אריק הופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אריק הופראנגלית: Eric Hoffer;‏ 25 ביולי 190221 במאי 1983) היה פילוסוף אמריקאי שעסק בכתיבה בתחומים חברתיים. הוא כתב עשרה ספרים וקיבל את מדליית החירות הנשיאותית. ספרו "המאמין האמיתי" (1951), נחשב בעיני רבים כאחת מיצירות המופת הספרותיות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופר נולד ברובע הברונקס שבעיר ניו יורק ב-25 ביולי 1902 (יש טוענים שנולד ב-1898[1]) למהגרים גרמנים, אלזה וקנוט הופר. הוריו היו אנשים פשוטים, אך הם דאגו ללמד אותו קרוא-וכתוב באנגלית וגרמנית טרם הגיעו לגיל 5. כשהיה בגיל 5 אמו נפלה במדרגות כאשר אחזה את הופר בידיה, ונפטרה זמן קצר לאחר מכן. בגיל שבע הופר התעוור מסיבות לא ידועות, ומאוחר יותר הוא אמר כי ייתכן והעיוורון נגרם בשל הטראומה; בגיל 15 חזרה ראייתו.[2] אביו נפטר כאשר היה בן 15, והוא נותר יתום, ללא השכלה פורמלית וללא הכשרה מקצועית. תקופת העיוורון עודדה אותו לקרוא משום שחשש לאבד את מאור עיניו בשנית.

ב-1920 עבר הופר לקליפורניה והפך לפועל נודד, ולבסוף הוא השתקע בסן פרנסיסקו בשנת 1941, שם עבד כסוור בנמל המקומי עד לפרישתו בשנת 1963.

כתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו "המאמין האמיתי", כמו בשאר כתביו, כתב הופר בעיקר על המניעים של אנשים להצטרפות לתנועות המוניות, ובעקבות כך הוא פיתח מספר תאוריות על התנהגות אנושית. השערתו העיקרית הייתה שכל התנועות ההמוניות הן בנות המרה, ומאמינים של תנועה המונית אחת ניתנים לגיוס לתנועה המונית אחרת. השערת נוספת שלו הייתה שהמונים מתנגדים למשטרים מדכאים רק כאשר ישנה תקווה לעתיד טוב יותר.

ספרו ה"מאמין האמיתי" כולל התייחסות לעם היהודי וציונות כתנועה המונית. הוא ראה בציונות כלי לקידום ארץ ישראל והפיכת יהודים מחנוונים ובעלי מקצועות חופשיים לחקלאים, פועלים וחיילים. לטענת הופר, עד לעת החדשה העם היהודי היה עמיד בפני תנועות המוניות בשל המבנה של הקהילה היהודית, ורק האמנציפציה אשר פרצה את גבולות הגטו גרמה ליהודים להצטרף לתנועות המוניות. הופר מציע הסבר יוצא דופן לניצחון התנועה הציונית במלחמת העצמאות: לטענתו, התנועה הציונית ניצחה משום שהיא הציעה תקווה לעם היושב בציון; נתינים יהודים תחת המנדט הבריטי זכו לראות את האפשרויות הטמונות בריבונות יהודית, ולכן תקווה זאת עודדה אותם להגן על הקיים.

לטענת הופר, היכולת להתנגד לכפייה נובעת בחלקה מהזדהות הפרט עם קבוצה. האנשים אשר היטיבו להתמודד במחנות הריכוז שהקימו הנאצים היו אלה אשר חשו עצמם כשייכים לקבוצה מגובשת כגון הקומוניסטים, קבוצה של הכנסייה, כגון כמרים וכוהני-דת, או חלק מקבוצה לאומית מגובשת. פרטים, ללא תלות בלאום המקור, קרסו. בהתאם לכך, לדבריו, יהודי מערב אירופה התבררו כפרטים חסרי הגנה יותר מכולם. ללא הקשרים החיוניים לקהילה היהודית, התמודד כל יהודי עם מעניו לבדו. הופר הסיק כי הגטו של ימי הביניים היה בשביל היהודים יותר מבצר מאשר כלא.[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The True Believer: Thoughts On The Nature Of Mass Movements, 1951, ISBN 0-06-050591-5 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.hoover.org/publications/hoover-digest/article/7854
  2. ^ מתוך ספרו "Truth Imagined",‏ 1983
  3. ^ המאמין האמיתי, עמ' 63
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.