ארמון הנשיאות (ליטא)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ארמון הנשיאות
Prezidentūra
Vilnius presidential palace.jpg
חזית הארמון
מידע על המבנה
סוג מעון רשמי
עיר וילנה
מדינה ליטאליטא ליטא
התחלת הבנייה המאה ה-14
סיום הבנייה השיפוץ הגדול האחרון ב-1834
אדריכל וסילי סטאסוב, לאורינאס גוצביצ'יוס עריכת הנתון בוויקינתונים
סגנון אדריכלי נאו-קלאסיציזם
קואורדינטות 54°40′59″N 25°17′09″E / 54.68316°N 25.285871°E / 54.68316; 25.285871 קואורדינטות: 54°40′59″N 25°17′09″E / 54.68316°N 25.285871°E / 54.68316; 25.285871 
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
החצר האחורית של הארמון

הארמון הנשיאותיליטאית: Prezidentūra), הממוקם בעיר העתיקה של וילנה, הוא מקום העבודה והמעון הרשמי של נשיא ליטא. הארמון מתוארך למאה ה-14 ובמהלך ההיסטוריה של ליטא הוא עבר שיפוצים שונים, בפיקוח של אדריכלים בולטים, ביניהם לאוּרינאס גוּצביצ'יוּס (Laurynas Gucevičius) ווסילי סטאסוב (Vasily Stasov). בשנת 1997 הפך הארמון למושבו הרשמי של נשיא ליטא.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתו של הארמון עוד במאה ה-14, כאשר ולדיסלב השני יגיילו, הדוכס הגדול של ליטא, הוציא צו שנידב את אדמת העיר וילנה הבישופית לבניית הארמון, ומסיבה זו הארמון מכונה לפעמים ארמון הבישופים[1]. בניית הארמון החלה בסוף המאה ה-14 בחסות הבישוף הראשון של וילנה אנדז'יי יסטז'נבייץ (Andrzej Jastrzębiec), ובדורות הבאים, המבנה הורחב ושופץ בהדרגה. בתקופת הרנסאנס שופץ הארמון שוב, והורחבו הפארקים והגנים ששכנו בתוכו.

בראשית המאה ה-18, התרחשו כמה אירועים דרמטיים בתולדות הארמון: הבישוף האחרון של וילנה התגורר בארמון, ליטא סופחה על ידי האימפריה הרוסית, והבניין עצמו נפגע קשות משתי שריפות גדולות ב-1737 וב-1748. הארמון שוחזר בשנת 1750 תחת פיקוחו של האדריכל לאוּרינאס גוּצביצ'יוּס. לאחר שחזורו, שימש הארמון כמקום מגורים לקיסרים, מלכים ואצילים. בשנת 1796 בארמון חי הצאר פאבל הראשון, קיסר רוסיה. במהלך המאה ה-19, שימש הארמון כמקום מושבם של כמה מושלים מהאימפריה הרוסית, כדוגמת מיכאיל מוריאוב (אנ'), המכונה "התליין"[2]. ב-1804 ביקר בארמון מי שעתיד להיות מלך צרפת, לואי השמונה עשר.

בשנת 1812 השתמשו גם אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה וגם הקיסר הצרפתי נפוליאון בונפרטה בארמון כמקום מגוריהם. במהלך פלישת נפוליאון לרוסיה ב-1812 הוא ארגן פעולות ויחידות צבאיות ליטאיות מארמון זה, כולל חמישה גדודים של חיל רגלי, ארבעה גדודי חיל פרשים ואת המשמר הלאומי של וילנה, כוח צבאי למחצה של ליטא. נפוליאון הוסיף לקבל אצילים ליטאים, מינה פקידי ממשל חדשים, וכן נכבדים אחרים בארמון. לאחר תבוסתו של נפוליאון בשנת 1812, שימש הארמון לאירועים טקסיים; בארמון, לגנרל מיכאיל קוטוזוב הוענק העיטור הצבאי הגבוה ביותר של רוסיה - מסדר סנט ג'ורג'. במהלך השנים 1824–1834, הארמון שוחזר לצורתו המקורית בידי וסילי סטאסוב, אדריכל בולט מסנקט פטרבורג, והפעם לסגנון אימפריאליסטי. שחזורו של סטאטוב עומד במקומו עד עצם היום הזה.

לאחר שליטא החזירה לעצמה את עצמאותה בשנת 1918, שיכן הארמון את משרד החוץ ואת סוכנות הידיעות ELTA עד למלחמת ליטא-פולין (אנ') בשנת 1920. הארמון שוב שוחזר בשנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי סטפן נרבסקי[3]. לאחר מלחמת העולם השנייה שימש הארמון כמרכז לקצינים צבאיים; מאוחר יותר השתכנו בארמון אמנים ליטאים שונים. הארמון הותאם בהדרגה לשימוש כמשרד ומעון נשיאותי, ומאז 1997 הוא משמש כמשרדו ומעונו הרשמי של נשיא ליטא. כיום מתבצעות תוכניות להרחבת תפקידיו של הארמון כדי שישמש גם כמקום המגורים הרשמי של הנשיא. דגל שעליו מתנוסס שלט האצולה של הנשיא מונף כאשר הנשיא נמצא בארמון או בעיר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארמון הנשיאות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Archdiocese of Vilnius
  2. ^ Adam B. Ulam. Prophets and Conspirators in Prerevolutionary Russia. Transaction Publishers, 1998. p.8
  3. ^ Magdalena Bajer (January 2000). "Narębscy". Forum Akademickie (in Polish) (1/2000). ISSN 1233-0930