לדלג לתוכן

אריק היינריקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריק היינריקס
Axel Erik Heinrichs
אריק היינריקס בתמונה מ-1945
אריק היינריקס בתמונה מ-1945
לידה 21 ביולי 1890
רוסיהרוסיה הלסינקי, הדוכסות הגדולה של פינלנד
פטירה 16 בנובמבר 1965 (בגיל 75)
פינלנדפינלנד הלסינקי, אוסימה, פינלנד
מקום קבורה Kulosaari cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תקופת פעילות עד ל-1945 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • צלב האבירים של צלב הברזל (1944)
  • מדליית הנצחה למלחמת החורף
  • מדליית הנצחה למלחמת ההמשך
  • Memorial medal of the War of Liberation
  • מפקד במסדר הוורד הלבן של פינלנד
  • צלב החירות, דרגה 3
  • Mannerheim Cross 1st Class (31 בדצמבר 1944)
  • Gold Medal of Merit of the Reserve Officers Association
  • צלב הברזל, דרגה שנייה
  • Grand Cross with Holy Crown of the Order of Merit of the Kingdom of Hungary
  • צלב הברזל, דרגה ראשונה (1941)
  • Clasp to the Iron Cross of 1914 2nd class
  • צלב הברזל, דרגה שנייה
  • הצלב הגדול של מסדר הכוכב של רומניה
  • הצלב הגדול של מפקדים במסדר הדוכס גדימינאס הגדול הליטאי
  • מסדר החרב - מפקד הצלב הגדול
  • מפקד עם כוכב של מסדר פולוניה רסטיטוטה
  • קצין בלגיון הכבוד (1927)
  • פרס טולאנדר (1960)
  • עיטור שלושת הכוכבים, דרגה שלישית (21 ביוני 1926)
  • מסדר צלב העיט, דרגה 2 (25 בנובמבר 1935)
  • מסדר מיכאי האמיץ
  • צלב מנרהיים, דרגה 2 (5 בפברואר 1942)
  • צלב הכבוד
  • הצלב הגרמני בזהב (17 באוגוסט 1943)
  • מפקד דרגה ראשונה במסדר הוורד הלבן של פינלנד (10 במאי 1939)
  • הצלב הגדול של מסדר צלב החירות (6 ביולי 1940)
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
שירות צבאי
השתייכות הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית צבא הקיסרות הגרמנית
פינלנדפינלנד צבא פינלנד
דרגה קולונל בצבא פינלנד גנרל
19151945
(כ־30 שנה)
תפקידים בשירות
מפקד הקורפוס השלישי
רמטכ"ל צבא פינלנד (שתי קדנציות)
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת האזרחים הפינית
מלחמת העולם השנייה (מלחמת החורף, מלחמת ההמשך)
עיטורים
צלב מנרהיים צלב מנרהיים (דרגה 1)
צלב הברזל צלב הברזלנאצי)

אקסל אריק היינריקספינית: Axel Erik Heinrichs;‏ 21 ביולי 189016 בנובמבר 1965) היה גנרל פיני שלחם בצבא פינלנד במהלך מלחמת העולם השנייה ושימש גם כרמטכ"ל לזמן קצר.

היינריקס נולד בהלסינקי שבמחוז הדוכסות הגדולה של פינלנד (אז האימפריה הרוסית היום פינלנד), למשפחה ממוצא שוודי. הוא למד פילוסופיה באוניברסיטת הלסינקי, ועבד זמן מה כעיתונאי. אולם כמו צעירים פיניים רבים התגייס לצבא הקיסרות הגרמנית, ולחם לצד הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה. זאת בתקווה לשחרר את ארצו מהכובש הרוסי השנוא. לאחר שארצו זכתה בעצמאות חזר אליה והצטרף אל תנועת "המשמרות הלבנים", הוא לחם בהצטיינות במלחמת האזרחים הפינית, ולאחריה המשיך לשרת בצבא פינלנד הטרי. בתחילת "מלחמת החורף" קיבל את הפיקוד על הקורפוס השלישי, וחנה לצד האראלד אקוויסט (שפיקד על הקורפוס השני) מול הארמייה השביעית הרוסית.[1] בתחילה הקורפוסים שלהם לא פעלו באופן משמעותי, אולם בהדרגה תגברו הרוסים את האזור והיינריקס ואוקיסט לא יכלו לעמוד בלחץ. המפקד העליון של החזית הוגו אוסטרמן ביקש משר ההגנה קארל גוסטף אמיל מנרהיים אישור לסגת, אולם מנרהיים סרב. הוא סילק מהפיקוד באזור את אוסטרמן, ומינה את היינריקס במקומו.[2] במרץ 1940 נכנעה פינלנד.

לאחר המלחמה מונה היינריקס לרמטכ"ל, אולם שנה לאחר מכן עזב את התפקיד. לאחר המלחמה טען הגנרל פרידריך פאולוס, שבאחת מפגישותיו עמו גילה לו בסוד על תוכנית גרמניה לתקוף את ברית המועצות (מבצע ברברוסה). הטענה היא ככל הנראה שקרית, והפינים יודעו על המבצע רק באזור סוף מאי 1941.[3] הוא לקח חלק פעיל במלחמת ההמשך, כאשר פיקד על כל חזית מפרץ קרליה ולדוגה-קרליה.[4] ב-1942 מונה שוב לרמטכ"ל, הוא ערך מספר נסיעות לגרמניה הנאצית כדי לתאם פעולות עמה, באחת מהפעמים אף נפגש עם אדולף היטלר. בסוף ינואר 1944 עשה היינריקס ניסיון להגיע להסכם שלום עם ברית המועצות, ושגרירים פינים ביקרו במוסקבה, אולם המשא ומתן התפוצץ והיינריקס נאלץ לבצע נסיעה נוספת לגרמניה כדי להסביר את המצב הלא נעים. בסופו של דבר נחתם אותה שנה הסכם שלום עם רוסיה. היינריקס התפטר, וזכה בצלב מנרהיים. הוא נפטר בהלסינקי בשנת 1965.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אריק היינריקס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מיכאל הרסגור ואהוד פוקס, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים, הוצאת דביר עמ' 212.
  2. ^ מיכאל הרסגור ואהוד פוקס, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים, הוצאת דביר עמ' 214.
  3. ^ בארטון וילי, מלת הקוד ברברוסה, הוצאת מערכות, 1980. עמ' 140, הערה 13.
  4. ^ מיכאל הרסגור ואהוד פוקס, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים, הוצאת דביר עמ' 217.