ארנבת צעירה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר |
אלברכט דירר  |
| תאריך יצירה |
1502 |
| טכניקה וחומרים |
top color, נייר, צבע מים |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
22.5 סנטימטר |
| גובה |
25 סנטימטר |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
רנסאנס גרמני |
| מספר יצירה |
3073 (מוזיאון אלברטינה) |
  | |
ארנבת צעירה, המכונה גם ארנבת או ארנבת השדה,[1] היא שמו של ציור בצבעי מים מאת אלברכט דירר, ונחשב ככל הנראה למפורסם ביותר מבין כל מחקרי הטבע שלו. היצירה נוצרה בשנת 1502.[2]
תיאור היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארנבת השדה מתוארת על גבי דף כמעט ריבועי, כשהיא מוצבת לאורך האלכסון היורד של הדף, מן הפינה השמאלית העליונה אל הפינה הימנית התחתונה בתנוחת רביצה. מבטה מופנה, בהתאם לכיוון האלכסון, אל המרחב שמחוץ למסגרת התמונה. כתוצאה מכך היא נראית בזווית של שלושה רבעים.
הראש, האוזניים ואזור החזה מוצגים במבט מלמטה, ואילו הגב והרגל האחורית מוצגים במבט מלמעלה. שילוב נקודות המבט הללו מאפשר להציג את כל המאפיינים החשובים של מבנה הארנבת.
שכבת הבסיס של הציור בוצעה בצבעי מים בגוונים שונים של חום, עד ללבן מעומעם. על גבי שכבה זו נוספו שכבות הפרווה, המסודרות במבנה קצבי. אופן ציור השערות ממחיש הן את מתיחת הפרווה בתנוחת הרביצה והן את המרקם הרך והמבריק שלה. תיאור הארנבת נאמן לטבע ומפורט מאוד.
האוזניים מצוירות באופן תמציתי יותר. משיכות המכחול קצרות ומדויקות. האוזן הימנית של הארנבת – שהיא האוזן השמאלית מנקודת מבטו של הצופה – מקופלת לאחור אך פונה כלפי חוץ. יחד עם העין, שגם היא פונה אל הצופה, היא מסמלת את ערנותו ואת תפיסתו החושית של בעל החיים.
בעין משתקפת מסגרת של חלון.[3] האוזן השמאלית, כמו גם העין השמאלית פונה הרחק מן הצופה. אל המרחב הבלתי נראה שאליו מכוונת עין זו נופלים גם צלה של הארנבת וכן שערות החישה הארוכות (שפם) שעל שפתה העליונה וסביב עיניה.
לא מוצגים כל משטח ישיבה או סביבה כלשהי. אף על פי כן, הארנבת יוצרת את הרושם שהיא יושבת ללא תנועה למשך רגע ההתבוננות. היסטוריונית האמנות אליזבת מ' טרוקס כותבת: "באמביוולנטיות המעוצבת במיומנות בין נוכחות סטטית, הניתנת להתבוננות, לבין תחושת התנועה והאפשרות המתמדת להימלט, טמון קסמו העל־זמני של דף זה. [...] לאחר כל מבט בו, מעורר השתאות לגלות שארנבת השדה עדיין נותרת במקומה."[3]
תהליך היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בציור זה ארנבת השדה אינה מוצגת כאטריבוט (סמל מזהה של דמות או רעיון), וככל הנראה גם אינה נושאת משמעות סמלית. היא משמשת אך ורק להצגה נאמנה ומציאותית של הטבע.
כמעט בלתי מתקבל על הדעת שדירר רשם וצייר ארנבת שדה חיה מן הטבע.[3] השתקפותה של מסגרת חלון בעין הארנבת – מוטיב מוכר בציור דיוקנאות, שאותו אימץ דירר מן הציור ההולנדי – מרמזת כי בעל החיים נמצא בתוך מבנה.[4]
ישנם תיאורים נוספים של ארנבות מאת דירר. אלה כוללים:
- המשפחה הקדושה עם שלוש הארנבות, חיתוך עץ מאת דירר מהקופפרסטיכקאבינט (מוזיאון ההדפסים והרישומים) של דרזדן משנת 1497.
- תחריט הנחושת " אדם וחוה" מהקופפרסטיכקאבינט של ברלין משנת 1504 מתאר ארנבת.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
כבר במאה ה־16, ובמיוחד סביב שנת 1600, נוצרו עותקים רבים וחיקויים של היצירה. כיום ידועים שלושה־עשר כאלה, ובהם שלוש גרסאות חופשיות המציגות ארנבת במבט חזיתי.
האנס הופמן העתיק את יצירותיו של דירר, ובהן גם את ארנבת השדה, אך גם עיבד את הדימוי והציג את הארנבת ביער או בגן נוי. בכך נסללה הדרך להתפתחותו של ציור בעלי החיים (Tierstück) כטיפוס חדש של יצירה אמנותית.
ארנבת השדה היא היצירה הידועה והבולטת ביותר באוסף מוזיאון אלברטינה. בתערוכת הקבע מוצג עותק של היצירה. המקור מוצג לציבור, בהתאם להסכם עם רשות שימור המונומנטים, פעמיים בלבד בכל חמש שנים.[2][5]
בשנת 2002, לרגל 500 שנה לתיארוך הציור, וכן במהלך תערוכת דירר בשנת 2003 באלברטינה, הציור משך עניין ציבורי ותקשורתי ניכר.
לקראת תערוכת דירר הגדולה שנערכה באלברטינה בשנת 2003, השאיל מוזיאון הפראדו במדריד לאלברטינה את הדיוקן העצמי המפורסם של דירר משנת 1498. בתמורה, בשנת 2005 השאילה אלברטינה את ארנבת השדה לתערוכה „Durero – Obras Maestras de la Albertina“ ("דירר – יצירות המופת של אלברטינה") שנערכה במדריד.
השאלת היצירה עוררה מחלוקת, משום שהבקשה להיתר הוצאה מן המדינה הוגשה באיחור. ארנבת השדה נותרה במדריד במשך כל תקופת התערוכה.[6][7]
לעומת זאת, כאשר בשנת 2013 הושאלו יצירות של דירר לגלריה הלאומית לאמנות (National Gallery of Art) בוושינגטון, ארצות הברית, ארנבת השדה לא נכללה בין היצירות שהושאלו.
לאחר עשר שנים שבהן לא הוצגה לציבור, הוצג המקור שוב בין 14 במרץ ל־29 ביוני 2014 במסגרת התערוכה "ייסוד האלברטינה – בין דירר לנפוליאון".
במסגרת אירוע "ליל המוזיאונים הארוך", שנערך בין 1 באוקטובר 2016 בשעה 18:00 ל־2 באוקטובר בשעה 01:00, הוצגה ארנבת השדה באלברטינה במשך שבע שעות.
בין 20 בספטמבר 2019 ל־6 בינואר 2020 התקיימה באלברטינה תערוכה גדולה שהוקדשה לאלברכט דירר.[8]
בשנת 2026 עתידה ארנבת השדה להיות מוצגת שוב, במסגרת אירועי ציון 250 שנה להקמת מוזיאון אלברטינה.[9][10]
בכיכר טירגרטנרטורפלאץ (גר') שבעיר העתיקה של נירנברג, לא הרחק מביתו של דירר, ניצב הפסל „הארנבת“ מאת הפסל יורגן גרץ, משנת 1984. הפסל הוא מחווה לאלברכט דירר ולציורו המפורסם „ארנבת השדה“.
מאז פברואר 2026 מוצב ברחוב אויסרה לאופר גאסה (Äußere Laufer Gasse) שבעיר העתיקה של נירנברג רמזור להולכי רגל, שבו ארנבת השדה מופיעה כשהיא יושבת באור האדום וכשהיא מקפצת באור הירוק.
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- brecht Dürer 1471 bis 1528. Werkverzeichnis. Das gesamte graphische Werk. Band 1: Handzeichnungen. München, 3. Auflage, 1971, S. 284. Mit einer Einleitung von Wolfgang Ett.
- Heinz Widauer: Feldhase. In: K. A. Schröder, M. L. Sternath: Albrecht Dürer. Hatje Cantz Verlag, Ostfildern-Ruit 2003, ISBN 3-7757-1330-1, S. 268.
- Elisabeth M. Trux: Überlegungen zum Feldhasen und anderen Tierstudien Dürers mit einer Datierungsdiskussion. In: K. A. Schröder, M. L. Sternath: Albrecht Dürer. Hatje Cantz Verlag, Ostfildern-Ruit 2003, ISBN 3-7757-1330-1, S. 45–55.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Handzeichnungen, S. 284.
- 1 2 Heinz Widauer: Feldhase. 2003.
- 1 2 3 E. M. Trux: Überlegungen zum Feldhasen. 2003.
- ↑ Elisabeth M. Trux: Untersuchung zu den Tierstudien Albrecht Dürers. Ergon, Würzburg 1993, S. 136, Anm. 156.
- ↑ Endlich: Der echte Dürer-Hase!. 2014-03-26. p. 12.
- ↑ Die Presse: „Feldhase: Ende der Affäre“ – 2005
- ↑ תבנית:Toter Link
- ↑ Dürer-Hase für sieben Stunden zu sehen orf.at, 16. September 2016, abgerufen am 17. September 2016.
- ↑ Der Hase darf raus! Die Albertina feiert heuer ihr 250-jähriges Bestehen"
- ↑ Dürer: Die Ikone aller Hasen, bei ORF, 27. Februar 2026