ארמילוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ארמילוס, המכונה "הרשע", הוא דמות של מלך רשע בתורת אחרית הימים היהודית המוכרת מספרות המדרשים של תקופת הגאונים ואילך ומקבילה במידת מה לדמות האנטיכריסט בתורת אחרית הימים הנוצרית.

ארמילוס אמור להיות מלך רשע, שיתנכל ליהודים וימית את משיח בן יוסף ולבסוף יומת על ידי משיח בן דוד. שמו נגזר משמו של מייסד רומא, רומולוס ROMULUS, על ידי הוספת האות אל"ף לפניו (כולל שיבוש קל) נוצר השם ארמילוס ARMILUS. הקישור למייסד רומא בא כדי להצביע שהוא, ארמילוס, יהיה אחרון מלכי "רומי הרשעה" (שהביאה לחורבן בית המקדש), כפי שרומולוס היה מלכה הראשון. ארמילוס, אחרון מלכי רומי, אמור להתמודד עם המשיח, אחרון מלכי יהודה לפני אחרית הימים.

אחת ההתייחסויות המוקדמות לארמילוס היא בתרגום יונתן (ישעיהו יא ד) על תכונותיו של המשיח, "וברוח שפתיו ימית רשע" - "בממליל ספותיה יהי ממית ארמילוס רשיעא". התרגום גורס שמדובר בדמות קונקרטית ולא בסתם רשע אקראי, כפי שניתן לחשוב.

האגדות המאוחרות יודעות לספר שארמילוס הוא מי שהנוצרים מכנים בשם אנטיכריסט ושמלחמת ארמילוס ביהודים תימשך שלושה חודשים. הן גם מתארות אותו בצורה מאוד לא מחמיאה, כקירח בעל עיניים בגדלים שונים. גם ידיו באורכים שונים ועל מצחו צרעת. מסופר גם שאוזנו הימנית סתומה ומשמשת אותו כאשר באים אנשים להגיד דברים טובים על אחרים ולעומת זאת, כשבאים אנשים לדבר רעות, אז הוא מפנה אליהם את אוזנו השמאלית, האוזן השומעת.

יש תיאורים נוספים של ארמילוס, הסותרים את התיאור, שהובא לעיל, אך כל התיאורים מציגים אדם מעוות, מפלצתי. הוא מתואר גם כבן השטן והאבן, ולעתים גם מצוין שהוא גר באבן. לפי אגדה שנמצאה במאמר "אותיות המשיח", מקורו באבן דמוית נערה יפת תואר שברא אלוהים ונמצאת ברומא, ורשעי אומות העולם בועלים אותה, ומזרעם אלוהים יוצר בה ולד, והיא מתבקעת ויוצא ממנה ארמילוס: "ויבוא אצל אדום הרשעה ויאמר להם משיח אני, אני אלהיכם! מיד מאמינים בו וממליכים אותו עליהם." אגדה זו השתלשלה מאגדה נוכרית לפיה המשורר הרומי ורגיליוס יצר דמות אבן של נערה, דמות מופלאה כל כך, שרומיים מסוימים קיימו איתה יחסי מין.

יש פוסקים שהנחו לכוון בתפילה על כך שמשיח בן יוסף לא יהרג בידי ארמילוס.‏[1]

התייחסויות נוספות לארמילוס נמצאות בספר האמונות והדעות (מאמר ח'), בן איש חי (פרשת מקץ) וספר מעייני הישועה (מעיין ח תמר ו).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הוראות הגר"א לתלמידיו שהובאו ב(ספר הקול התור חלק א' או' ו', בן איש חי (פרשת בשלח), שו"ת מנחת אלעזר (חלק ג', סימן עו), ילקוט יוסף (תפילה ב')