אריה טבקאי

אריה טבקאי
לידה	12 באוגוסט 1906; טוריסק, אוקראינה
פטירה	4 באוגוסט 1982 (בגיל 75)
שם לידה	Leib Tabakhandler
מדינה	ישראל
מקום קבורה	עינת
שפות היצירה	עברית

אריה טַבָּקאי (טבקהנדלֶר) (כ"א באב תרס"ו, 12 באוגוסט 1906^[1], טריסק, ווהלין — ט"ו באב תשמ"ב, 4 באוגוסט 1982, ישראל) היה סופר עברי, עורך ומורה.

חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריה טבקאי נולד בטריסק שבווהלין, האימפריה הרוסית (כיום אוקראינה), בשנת 1906. בשנת 1933 יצא לצ'כוסלובקיה עם קיבוץ ההכשרה שלו, להתכונן לעלייה לארץ ישראל. בשנת 1935 עלה לארץ והצטרף לקיבוץ גבעת השלושה בפאתי פתח תקווה. עבד כסבל בנמל תל אביב ובמחצבות ראש העין. נמנה עם מתנדבי היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה וערך עיתוני חיילים עבריים, בהם "החייל העברי", שיצא לאור במצרים ובצפון אפריקה. שיריו הראשונים (בחתימת ל. טבקהנדלר) פורסמו בכתב העת "קולות", בעריכת אליעזר שטיינמן. לאחר מכן עבר לסיפורת וסיפוריו הראשונים נתפרסמו בכתב העת גליונות, בעריכת יצחק למדן ובמוסף הספרות של העיתון דבר ב-1938. בשנת תש"ב-1942 יצא לאור ספר סיפוריו הראשון, שבו כינס סיפורים שנדפסו בעיתונות ובכתבי העת.

עם הפילוג בקיבוץ המאוחד בראשית שנות החמישים, הצטרף לקיבוץ עינת והיה בין מייסדיו. אריה טבקאי התפרסם בסיפורי הימאים שלו, ולימים בסיפורי חיילים עבריים בצבא הבריטי. הוא שייך, יחד עם סופרים ומשוררים רבים, ל"דור האבוד" של הספרות העברית – כלומר סופרים שכתבו ופרסמו בין הדור הראשון, סופרי העלייה השנייה, לבין "דור הפלמ"ח", סופרי "דור בארץ", מבני הארץ או מאלה שעלו אליה בגיל צעיר. יצירותיו של אריה טבקאי, כמו גם יצירותיהם של בני "הדור האבוד", לא זכו להכרה ציבורית רחבה, לא למחקר הולם ולא לקהל קוראים ראוי.

אריה טבקאי נפטר בשנת 1982, בגיל 75 ונקבר בבית הקברות של קיבוץ עינת.