אריה שירום
לידה |
3 במרץ 1937 חיפה, פלשתינה (א"י) |
---|---|
פטירה |
12 באפריל 2012 (בגיל 75) ירושלים |
ענף מדעי | פסיכולוגיה |
מקום קבורה | הר המנוחות |
מקום לימודים | האוניברסיטה העברית בירושלים |
מוסדות | אוניברסיטת תל אביב |
אריה שירום (3 במרץ 1937 – 12 באפריל 2012) היה חוקר בתחומי הפסיכולוגיה של העבודה, שחיקה בעבודה, יחסי עבודה וניהול של מערכות בריאות. כיהן כפרופ' מן המניין באוניברסיטת תל אביב.
תולדות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד וגדל בחיפה. שירת שירות צבאי בחטיבת גולני ונפצע במלחמת סיני ב-1956. לאחר שחרורו למד לתואר ראשון ולתואר שני באוניברסיטה העברית. בהמשך, נסע לאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, בארצות הברית שם סיים את לימודי התואר השלישי. עם חזרתו לארץ, התגורר בירושלים, והחל לעבוד באוניברסיטת תל אביב. בשנים 1968–1992 היה ממקימי החוג ללימודי עבודה בפקולטה למדעי החברה ולימד שם. בשנים 1993–2007 לימד בפקולטה לניהול. בשנת 2007 פרש לגמלאות, אך המשיך במחקרו.
ב-2012 נפטר ממחלת הסרטן שבה חלה שלוש שנים קודם לכן.[1]
מחקרו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעשרים השנים הראשונות לעבודתו האקדמית התרכז שירום בחקר של יחסי עבודה בארגונים.
בשלושים השנים הבאות הוא התמקד בלחצים בעבודה ובשחיקה בעבודה והשפעתם על הבריאות הפיזית של העובדים.
בתחום זה פיתח (עם עמיתו פרופ' שמואל מלמד), סולם למדידת שחיקה בעבודה, שתורגם לשמונה שפות ומשמש חוקרים במקומות רבים. שירום, מלמד וחוקרים נוספים (פסיכולוגים, רופאים ואפידמיולוגים), ערכו מחקר-אורך שכלל יותר מ-20,000 נחקרים, כדי לבדוק את הקשר בין שחיקה בעבודה לבין סימפטומים רפואיים ומחלות שונות (כמו: מחלות לב ומחלות כלי-דם).[2]
כמו כן, פיתח סולם למדידת נמרצות, המודד את תחושתו הסובייקטיבית של האדם האם הוא מרגיש נמרץ בהיבטים שונים של עבודתו.[3] על-פי שירום, הרגשה של נמרצות שומרת על בריאותו של האדם.
במהלך הקריירה שלו כתב יותר מ-200 מאמרים מדעיים ופרסם ספרים ופרסומים רבים (ראו חלק מהם בפרק "מספריו ומפרסומיו בעברית").[4]
עיסוקים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- היה חבר בוועדת החקירה הממלכתית לבדיקת תפקודה של מערכת הבריאות בישראל (1988) בראשות השופטת שושנה נתניהו. מסקנות הוועדה הובילו לחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב-1994.
- כיהן כיו"ר האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה.
- היה בין הפעילים למען רפורמה בבריאות הנפש, שנאבקו לשלב את תחום בריאות הנפש עם שאר תחומי הבריאות שהם באחריות קופות החולים.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]היה נשוי למרים (לבית בובטלסקי, בתו של פרופסור מרדכי בובטלסקי, מראשוני הכימאים באוניברסיטה העברית), ד"ר לכימיה במקצועה. לבני הזוג נולדו שני ילדים: מירב מרום (ד"ר לפסיכולוגיה חברתית), ועידו (מלחין ופסנתרן).
מספריו ומפרסומיו בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אריה שירום, מערכת יחסי העבודה של עובדי הצווארון הלבן, תל אביב, המכון לפריון העבודה והייצור, המכון לקדום יחסי עבודה, 1973.
- אריה שירום, מבוא ליחסי עבודה בישראל, תל אביב, עם עובד, 1983.
- אריה שירום, שחיקת מורים במערכת החינוך: סקירת ספרות והצעה להתמודדות מערכתית, תל אביב, המכון למחקר עסקים בישראל, 1994.
- אריה שירום, שירותי בריאות מונעים בישראל: תמונת מצב וחלופות למדיניות, ירושלים, מרכז לחקר המדיניות החברתית בישראל, 1994.
- אריה שירום, שרות רפואי פרטי בבתי חולים ציבוריים: תמונת מצב והערכה, ירושלים, מרכז לחקר המדיניות החברתית בישראל, 1996.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אריה שירום, באתר ResearchGate
אורי דרומי, נמרץ עד הסוף: אריה שירום, חוקר שחיקה ובריאות, באתר הארץ, 27 באפריל 2012
Sharon Toker, Mina Westman, Samuel Melamed (Tel-Aviv University) and Itzhak Fried (Syracuse University), Tribute to Arie Shirom
https://www.apa.org/pubs/journals/str/tribute-to-arie-shirom z"l, American Psychological Association
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אורי דרומי, נמרץ עד הסוף: אריה שירום, חוקר שחיקה ובריאות, באתר הארץ, 27.04.2012
- ^ Melamed, S., Shirom, A., Toker, S., Berliner, S., & Shapira, I. (2006). Burnout and risk of cardiovascular disease: evidence, possible causal paths, and promising research directions. Psychological Bulletin, 132(3), 327–353.
- ^ Shirom, A. (2011). Vigor as a positive affect at work: Conceptualizing vigor, its relations with related constructs, and its antecedents and consequences. [doi:10.1037/a0021853]. Review of General Psychology, 15(1), 50–64.
- ^ Sharon Toker, Mina Westman, Samuel Melamed (Tel-Aviv University) and Itzhak Fried (Syracuse University), Tribute to Arie Shirom z"l, American Psychological Association