אריה שפטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אריה שפטל
Sheftal arye.jpg
תאריך לידה 1905
תאריך עלייה 1947
תאריך פטירה 28 בספטמבר 1980 (בגיל 75 בערך)
כנסות 1
סיעה מפא"י
תפקידים בולטים

אריה שפטל (י"א באדר א' תרס"ה, 190528 בספטמבר 1980) היה איש ציבור ישראלי שכיהן מטעם מפא"י כראש עיריית ראשון לציון וחבר הכנסת בכנסת הראשונה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפטל נולד בעיר וילנה שברוסיה (ליטא, לימים בפולין), בה הוא למד בישיבת רמיילס אצל הרב הירש גרודזנסקי אחיו של הרב חיים עוזר גרודזנסקי, והיה בוגר המחזור הראשון של הגימנסיה העברית "תרבות". לאחר מכן הוכשר במכון הפדגוגי להכשרת מורים ולמד במכון לחקר מזרח אירופה. במקביל ללימודיו הוא החל בפעילות ציונית במסגרת תנועת "החלוץ", ומשנת 1921 בתנועת הנוער הציונית ע"ש בר בורוכוב. בחלוץ היה שפטל חבר הוועד המחוזי של מוסדותיה הפוליטיים ובשנת 1924 עלה יחד עם חברי קבוצת החלוץ לארץ והיה בין מייסדי רמת הכובש. מחלת ריאות קשה אילצה אותו לשוב לווילנה. משנת 1925 פעל במפלגת פועלי ציון, ולפרנסתו עבד באותן שנים בהוראה ופעל להרחבת וארגון רשת בתי הספר "תרבות".

בשנת 1941, עם פלישת גרמניה הנאצית לווילנה, נכלא שפטל עם תושבי העיר בגטו וילנה והועבד בעבודות פרך. לבקשת מחתרת הגטו הוקדש מרבית זמנו לעבודה חינוכית כמנהל בית ספר וכסגן מנהל הגמנסיה הבלתי לגלית שהוקמה בגטו. מלבד זאת הוא הרצה[1], עסק בכתיבת יומן הגטו ולקח חלק באיסוף מסמכים שהועברו לידי הפרטיזנים. עם המחתרת הוא לקח חלק בשנת 1943 בתכנון המרד בגטו, אך בטרם הוצאה התוכנית לפועל נשלח שפטל למחנה השמדה באסטוניה. עם התקרבות כוחות ברית המועצות פונה יחד עם שאר האסירים למחנה הריכוז שטוטהוף. בסוף 1944 הועבר למחנה עבודה במגדבורג[2] בה עבד בבית חרושת לתחמושת בגלווניזציה. בעת העברה למחנה אחר צלחה בריחתו ולאחר דרך ארוכה, במהלכה נתפס וברח בשנית, הגיע אל מעבר לקווי הצבא האמריקאי.

לאחר המלחמה שב לוורשה והיה פעיל בארגון מחדש של חיי היהודים בפולין. הוא נבחר לחבר נשיאות ועד יהודי לודז', חבר מרכז מפלגת פועלי ציון ובשנים 19461947 שימש עורך העיתון "אונזער וואָרט". בהיותו חבר הוועדה ההיסטורית המרכזית של פולין, שפטל לקח חלק בתיעוד מחנות ההשמדה ובארגון כרטסת פושעי המלחמה, שהיוותה מאוחר יותר עדות במשפטים כנגד פושעי מלחמה נאצים. מטעם יהודי לודז' הוא נבחר לשופט בבית הדין ליהודים, כיהן כחבר הדירקטוריון של קרן קיימת לישראל והיה ממונה על ארגון העפלה מפולין. בשנת 1945 נבחר כציר לקונגרס הבינלאומי של אסירים פוליטיים ונבחר לוועדה להכנת חומר העדויות למשפטי נירנברג. מטעם פועלי ציון השתתף שפטל בקונגרס הציוני שלאחר המלחמה.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפטל עלה לארץ ישראל בשנת 1947 והתיישב בראשון לציון. בסמוך לעלייתו הוא החל לפעול במסגרת מפא"י ונבחר למזכיר מועצת הפועלים המקומית[3]. שפטל נבחר מטעם מפא"י לכהן כחבר הכנסת הראשונה. בכהונתו כחבר הכנסת היה שפטל חבר הנהלת הסיעה ופעיל בוועדת הכנסת וועדת הפנים. שפטל היה חבר בוועדות בדיקה שונות ליחס מוסדות המדינה למיעוטים, בהן ועדה שדנה ביחס מוסדות המדינה ליוסף אבו גוש[4] וועדה שבדקה אירועים בנצרת[5].

בסוף שנת 1950 הוא התמודד בראשות רשימת מפא"י למועצת עיריית ראשון לציון, שקיבלה 4 מתוך 15 מושבים במועצה. בהצבעה ראשונה על ראשות העיר היה שוויון בינו לבין ראש העיר המכהן מטעם הימין[6], אולם בהמשך הוא גיבש קואליציה עם מפ"ם ונציג התימנים ולאחר מספר ימים נבחר לראשות העיר[7]. בעקבות כניסתו לתפקיד ראש העיר הוא התפטר מהכנסת. כראש עיר נודע בהליכותיו הצנועות והיה ראש עיר כמעט יחיד בישראל שלא היה לו רכב שרד[8]. לאחר כשנה וחצי בראשות העיר הוא התפטר מתפקידו מסיבות בריאותיות[9], ונטען שגם מפאת בעיות קואליציוניות. שפטל המשיך לכהן במועצת עיריית ראשון לציון, אך עיקר זמנו הוקדש לעבודה במרכז העולמי של פועלי ציון[10]. בשנת 1956 לאור הודעתו של גרשון מינקובסקי על התפטרותו, הוא התנה את הסכמתו לחזור לראשות העיר בהקמת קואליציה עם הימין. לבסוף עבר התפקיד לנציגת הימין חנה לוין[11]. בנובמבר 1957 נתמנה לראש מנהל ההסברה[12]. לקראת הבחירות לעירייה בשנת 1959 החליט שפטל להתמודד שוב על תפקיד ראש העיר והוא הועמד בראש רשימת מפא"י. לאחר הבחירות הוא גיבש קואליציה עם אחדות העבודה, מפ"ם והציונים הכלליים[13]. אולם הקואליציה לא האריכה ימים ולאחר תהפוכות רבות הודח שפטל מתפקידו על ידי קואליציה של המפלגה הליברלית הישראלית, תנועת החרות, מפד"ל ורשימה ספרדית-תימנית[14]. בנובמבר 1963 התמנה למנהל הברית העברית העולמית[15].

לקראת הבחירות של 1965 גבר שפטל על פרניה קרני בבחירה במועצת מפא"י[16] והוא הועמד בראש רשימת המערך שקיבלה 5 מנדטים במועצת העיר. לאחר משא ומתן קואליציוני מייגע הוא שב לכהן בתפקיד ראש העיר[17] בשלישית, עד שנת 1969. למרות שהייתה לו קואליציה רחבה, שפטל לא שבע נחות ותקופת כהונתו הייתה רצופה במשברים שהפריעו לפעילות העירייה[18].

שפטל שכל בשואה את אשתו ושני ילדיו. ב-1946 נישא מחדש, לבת עירו פוליה לבית רבינוביץ, שבזמן המלחמה נשלחה למחנה בסיביר. מנישואים אלו נולדה לו בת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריה טרטקובר, 'לאריה שפטל – איש המולדת הליטאית והעברית – בדרכו האחרונה', עם וספר ב (1982), 123–124.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו למשל מודעה על הרצאתו של לייב שפטל בגטו וילנה, בנושא "גטו בימי הביניים", ארכיון בית לוחמי הגטאות
  2. ^ ק. שבתאיפורים במחנה ריכוז מאגדבורג, דבר, 6 במרץ 1966
  3. ^ ישיבה סוערת של מועצת הפועלים החדשה בראשון לציון, על המשמר, 17 באפריל 1949
  4. ^ וועדת אבו גוש מסרה מסקנות, על המשמר, 19 באוקטובר 1949
  5. ^ מאסר 7 ימים למשתתפי ההפגנה בנצרת, דבר, 1 במרץ 1950
  6. ^ בראשון לציון, דבר, 1 בינואר 1951
  7. ^ נציג מפא"י נבחר כראש עיריית ראשון לציון, חרות, 5 בינואר 1951
  8. ^ ד. דיוקנאיראשון לציון, מעריב, 1 באוגוסט 1952
  9. ^ ראש עיריית ראשון לציון מתפטר, מעריב, 18 באוגוסט 1952
  10. ^ יהושע ביצורראשל"צ נותנת שיעור בפוליטיקה, מעריב, 25 ביוני 1953
  11. ^ ראש העיר ראשל"צ עומד להתפטר, מעריב, 16 באוגוסט 1956
  12. ^ הכנסת והמכנסיים, מעריב, 22 בנובמבר 1957
  13. ^ קואליציה חדשה הוקמה בראשון לציון, דבר, 13 בדצמבר 1959
  14. ^ א. פלג, ראש העיר חיפש עשירי למנין, מעריב, 28 במרץ 1962
  15. ^ א. שפטל מנהל ברית עברית עולמית, דבר, 13 בנובמבר 1963
  16. ^ ע. גרא, משברי העבר בעירית ראשל"צ מלווים את ההכנות לבחירות, מעריב, 30 בספטמבר 1965
  17. ^ קואליציה מקיר לקיר (כמעט) בראשון לציון, מעריב, 18 בנובמבר 1965
    ע. גרא, מעשה מרכבה מסובן הוליד, מעריב, 28 בנובמבר 1965
  18. ^ נשברה המסורת של הצבעה זהה לעיריה ולכנסת בראשל"צ, מעריב, 3 בנובמבר 1969
ראשי עיריית ראשון לציון
אליקום אוסטשינסקי אריה שפטל משה גבין גרשון מן חנה לוין אריה שפטל
1950 - 1951 1951 1952 - 1955 1955 1956 - 1960 1960 - 1962
נעם לאונר אריה שפטל חנניה גיבשטיין מאיר ניצן דב צור
1962 - 1965 1965 - 1969 1969 - 1983 1983 - 2008 2008 -