ארמון קיג'י
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מעון רשמי |
| שימוש |
 ראש ממשלת איטליה |
| על שם |
House of Chigi  |
| כתובת |
Piazza Colonna 370, Roma |
| מיקום |
 רומא |
| מדינה |
 איטליה |
| בעלים | ממשלת איטליה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1580 |
| תאריך פתיחה רשמי | 1969 |
| אדריכל |
ג'אקומו דלה פורטה |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות מנייריסטית, אדריכלות הרנסאנס, אדריכלות הבארוק |
| קואורדינטות | 41°54′04″N 12°28′47″E / 41.901234945772°N 12.479771416006°E |
|
www | |
|
(למפת רומא רגילה)   ארמון קיג'י  | |
  | |
ארמון קיג’י (באיטלקית: Palazzo Chigi) הוא משכנה הרשמי של ממשלת איטליה מאז 1961 ומשמש המעון הרשמי ומקום העבודה העיקרי של ראש ממשלת איטליה. הארמון שוכן במרכז רומא, לאורך ויה דל קורסו, באמצע הדרך שבין כיכר דל פופולו לכיכר ונציה. הכניסה הראשית פונה אל כיכר קולונה. צידו הימני של הארמון פונה אל משכן לשכת הצירים (קאמורה די דפטוטי).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההיסטוריה האדריכלית של ארמון קיג’י נמשכת למעלה משלוש מאות שנה, ובמהלכן שופץ והותאם פעמים רבות לשימושיו המשתנים. ראשיתו בקבוצת בתים פשוטים בבעלות משפחות שונות, שנהרסו ונבנו מחדש. בשנת 1578 נרכשו הבתים בידי משפחת אלדוברנדיני, ובאותה שנה החלו העבודות על חזית הארמון, כחלק ממפעלי בנייה רחבים יותר בסביבה. עיקר העבודות בוצע בשלהי המאה ה־16, אך במהלך המאה ה־17 נערכו שינויים פנימיים בידי בעלים שונים. השיפוצים האחרונים הושלמו עם העברת הבעלות לידי המדינה בשנת 1916, אז הפך הארמון למשכן משרד המושבות, ובהמשך למשרד החוץ.[1]
ההתפתחויות האדריכליות של הארמון שיקפו את ההיסטוריה הפוליטית של איטליה ואת השימושים השונים שנעשו בו לאורך הדורות. במשך מאות שנים שימש הארמון בעיקר כבית מגורים למשפחות האצולה של רומא האפיפיורית. בסוף המאה ה־18 שימש כמשכנה של שגרירות ספרד, ובמאה ה־19 נכרתו בו בריתות והסכמים חשובים. בשנת 1878 הפך הארמון למשכן שגריר האימפריה האוסטרו־הונגרית, וקיבל את הכינוי "המול אוסטרו־ותיקנה" (“Mole Austro-Vaticana”).[1]
בראשית המאה ה־20, אף שנותר בבעלות נסיכי משפחת קיג’י, שימש בפועל כמשכן השגרירות האוסטרית, ועורר מחאות תדירות מצד תנועות אירדנטיסטיות על רקע הסכסוך סביב טרנטו וטריאסטה. בשנת 1916 רכשה המדינה את הארמון והעבירה אליו את משרד המושבות, וב־1922 קבע בניטו מוסוליני – שכיהן אז כנשיא מועצת השרים ושר החוץ – כי הארמון ישמש כמשכן החדש של משרד החוץ, והעביר לשם את משרדו. משרד החוץ שכן בארמון עד 1961, אז עבר למשכנו הנוכחי בפאלאצו דלה פרנזינה. מאותה שנה ואילך משמש ארמון קיג’י את נשיאות מועצת השרים (ממשלת איטליה), לאחר שזו פעלה קודם לכן מפאלאצו דל וימינאלה, שבו שוכן כיום משרד הפנים.[1]
חדרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]החדרים המרכזיים בארמון קיג’י ממוקמים ב־piano nobile בקומה הראשונה, הפונה אל הפינה שבין ויה דל קורסו לכיכר קולונה. בקומה זו נמצאים משרדו של ראש ממשלת איטליה וחדר ההמתנה הצמוד אליו, אולם ישיבות מועצת השרים, וכן מספר חדרים סמוכים קטנים יותר. אל חללי הקומה הראשונה מובילה "מדרגת הכבוד" (Grand Stairway of Honour) גרם מדרגות מפואר שתוכנן על ידי האדריכל פליצ’ה דלה גרקה במחצית השנייה של המאה ה־17 בהזמנת משפחת קיג’י.[2]
.jpg)
החצר הפנימית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכניסה ארמון קיג'י מכיכר קולונה מובילה לחצר גדולה ומוארת, בעלת בפורטיקו, שעוצבה על ידי פליצ'ה דלה גרקה. החצר מאופיינת בסדרה של קשתות ועמודים מרובעים, שמעליהם עובר פס מעוטר בגביעי נשק וכלי נגינה, בסגנון המאה ה-16. בחצר נמצאת מזרקת מים מהמאה ה-18 המעוטרת בסמל משפחת צ'יג'י. במהלך קבלות פנים רשמיות של ראש ממשלת איטליה, נוהגים האורחים להיכנס בדרך טקסית אחידה: תחילה חוצים את הכניסה הראשית, ממשיכים דרך החצר הפנימית, ועוברים לצד מזרקת טרוורטין הנושאת את סמל האצולה של משפחת קיג’י, בטרם יעלו לקומה האצילה.[3]
מדרגות הכבוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]המדרגות המפוארות, הידועות כ"סקאלונה ד’אונורה" (Scalone d’Onore), מעוטרות בסמל משפחת קיג’י ומקושטות בפסלים עתיקים, בסרקופגים רומיים ובפנסי ברונזה גדולים מהמאה ה־17. גרם המדרגות ממוקם משמאל לכניסה מויה דל קורזו, ששימשה ככניסה הראשית בתקופת שלטון משפחת קיג’י. על פי המסורת, ראש ממשלת איטליה הנכנס עולה במדרגות אלו לאחר שהוא מתקבל באופן רשמי על ידי קודמו בחצר הארמון, מול משמר הכבוד.[4]
חדר הגליאונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נמצא בראש גרם המדרגות הגדול של הכבוד. שמו נגזר מתבליטי טיח בסגנון מודרני שהוצבו מעל דלתותיו בראשית המאה ה־20, בתקופה שבה שכן בארמון משרד המושבות. החדר מעוטר בקרניז עשיר הכולל 72 דיוקנאות נשיים המסמלים קבוצות אתניות שונות בעולם. החדר נבנה על פי תכנונו של האדריכל פליצ’ה דלה גרקה, ובו נברשת מוראנו בסגנון המאה ה־18, שני קנבסים של ג’ובאני בטיסטה פייס על פי ציורי ג’וזפה צ’זארי בקמפידוליו, וזוג פסלי טרקוטה. כיום משמש החדר למסיבות עיתונאים והצהרות של ראש ממשלת איטליה, והוא מוביל אל חדר הגלובוס ואל חדרי השטיחים.[5]
חדר הגלובוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]המכונה גם חדר ארבע העונות (Sala delle Quattro Stagioni), הוא חלק מן האגף הראשון של הארמון שנבנה בידי משפחת אלדוברנדיני. בחדר מוצבים שני גלובוסים של מתאוס גרויסר גלובוס שמימי (1636) וגלובוס ארצי (1632) משני צידי הדלת המובילה לחדר הישיבות של מועצת השרים. החדר עוצב בשנת 1857 בידי אניבאלה אנג’ליני ווינצ’נצו פאליוטי לרגל נישואי מריו קיג’י והנסיכה אנטונייטה סיין ויטגנשטיין. תקרתו המקומרת מציגה ציורי קיר של ארבע העונות: אביב וקיץ בצד המזרחי, סתיו וחורף בצד המערבי. במרכזה מופיעים שלטי האצולה של משפחת קיג’י ושל משפחת סיין, בתוך וילון זהב.[6]
חדר הישיבות של מועצת השרים
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
חדר מועצת השרים (Sala del Consiglio dei Ministri) משמש מאז מרץ 1961 כמקום כינוס הקבינט האיטלקי, לאחר שארמון קיג’י הפך למעון הרשמי של ממשלת איטליה. שלא כמו חדרי הארמון האחרים, תקרתו מעוטרת בקורות עץ פשוטות, כסמל לרצינות ההחלטות המתקבלות בו. מתחת לתקרה משתרע אפריז מעשה ידי האמן האוסטרי יוהאן פאול שור, שבו קשתות טרומפ-לואיל עם דמויות מיתולוגיות על רקע יער. קירות החדר מעוטרים בשני שטיחי קיר גדולים שנארגו על ידי האורג הבלגי יאן לינירס, המתארים אפיזודות מחייו של אלכסנדר הגדול. בנוסף, החדר כולל אח משיש לבן מסוף המאה ה־18, מעוטר מדליוני בהט ודמויות ברונזה מוזהבות, וכיסאות עץ עתיקים בסגנון המאה ה־16. במרכז החדר מוצב שולחן עגול, שהחליף את השולחן המלבני ששימש בעבר את ישיבות הקבינט בפאלאצו דל וימינאלה. החדר פונה אל המרפסת המרכזית שבחזית הארמון, והוא מקביל לסלון המקורי של ארמון אלדוברנדיני.[7]
הסלון הצהוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]שוכן בקומה הראשונה של ארמון קיג’י, ומהווה יחד עם חדר ההמתנה וגלריית דטי חלק מדירת אלדוברנדיני–דטי המקורית. החדר עוטר בין השנים 1626–1630 בידי פלמיניו אלגריני לבקשת הקרדינל דטי. האפריז שמתחת לתקרת קורות העץ מתאר את הישגיו של ג’ובאני פרנצ’סקו אלדוברנדיני. במאה ה־19 נוספו לכל פינה סמלי האצולה של משפחות קיג’י וסיין, לציון נישואי מריו קיג’י והנסיכה אנטונייטה סיין. בצד אחד של החדר ניצב אח מהמאה ה־18 עם מראה גדולה, ולצידו שני ציורים: דיוקן לורה מרסילי קיג’י אמו של האפיפיור אלכסנדר השביעי, ו"דיוקן אישה עם נזר" מאת האסכולה הטוסקנית. כיום משמש החדר לקבלת אורחים ומשלחות רשמיות בידי ראש הממשלה.[8]
חדרי השטיחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחדר הראשון, המשמש כחדר ישיבות, מוצגים שני שטיחי קיר מבריסל מהמאה ה־17 המתארים את סיפור נח, וכן שני ציורים מהמאה ה־19 על נושאי הריז’ורג’ימנטו. החדר השני משמש כחדר המתנה למזכ"ל נשיאות מועצת השרים, ובו ריהוט עץ מוזהב מהמאה ה־18 ושלושה שטיחי קיר מסדרת "אלכסנדר הגדול". שני החדרים מקורים בתקרה מקומרת עם קרניזי סטוקו מעוטרים, ומתחברים לחדר הגלובוס, היוצר רצף אדריכלי בין חלקי הארמון.[9]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ארמון קיג'י (באיטלקית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 The history of Palazzo Chigi, Italian Government – Presidency of the Council of Ministers, 2021-07-05
- ^ Inside Palazzo Chigi, Italian Government – Presidency of the Council of Ministers, 2022-08-01
- ^ The inner courtyard, Italian Government – Presidency of the Council of Ministers, 2022-08-01
- ^ The Grand Stairway of Honour, Italian Government – Presidency of the Council of Ministers, 2022-08-01
- ^ The Galleon Room, Italian Government – Presidency of the Council of Ministers, 2022-08-01
- ^ The Globe or Four Seasons Room, Italian Government – Presidency of the Council of Ministers, 2022-08-01
- ^ The Council of Ministers Meeting Room, Italian Government – Presidency of the Council of Ministers, 2022-08-01
- ^ The Yellow Sitting Room, Italian Government – Presidency of the Council of Ministers, 2022-08-01
- ^ The Tapestry Rooms, Italian Government – Presidency of the Council of Ministers, 2022-08-01