ארמית נוצרית
ארמית נוצרית ארץ ישראלית (Christian Palestinian Aramaic, CPA) או ארמית מלכיתית הוא ניב של הארמית המערבית, ששימש את הקהילה הנוצרית המלכיתית בארץ ישראל ובעבר הירדן בין המאה החמישית למאה השלוש עשרה לספירה. השימוש בניב זה השתמר בכתובות, בכתבי יד ועל גבי קמעות שהתגלו באזור. הארמית הנוצרית הארץ ישראלית קשורה קשר הדוק לשני ניבים קרובים, הארמית היהודית הארץ ישראלית (JPA) והארמית השומרונית (SA), בהן השתמשו הקהילה היהודית והקהילה השומרונית בארץ ישראל באותה התקופה.[1][2][3] הארמית הנוצרית כוללת אוצר מילים ספציפי שחלקו אינו קיים בניבים הארמיים המערביים האחרים.[1]
שם[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקורות הקדומים אינם מתייחסים לארמית הנוצרית בשמה, והמונחים המקובלים במחקר בן-זמננו הם המצאות מדעיות מודרניות.[2] מונחים כגון "סורית ארץ ישראלית" ו"ארמית סירו-פלשתינאית" משקפים את העובדה שדוברי ניב זה התייחסו לעיתים קרובות לניב זה בשם "סורית" ועשו שימוש באלפבית המבוסס על מערכת הכתב הסורית הצפונית.[2] חוקרים סבורים שאגריה, צליינית מגליציה שביקרה בארץ ישראל במאה הרביעית לספירה והזכירה בכתביה את "השפה הסורית", התייחסה למעשה לארמית הנוצרית הארץ ישראלית.[4][5]
המונח syrica Hierosolymitana נטבע על ידי המזרחן הגרמני יוהאן דוד מיכאליס בהתבסס על הופעת השם הערבי של ירושלים, אל-קודס, בקולופון של מילון הבשורה משנת 1030 לספירה (היום Vat. Sir. 19).[6] הוא שימש גם במהדורה הראשונה של מיניסקלצ'י אריצו.[7] לעיתים משתמשים במונח "סורית ירושלמית" כדי להדגיש את המיקום שבו נמצאו רוב הכתובות הראשונות הכוללות תיעוד של ניב זה,[2] אם כי במרוץ השנים, רוב הכתובות התגלו דווקא בעבר הירדן.
המונחים "ארמית ארץ ישראלית נוצרית" ו"ארמית מלכיתית" מדגישים את הזהות הדתית של דוברי השפה ואת ההבחנה בינה לבין ניבים אחרים של השפה הארמית שהיו מדוברים באזור.[2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארץ ישראל ובעבר הירדן התגלו מספר כתובות, כתבי יד וקמעות שנכתבו בארמית נוצרית. ניתן לחלק את ההיסטוריה של השימוש בניב זה למספר תקופות: תקופה מוקדמת (מאות 5-7/8), תקופת ביניים (8-9) ותקופה מאוחרת (10-13). קיומה של תקופת ביניים התגלה רק בשנים האחרונות.[8][2]
מהתקופה המוקדמת שרדו רק כתובות, כתבי יד מקוטעים וחיתום של פלימפססטים. מבין הכתובות, רק אחת ניתנת לתיארוך מדויק. המקטעים הם תנ"כיים ופטריסטיים כאחד. כתב היד השלם (הלא מקוטע) העתיק ביותר מתוארך לשנת 1030. כל כתבי היד השלמים הם ליטורגיים באופיים.[2][9]
השימוש בארמית נוצרית כשפה מדוברת דעך בעקבות רדיפות והערביזציה ההדרגתית שהתרחשה בארץ ישראל בעקבות הכיבוש הערבי. מהמאה העשירית ואילך, הארמית נוצרית הפכה בעיקר לשפה ליטורגית בכנסיות המלכיתיות, ולצורכי היומיום הוחלפה בשפה הערבית.[2] כשפה כתובה, הארמית הנוצרית נכחדה בסביבות המאה ה-14 והתגלתה מחדש כניב מובחן של ארמית רק במאה ה-19.[10]
תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן להבחין בין הארמית הנוצרית לבין הארמית היהודית והארמית השומרונית על ידי היעדר השפעה ישירה של עברית. מילות ההשאלה שלה מהשפה העברית השתמרו מסימביוזה מוקדמת יותר של עברית וארמית.[8][11] הארמית הנוצרית מתאפיינת גם בקיומו של תחביר יווני. כמו כן, בניגוד לניבים האחרים, נותרו תיעודים של השפה רק בטקסטים ראשוניים (בעיקר בפלימפסטים, פחות פפירוסים[12] בתקופה המוקדמת). לא הייתה העברה של כתבי יד לאחר שהפסיק השימוש בניב זה כשפה ליטורגית. בהשוואה לניבים המקבילים, קורפוס הארמית הנוצרית מייצג דוגמה קדומה ושלמה יותר של ארמית מערבית מתקופה שניביה עדיין היו שפות מדוברות.[8]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Christa Müller-Kessler, Grammatik des Christlich-Palästinisch-Aramäischen. Teil 1: Schriftlehre, Lautlehre, Morphologie (Texte und Studien zur Orientalistik 6; Hildesheim, 1991), p. 6.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Matthew Morgenstern, "Christian Palestinian Aramaic", in Stefan Weninger (ed.), The Semitic Languages: An International Handbook (De Gruyter Mouton, 2011), pp. 628–37.
- ^ Friedrich Schulthess, Grammatik des christlich-palästinischen-Aramäisch (Tübingen: J. C. B. Mohr, 1924), pp. 1–2.
- ^ J. Wilkinson, Egeria's Travels (Oxford, 1963), p. 163.
- ^ W. Telfer, Cyril of Jerusalem and Nemesius of Emesa (London, 1955), p. 35.
- ^ J. D. Michaelis and J. D. G. Adler, Novi Testamenti versiones syricae Simplex, Philoxeniana et Hierosolymitana (Copenhagen, 1798), p. 140.
- ^ F. Miniscalchi Erizzo, Evangeliarum Hierosolymitanum (Verona, 1861).
- ^ 1 2 3 Christa Müller-Kessler, "Christian Palestinian Aramaic and Its Significance to the Western Aramaic Dialect Group" (review article), Journal of the American Oriental Society 119, 4 (1999), pp. 631–636.
- ^ Sebastian P. Brock, "Christian Palestinian Aramaic", in Sebastian P. Brock, Aaron M. Butts, George A. Kiraz and Lucas Van Rompay (eds.), Gorgias Encyclopedic Dictionary of the Syriac Heritage: Electronic Edition (Gorgias Press, 2011 [print]; Beth Mardutho, 2018 [online]).
- ^ Theodor Nöldeke, "Über den christlich-palästinischen Dialect", Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft 22 (1868), pp. 443–527.
- ^ Christa Müller-Kessler, Grammatik des Christlich-Palästinisch-Aramäischen. Teil 1: Schriftlehre, Lautlehre, Morphologie (Texte und Studien zur Orientalistik 6; Hildesheim, 1991), p. 8.
- ^ Alain Desreumaux apud Philothée du Sinaï, Nouveaux manuscrits syriaques du Sinai (Athens, 2008)