ארנוביוס
 | |
| לידה |
255 אלכאף, תוניסיה  |
|---|---|
| פטירה |
327 (בגיל 72 בערך) |
| מדינה |
רומא העתיקה |
| תקופת פעילות |
המאה ה־3 – המאה ה־4 (כ־100 שנה) |
  | |
אַרְנוֹבְּיוּס (בלטינית: Arnobius; מת ב-330 לערך) היה אפולוגטיקן נוצרי ממוצא ברברי בתקופת שלטונו של דיוקלטיאנוס.
לפי הירונימוס, טרם התנצרותו היה ארנוביוס רטוריקן נומידי בעל מעמד בסיקה ונריה, מרכז נוצרי באפריקה הפרוקונסולרית. עוד טען הירונימוס כי התנצרותו באה בעקבות התגלות בחלום, אולם ארנוביוס שולל בספרו חלומות מסוג זה.
לפי הירונימוס, על מנת להפיג על ספקותיו של הבישוף המקומי באשר לרצינותו באמונתו הנוצרית, כתב ארנוביוס לבקשתו של הבישוף חיבור אפולוגטי בשבעה כרכים, שאותו מכנה הירונימוס Adversus gentes ("נגד העמים", כלומר נגד הפגאנים), אולם העותק היחיד שנשתמר מן המאה ה-9 נושא את השם Adversus nationes.
עוד הירונימוס מציין כי לקטאנטיוס היה תלמידו של ארנוביוס.
יצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]"נגד העמים" חובר בתגובה לטיעונים המצדיקים את רדיפתו של דיוקלטיאנוס את הנוצרים בתואנה כי הנוצרים הביאו לזעם האלים על רומא העתיקה.
ארנוביוס טען כי האלילים הם ישויות קיימות, אך כפופות לאל הנוצרי. הוא גם גרס כי הנשמה האנושית אינה יצירת האל, אלא של ישות ביניים, ושהיא אינה בת-אלמוות מטבעה, אולם היא יכולה לקבל תכונה זו מתוך חסדי האל. לדבריו, האמונה בהיות הנשמה בת-אלמוות תביא להסרת מגבלות המוסר ובעלת השפעה מזיקה על חיי האדם.
ארנוביוס מעולם לא ציין בשם את בני הפלוגתא הפגניים, וייתכן שחלקם הם אף אנשי קש לצורך ההפרכה. הוא יוצא להגנת המונותאיזם, הנצרות ואלוהיותו של ישו, וכמו כן הוא משבח את התפשטותה המהירה של הנצרות, מייחס לה את תִרבות הברברים ומתארה כעולה בקנה אחד עם הפלאטוניזם.
במטרה לטעון נגד עבודת האלילים, ארנוביוס נכנס לפירוט רב באשר לפולחן הפגני, בהסתמכו על מקורות כמו קורנליוס לבאו. בכרכים ג'-ה' הוא מתאר את המקדשים, את האלילים ואת עבודת הפולחן היוונית-רומית של זמנו, ובכרכים ו'-ז' את הקורבנות ואת פולחן הצלמים.
בכרך ב' מביא ארנוביוס את הגרסה הראשונה לטיעון, שלימים ייקרא ההימור של פסקל, ולפיו במקרה של ספק לגבי עצם הדת, עדיף לחיות לפיה מאחר שהגמול בכך עולה על הסיכון שלא לעשות כן:
מאחר שאופי העתיד הוא כזה שאינו בר-תפישה והבנה באמצעות ראייה כלשהי לעתיד, האין זה רציונלי יותר, מבין שני דברים לא ודאיים ותלויים באוויר, להאמין בזה שנושא בחובו מעט תקוות, מאשר בזה שלא מביא שום תקווה? שכן במקרה הראשון אין סכנה, אם אכן יוכח שהוא דבר שווא וחסר בסיס; בעוד במקרה האחר ההפסד הוא הגדול ביותר, לרבות הפסד הגאולה, אם, בבוא העת, יוכח כי שום פרט ממה שהוכרז לא היה כוזב.
נראה שחיבורו של ארנוביוס נכתב זמן קצר לאחר התנצרותו, שכן מחיבורו עולה כי לא היה ברשותו ידע נרחב למדי בכתובים. בפרט, לא היה לו ידע על הברית הישנה, ובאשר לחייו של ישו בברית החדשה הוא לא ציטט במישרין מהבשורות. ארנוביוס הושפע רבות מלוקרטיוס והוא קרא את כתבי אפלטון. דבריו לגבי המיתולוגיות היוונית והרומית מבוססים, בהתאמה, על פרוטרפטיקוס מאת קלמנס מאלכסנדריה ועל קורנליוס לבאו, שהשתייך לדור הקודם וניסה לשחזר את הנאופלאטוניזם.
ארנוביוס ראה במעשי הנסים של ישו אמת היסטורית, והגיע לכדי מסקנה שנסים, אפשר שיקרו רק עבור המאמינים, אף אם מידותיהם של הלא-מאמינים טובות ביותר.
"נגד העמים" השתמר בכתב יד יחיד מן המאה ה-9 בפריז. כתב יד צרפתי זה גם כולל גם את אוקטביוס מאת מרקוס מינוקיוס פליקס.
