ארמון שרלוטנבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ארמון שרלוטנבורגגרמנית: Schloss Charlottenburg - "שלוס שרלוטנבורג") הוא הארמון הגדול ביותר שקיים כיום בתחומי העיר ברלין. הארמון ממוקם ברובע שרלוטנבורג במערב ברלין, ושימש את שושלת הוהנצולרן הפרוסית.

ארמון שרלוטנבורג
Schloss Charlottenburg.jpg
מידע על המבנה
סוג ארמון
עיר ברלין
מדינה גרמניה
תאריך התחלה 1695
ארכיטקט יוהאן ארנולד נרינג, יוהאן פרידריך אוסאנדר פון גתה,Georg Wenzeslaus von Knobelsdorff
סגנון אדריכלי בארוק ורוקוקו
קואורדינטות 52°31′16″N 13°17′45″E / 52.521111°N 13.295833°E / 52.521111; 13.295833 קואורדינטות: 52°31′16″N 13°17′45″E / 52.521111°N 13.295833°E / 52.521111; 13.295833 
http://www.spsg.de/index.php?id=134
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הקמת הארמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארמון הראשון שהוקם במיקום זה היה ארמון ליצנבורג (בגרמנית: Lietzenburg). ארמון זה תוכנן בסגנון אדריכלות בארוק על ידי האדריכל ארנולד נרינג לבקשתה של סופי שארלוטֶה, רעייתו של אלקטור ברנדנבורג פרידריך השלישי (לימים מלך פרוסיה פרידריך הראשון).[1] לאחר הכתרתו של פרידריך כמלך פרוסיה בשנת 1701, והכתרתה של שארלוט כמלכה לצידו, הורחב הארמון שיועד במקורו להיות "ארמון קיץ" (Sommerhaus) על ידי האדריכל אאוזנדר פון גתה. לאחר מותה של שארלוט בשנת 1705 קרא פרידריך את הארמון, את גניו ואת כל האזור בו הוא שוכן, לזכרה, על שמה.

בין השנים 1709 ו-1712 הורחב הארמון, ונבנו אגפים משני צדדיו היוצרים את חצר הכבוד וכן חממת ההדרים (האורנז'רי) בפיקוח האדריכל אנדראס שליטר. במסגרת הרחבה זו נבנה בארמון חדר הענבר המפורסם.

לאחר מותו של פרידריך הראשון בשנת 1713 הרחיב המלך פרידריך וילהלם הראשון את הארמון. פרידריך וילהלם נתן במתנה את חדר הענבר לצאר פיוטר הגדול כמתנה, והחדר הועבר לרוסיה.

לאחר מותו של פרידריך וילהלם השני בשנת 1716 ועם עלייתו לשלטון של פרידריך השני החלה הרחבה נוספת של הארמון על פי תוכניותיו של האדריכל גאורג ונצסלאוס פון קנובלסדורף אשר בנה ממזרח הארמון את האגף החדש. פרידריך לא התגורר זמן רב באגף מפואר זה, ועבר לארמון סנסוסי בפוטסדאם עם השלמתו של זה בשנת 1747.

המבנים האחרונים שנוספו לארמון היה התיאטרון והאורנז'רי, בתקופת שלטונו של פרידריך וילהלם השני, על פי תוכניותיו של האדריכל קארל גוטהארד לאנגהאנס.

במלחמת העולם השנייה נפגע הארמון בהפצצות חיל האוויר המלכותי ומרבית חדריו נהרסו לחלוטין.

פנים הארמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגלריה המוזהבת (Goldene Galerie)- נבנתה על ידי פרידריך הגדול בשנת 1746 ומעוצבת בסגנון הרוקוקו הפרדריכסיאני שבהם מאופיינים ארמנות פרוסיה של התקופה. הגלריה עצמה מצופה בשיש ירוק ובקישוטים מרובים בסגנון הרוקוקו, ומהווה דוגמה כסימן דרך חשוב באדריכלות הפרוסית בהיסטוריה ובכך נחשבת לאחד מהחדרים היפים באירופה על פי דעת רבים.[2][3][4]

גלריית החרסינה (Porzellan-Kabinett)- חדר קטן ועמוס בקישוטים המכיל בתוכו אוספי חרסינה חשובים מהמזרח הרחוקיפן וסין) ומצופה מראות מרובות ובוהקות.[4]

שלוסקפלה, מילולית- קפלת הארמון (Sclosskapelle)- מקום התפילה של מלכי פרוסיה ובני לוויתם שהתגוררו בארמון. הקפלה עצמה מעוטרת בקישוטים מרובים, שכמעט ככולם (חוץ מחלק מסוים מדוכן המטיף) נהרסו במלחמת העולם השנייה.[4]

גני הארמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גני הארמון

גני הארמון תוכננו במאה ה-17 על ידי אדריכל הגנים סימֵאון גודו בסגנון צרפתי פורמלי שהושפע מסגנונו של אדריכל הגנים הצרפתי אנדרה לה נוטרה. בסוף המאה ה-18 שונו הגנים לסגנון אנגלי. בגן הארמון נבנה בשנת 1788 בלבדר - בית תה המשמש כמצפור, על ידי האדריכל קארל גוטהרד לאנגהאנס. בשנת 1810 נבנה המאוזולאום עבור המלכה לואיז, ובשנים 18241825 נבנתה הווילה הנפוליטנית בגני הארמון. במהלך מלחמת העולם השנייה נשרפו גני הארמון בהפצצות חיל האוויר המלכותי ובהמשך ניזוקו הגנים במהלך הקרב על ברלין.

הארמון לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה החל שיקום הארמון ושחזור החדרים בהתבסס על תמונות שצולמו לפני המלחמה. גני הארמון שוקמו בחלקם בסגנון הצרפתי פורמלי כפי שהיו במאה ה-17, וחלקם הצפוני, הרחוק מהארמון, שוקמו בסגנון האנגלי.

בארמון הוקמו מספר מוזיאונים, ובאורנג'רי הוקמה מסעדה. במוזיאון הוצגו בין השאר תמונות של אנטואן ואטו[5] ומארק שאגאל[6]. בשנת 1970 הוצגה בארמון תערוכה על מצדה[7]. בארמון אירחו הגרמנים אורחים רמי מעלה, בהם נשיא מדינת ישראל, חיים הרצוג[8].

גני הארמון משמשים את תושבי האזור כגן ציבורי שהכניסה אליו חופשית. מתנהל מאבק ציבורי נגד תוכניות לדרוש תשלום בגין הכניסה לגנים.

בין השנים 2004 - 2006 שימש הארמון כבית מגוריו של נשיא גרמניה בעת שנערכו בארמון בלוו שיפוצים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Kristiaan Van Ermengem, Charlottenburg Palace, Berlin, A View On Cities (בen-us)
  2. ^ Stiftung Preußische Schlösser und Gärten Berlin-Brandenburg (SPSG), The New Wing at Charlottenburg Palace, Blog: Stiftung Preußische Schlösser und Gärten
  3. ^ Stiftung Preußische Schlösser und Gärten Berlin-Brandenburg (SPSG), Charlottenburg Palace, Blog: Stiftung Preußische Schlösser und Gärten
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 ברלין, dorling kindersley, 2014
  5. ^ וושינגטון פוסט‭ 5,5‬מיליון דולאר עבור ציור של וואטו, מעריב, 21 בפברואר 1984
  6. ^ חיים למען ילדים חולים, מעריב, 11 בספטמבר 1985
  7. ^ פצצה נתגלתה בתערוכה ישראלית ‬בברלין, מעריב, 16 באוקטובר 1970
  8. ^ שאול בן חיים, ראש עירית ברלין ילווה היום את הנשיא הרצוג בסיורו בעיר, מעריב, 9 באפריל 1987