר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אריה בר
אריה בר ברשות המדינה.jpg
לידה 1944 (בן 75 בערך)
בגדאד, בית המלוכה העיראקי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת בן-גוריון בנגב עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מנהל, מנהל כללי עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד מנהל כללי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אריה בר (נולד ב-1944) הוא איש ציבור ישראלי, שכיהן במגוון תפקידים במגזר הציבורי והעסקי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר נולד ב-1944 בבגדאד שבעיראק למשפחה בת 10 נפשות. ב-1950 עלתה המשפחה ביחד עם יהודים בגדדיים נוספים לארץ ישראל, שם ניתן להם שם המשפחה ברוריה (על שם דודתו שנפטרה בעיראק). לאחר מיון "בבית העולים שער העלייה" (סנט לוקס) במערב חיפה, נשלחה המשפחה למעברה בבאר שבע, שם השתכנו.

ילדותו עברה עליו בבית הספר "נטעים" בשכונה ג' בב"ש, ולאחר מכן למד בכיתה ט' בבית הספר מקיף א' בב"ש, שם החל את דרכו המקצועית. בר התגייס לצבא בשנת 1962 לחיל הים, שם השלים את השכלתו התיכונית בלימודים אקסטרניים. הוא השתחרר בדרגת סמל ראשון ב-1965.

קריירה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר החל את דרכו הציבורית כבר בשנת 1958, כשהיה בן 14 בלבד. תפקידו הראשון היה כנער שליח במשרד הבינוי והשיכון. התפקיד, שהחל מעבודה בצריף בחצר בית הספר מקיף א' בב"ש, הוביל במהלך השנים למעבר לכל התפקידים הניהוליים שכללו בין היתר טיפול בנושאים כמו פינוי מעברות (חצרים, משקי עזר (נווה נוי, שכונה ג', ד' צפון ועוד) ופיתוח העיר.

ב-1974 מונה לסגן מנהל המחוז במשרד הבינוי והשיכון והיה ממונה על שיקום השכונות בנגב ואף היה אחראי לתוכנית הראשונה במדינה בנושא זה - שיקום שכונה ג' בב"ש. תוכנית זו היוותה למעשה את האבטיפוס לתוכניות דומות שבוצעו בהמשך. נושאים נוספים בהם טיפל כללו פיתוח ותשתית ביישובי הבדואים בנגב, הפעלת פרויקטים לבנה ביתך והקמת היוזמה לבניה על ידי עמותות בארץ.

בר בתפקידו הראשון בגיל 14 במשרד הבינוי והשיכון

ב-1989 קודם למנהל מחוז הנגב במשרד הבינוי והשיכון, היה אחראי על פרויקטים ותקציבים רבים, שהתבטאו בבנייה של מעל 25,000 דירות חדשות בשנה ופיתוח תשתיות נוספות. בין הישגיו ניתן למנות את הובלת השינוי התפיסתי לגבי התכנון האורבני ובעיקר השילוב בין התכנון לצרכים האנושיים. בתפקידו זה היה היוזם והדוחף המרכזי לקליטת העלייה בנגב ובתחום זה זכה להצלחות רבות בקידום התכנון, הפיתוח והבנייה – עליהם זכה לחיזוק חיובי מאריאל שרון, שהיה שר הבינוי והשיכון באותה עת.

לאחר הצלחתו בתפקיד, מונה בר ב-1991 למנכ"ל משרד הבינוי והשיכון על ידי אריאל שרון, והיה אחראי על ביצוע מדיניות הממשלה בתקופת העלייה הגדולה מברית המועצות. בתקופת תפקידו דאג בר לגידול מהותי של יכולות התכנון והביצוע במשרד על מנת להקים מעל 100,000 יחידות דיור ברחבי הארץ. בין הישגיו ניתן למנות תועלות נוספות בכל הקשור לפיתוח אזורי ועירוני, הקפדה על פיתוח הפריפריה בנגב ובגליל, מזרח המדינה לאורך הקו הירוק, מחוז ירושלים ועוד.

בר היה שותף לקליטת 14,400 עולים מאתיופיה בין לילה והוא זה שעמד על כך שהעולים לא יישלחו לערי הפיתוח בנגב ובגליל אלא יופנו למרכז הארץ ובעיקר לערים חזקות חברתית וכלכלית כל זאת כלקח מהעבר בו שוכנו עולים מארצות מצוקה בערי הפיתוח.

ב-1993 מונה בר למנכ"ל חברת ערים (חברה ממשלתית לתכנון ופיתוח) ושימש בתפקיד זה מעל עשור. החברה פעלה תחת ניהולו של בר כזרוע הביצוע של משרד הבינוי והשיכון ומינהל מקרקעי ישראל. במהלך כהונתו החברה תכננה וביצעה תשתיות ליישובים חדשים (צורן, אלעד, יד חנה, לפיד ועוד)  ושכונות בערים ברחבי המדינה.

בשנת 2003 מונה למנכ"ל בחברת נתיבי איילון והיה אחראי על תכנון ופיתוח תשתית התחבורה בגוש דן. בתפקידו זה בר הניח את היסודות להמשך תכנונו וביצוע של כביש נתיבי איילון דרומה וצפונה. בר פעל לביטול החלטת הממשלה לסגור את חב' נתיבי איילון וקידם בתמיכת אריאל שרון את המשכו של כביש נתיבי איילון דרומה וחיבורו לכביש 40.

בר, יעל גרמן ומאיר שטרית בהקמת גשר בהרצליה.

הצלחתו בתפקיד כמנכ"ל חב' נתיבי איילון הביאה למינויו כמנכ"ל משרד התחבורה בשנת 2005 על ידי השר מאיר שטרית, בר פעל לשינוי מהותי בהתנהלות המשרד תוך קידום ושיתוף עם גופים חיצוניים. במסגרת תפקידו היה אחראי בר על פעילות הענפה בתחום משרדו בנושאי הים, האוויר והיבשה, והמשיך לקדם רפורמות בתחום.

ב-2006, לאחר מינויו של מאיר שטרית לתפקיד שר הבינוי והשיכון חזר לתפקיד מנכ"ל אותו משרד, שם טיפל בין היתר בנושאים נוספים כגון תוכניות סיוע לדיור והמשך פעילות בנושא שיקום השכונות.

לאחר מינויו של מאיר שטרית לשר הפנים בשנת 2007, מונה בר למנכ"ל המשרד. בתפקידו דאג לקדם את הקמת רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, בנוסף ליוזמת רשות כיבוי האש הארצית, יוזמת רשות האכיפה לבנייה הבלתי חוקית בישראל ועוד. אחראי גם לביצוע שינויים רבים בחוק התכנון והבנייה לצורכי ייעול המערכת התכנונית בישראל. כמו כן קודמו נושאי השלטון המקומי, בדגש על חיזוק הרשויות המקומיות ופעולה נרחבת בשינוי גבולות וחלוקת הכנסות בין הרשויות, איחודי רשויות ויוזמות נוספות.

בר הניח את היסודות לביצוע תעודת הזהות והדרכון הביומטרי במדינת ישראל - החל מחתימת ההסכם עם חברת HP לביצוע תעודות הזהות הביומטריות ואת תכנון הדרכון ביומטרי בשיתוף כל גורמי הביטחון במדינה.

קריירה עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-2008, פרש בר מהמגזר הציבורי ועבר לכהן כמנכ"ל ושותף בחברת מגדל טופ נדל"ן בע"מ.

בנוסף, הוא הבעלים היחיד בחברת ברטופ בע"מ לניהול והשקעות המספקת שירותי ייעוץ וכן שותף ומנהל את חב' מגדלי שרונים בע"מ ואת חברת מגדלי בת הים בע"מ.

עשייה פוליטית ומוניציפלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 19801983, נקרא להקים את המועצה המקומית ברהט וכיהן בתור ראש המועצה הראשון ביישוב. היה אחראי להקמה של חלק נכבד מתשתיות העיר ופיתוח היישוב בתחומים רבים. בר הניח את היסודות לחוקי העזר העירוניים, הקים מערכת חינוך וקהילה, שטחים ציבוריים ועוד.

עם אהוד אולמרט בעיר הבה"דים.

ב-1988 מונה על ידי שר הפנים כחבר המועצה האזורית משוש הכולל את היישובים ערוער, כסייפה ושגב - שלום - אשר גם בהם המשיך את קו המדיניות ברהט ודאג לפתח רבות את היישובים הנ"ל.

ב-1993 התמודד בבחירות לראשות העיר ב"ש על ידי סיעה עצמאית שהקים - "באר שבע שלנו". הסיעה זכתה לכ-30% מהקולות (ארבעה מנדטים) והכניסה אותו כחבר במועצת העיר, שם כיהן כחבר ועדת הכספים וועדת בניין הערים. ב-2003 נבחר שוב למועצת העיר מטעם רשימתו של יעקב טרנר.

פעילות התנדבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיהן כחבר בהנהלת הפועל באר שבע בכדורגל בשנים 19751986 ושימש במגוון תפקידים בקבוצה: יו"ר מחלקת הנוער והנערים, חבר בוועדת הכספים, הוועדה המקצועית וסגן יו"ר ההנהלה.

כמו כן, שירת כחבר בצוות ההתרמה להקמת בית יד לבנים בבאר שבע, והיה חבר בחוג ידידי יד שרה בב"ש ויו"ר ועדת הבניה בעמותה.

תפקידים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים כיהן בר במגוון תפקידים נוספים במקביל או מכוח תפקידו. בין התפקידים ניתן למצוא:

כחבר מועצת העיר באר שבע.

חבר בוועדה לניהול משא ומתן עם תושבי הנגב עקב הסכם השלום בין ישראל למצרים (1979).

חבר ועדת ההיגוי לענייני הבדואים בנגב (1985).

חבר במועצת הנגב.

דירקטור בחברה הממשלתית שיכון ופיתוח (19901993).

יו"ר ועדת הפטור במינהל מקרקעי ישראל.

נציג משרד הפנים בשיחות ועידת אנאפוליס.

תארים ותעודות אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוגר קורס שנתי ליחסי עבודה ונציבות שירות המדינה בטכניון (1971) וקורס דו שנתי למינהל ציבורי (1974) במדרשה למנהל בבאר שבע.

בעל תואר ראשון (1988) ותואר שני (1991) בגאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

תוארי כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פועלו ותרומתו למדינת ישראל והנגב בפרט במגוון תחומים, זכה בר למספר תארים הכוללים בין היתר את:

תעודות הצטיינות במשרד הבינוי והשיכון (1979, 1981).

בטקס קבלת יקיר באר שבע

תעודת הוקרה מנציבות שירות המדינה על הצעת ייעול.

אזרחות כבוד של המועצה האזורית עמק חפר (2006).

ב- 2008 מונה בר על ידי הממשלה כחבר בוועדה של נציבות שירות המדינה לאישור מנכ"לים ומקביליהם בשירות המדינה.

יקיר העיר באר שבע (2011).

בשנת 2016 קיבל בר תעודת הוקרה מטעם ארגון הקבלנים והבונים בנגב על תרומתו לקידום התכנון והבנייה במדינת ישראל.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר מתגורר כיום בבאר שבע, נשוי ואב ל-3 ילדים.

אוטוביוגרפיה המגוללת את סיפור חייו ופועלו בשם "בשביל חיי" הוצאה בספר שיצא לאור על ידו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אריה בר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]