ארכלאיס
 | |
| מידות | |
|---|---|
| שטח |
355 דונם  |
| גובה מעל פני הים |
−265 מ' |
| היסטוריה | |
| תרבויות | האימפריה הרומית; האימפריה הביזנטית |
| אתר ארכאולוגי | |
| התגלה |
1986 |
| ארכאולוגים | חנניה היזמי |
| מצב | הרוס, סובל משוד עתיקות |
| מיקום | |
| מדינה |
מדינה פלסטינית |
| קואורדינטות | 31°57′58″N 35°28′18″E / 31.96618°N 35.47177°E |
|
(למפת דרום השומרון רגילה)   ארכלאיס | |
  | |
אַרְכֶלַאִיס (ביוונית: Άρχελαίς)[1] הייתה עיר בבקעת הירדן, בפרובינקיה הרומית פלשתינה פרימה. בימינו מזוהה ארכלאיס עם ח'רבת אל-ביודאת מצפון לעיירה הפלסטינית עוג'ה א-תחתא.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשיתה הייתה ארכלאיס כפר שנוסד על ידי ארכלאוס, האתנארכוס של פרובינקיה יהודה ובנו ויורשו של המלך הורדוס. ארכלאוס, שקרא לכפר על שמו,[2] ייסד אותו כדי לשכן בו עובדים עבור מטע התמרים שלו באזור יריחו.
לאחר מותו של הורדוס, קיבלה אחותו שלומית מידי הקיסר אוגוסטוס טריטוריות ובהן גם העיר פצאליס (כיום הכפר פסאיל) בבקעת הירדן, בתחום שלטונו של ארכלאוס.[3] עם מותה של שלומית, בין השנים 9–12 לספירה (בזמן שארכלאוס כבר היה בגלות), היא הורישה ליוליה אוגוסטה, אשת הקיסר אוגוסטוס, את נחלותיה, כולל פצאליס וארכלאיס, שלדברי יוסף בן מתתיהו, היה שם "מטע גדול מאוד של דקלים ופריים משובח ביותר".[4]
הסופר הרומאי פליניוס הזקן כתב בספרו "תולדות הטבע", כי ארץ יהודה מפורסמת בעצי התמר שלה, וכי אלה הגדלים בעמקים של ארכלאיס, פצאליס וליוויאס נחשבים משובחים מאד.[5] הגאוגרף קלאודיוס פטולמאיוס (אמצע המאה ה-2) ציין את ארכלאיס בין הערים שב"יהודה ממערב לנהר הירדן".[6]
העיר ארכלאיס מופיעה במפת מידבא (בגבולה השמאלי), המתוארכת לסביבות 600 לספירה. העיר מיוצגת עם כניסה שמעליה מגדל ולצדו שני מגדלים נוספים ולידם עצי תמר.[7]
בתקופת הנוצרית הפכה העיר לדיוקסיה. שמותיהם של שניים מבישופיה: טימותאוס, שהשתתף בשני סינודים נגד אוטיכס שנערכו בקונסטנטינופול בשנים 448 ו-449, ואנטיוכוס, שהיה בוועידת כלקדון בשנת 451.[8] כיום היא רשומה על ידי הכנסייה הקתולית כדיוקסיה שאינה מתפקדת עוד (אנ').
ממצאי החפירות הארכאולוגיות שנערכו באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
חפירות בדיקה ראשונות באתר נערכו בין השנים 1986 - 1991, עיקרי הממצאים כוללים מבנה גזית מונומנטלי שהתנשא לגובה 9 מ', כנסייה ביזנטית בנויה בסגנון בזיליקה שתוארכה למחצית השנייה של המאה החמישית לסה"נ. בכנסייה נתגלתה רצפת פסיפס צבעונית מעוטרת בדגמים גאומטריים וצמחיים, כתובת הקדשה ביוונית ושעון שמש ייחודי.[9]
חפירות נוספות נערכו בין השנים 1994 - 1999, במטרה לאתר את גבולות היישוב בימי הבית השני. בסיכום החפירה ניכרו ארבעה שלבי ישוב בתקופה זו: שלב א' - הקמת אחוזה חקלאית מגדל ואמת מים אשר תוארכו למאה הרביעית לפנה"ס. שלב ב' - ייסוד כפר והסבת המגדל למבנה מגורים מפואר, שלב שתוארך לשנה 1-2 לפנה"ס. שלב ג' - הרחבת היישוב, בניית בית מגורים מפואר ותחנת דרכים, תוארך לימיהם של שלומית בת הרודיאס (שלום) ואגריפס הראשון. שלב ד' - חורבן היישוב היהודי עקב מאורעות המרד הגדול 67-66 לסה"נ.[10]
כתובות על רצפת כנסייה שהתגלתה בין חורבות העיר מעידות כי היא רוצפה בפסיפסים ביזנטיים במהלך שנות ה-60 של המאה ה-6.
-
חורבות העיר לצד כביש 90 (מבט למערב) -
חורבות העיר לצד כביש 90 (מבט לדרום) -
עמודים -
שרידי מגדל
ההרס הארכאולוגי באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הרס אתרי מורשת ישראלית
האתר סובל מהרס עתיקות בקנה מידה רחב ובאופן מתמשך בכל שטחו, ההרס האדיר באתר נעשה באמצעות כלים מכניים כבדים במטרה לנבור בעתיקות ולנסות להפיק מהן תועלת מסחרית. חלק משטח האתר הוסב לשמש לבניה במסגרת הרחבות בניה של הכפר עוג'ה א-תחתא. בינואר 2018 נערכה כתבתו של דני קושמרו מגיש תוכנית אולפן שישי בחדשות 2 ובה הוצג ההרס האדיר שבוצע באתר. נכון לשנת 2020 הרס העתיקות באתר ממשיך ואף קטעים נוספים ממנו מוסבים לשמש לבניית מגורים.
-
מבט מהאוויר על בורות שוד העתיקות -
תיעוד של בור שוד עתיקות. הבורות נחפרים באופן לא חוקי באמצעות כלים מכאניים כבדים (מחפרונים) במטרה לאתר בתוכם עתיקות -
ניסיון לשוד עתיקות - אבן בניה משטח הכנסיה, קשורה לכבל מתכת בניסיון כושל להוציאה משטח האתר
.jpg)
.jpg)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סקר הר מנשה - ה' , עמ' 84 - 87, 313- 316, שנת 2013.
- אפרים שטרן ואחרים, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, בהוצאת החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, משרד הביטחון וכרטא, 1992, כרך 1, עמ' 55
- ישעיהו פרס, הערך "ארכלאיס", ארץ ישראל - אנציקלופדיה טופוגרפית-היסטורית, (כרך א, עמ' 37), הוצאת ראובן מס, תש"ו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כך פלסטינים הורסים עתיקות מהתנ"ך, באתר מאקו, 5 בינואר 2018
- עדו בן פורת, סוכלה הקמת מאחז פלסטיני באתר עתיקות, באתר ערוץ 7, 28 במרץ 2017
- אסף אברהם, מהרסייך - ארכילאיס, נתפרסם במגזין 'סגולה', 2018.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הגיית השם ביוונית: ארכלאיס, במלרע (ההטעמה בהברה האחרונה).
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק יג, פסקה א, סעיף 341
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק יא, פסקה ה, סעיף 321
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ב, פסקה ב, סעיף 31
- ^ פליניוס הזקן, תולדות הטבע, ספר 13, פרק 9.
- ^ Ptolemaeus, Geographia, V, 16:7
- ^ ארכלאיס במפת מידבא
- ^ Pius Bonifacius Gams, Series episcoporum Ecclesiae Catholicae, p. 453
- ^ ח' היזמי, "ח' אל-ביודאת, ארכילאיס כפרו של ארכילאוס", קדמוניות 98-97, תשנ"ב, עמ' 33-27
- ^ ח' היזמי, "ארכילאיס בימי הבית השני, חידושים בחקר האתר", קדמוניות 128, תשס"ה, עמ' 101-95